התמרון הקרקעי: צריך להמתין לתזמון הנכון

שלושה שבועות נמשכה "תקופת ההמתנה" בין הטלת המצור המצרי על מפרץ אילת, ועד מתקפת הפתע של ישראל על צבאות ערב ביוני 1967.

28 יום חלפו בין מיטוט מגדלי התאומים על ידי מחבלי אל־קאעידה, לבין תחילת התנועה של כוחות הקואליציה באפגניסטן ב־2001.

78 ימים של הפצצות מהאוויר נדרשו לבעלות הברית בקוסובו ב־1996, בטרם החלו בפעולה קרקעית. אלה רק חלק מהדוגמאות שההיסטוריה הצבאית מספקת לפערי הזמן שבין ההחלטה לצאת למערכה לבין תחילתה בפועל על הקרקע.

הפרופורציות האלה נדרשות לנו בימים אלה, דווקא משום ששלושה שבועות אחרי הפשעים נגד האנושות שבוצעו בבני עמנו, כל עם ישראל כבר רוצה לראות את צה"ל משמיד את חמאס מעל פני האדמה.

הרצון לצאת באופן מיידי לפעולה קרקעית מובן. גם השגרה שאיננה, והרצון לתת זבנג ולגמור עם זה, טבעיים מאוד. ואולם דווקא משום שהמלחמה תהיה קשה, צריך לנהל אותה בשום שכל ובקור רוח. והשיקול הקר בקרב כל מקבלי ההחלטות מוליך למסקנה שנכון להמתין עוד כמה ימים.

זמן לשדרוג ההיערכות

יש להמתין, כי בראש ובראשונה האמריקנים - שהם משענת אסטרטגית עבורנו - ביקשו זאת, שכן הם רוצים לשפר את ההיערכות שלהם באזור. זה שיקול חשוב. נוסף על כך, כפי שאמר הרמטכ"ל, כל יום שעובר מספק לחיילינו זמן לאימון נוסף, לשדרוג ההיערכות המבצעית והלוגיסטית ולעדכון תוכניות המלחמה.

ולכן, עוד קצת סבלנות. ההצלחה במלחמה היא היעד מספר אחת, ויש להפנות אליה את כל המאמצים הלאומיים. גם אם זה ייקח עוד כמה ימים, גם אם העצבים שלנו מתפקעים, גם אם קשה בעורף.

ההמתנה הממושכת למתקפה הקרקעית גרמה בימים האחרונים למתיחות בין הדרג הצבאי - שרוצה כבר לצאת לפעולה - לבין הדרג המדיני שמעכב אותה. עלו אפילו טענות כאילו ראש הממשלה נתניהו מתכוון להימנע כליל מפעולה קרקעית. אולם זה לא המצב.

כל חברי הקבינט, כולל נתניהו, מבינים שפעולה קרקעית הכרחית ליעדים שקבע הקבינט - נטרול היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. כל חברי הקבינט גם מאוחדים בדעה שלנוכח הסיבות והנסיבות הנוכחיות, יש להמתין עד לתזמון הנכון. או כפי שניסח זאת גורם ביטחוני רב ניסיון, "מה זה משנה אם הפעולה הקרקעית תהיה אחרי 17 יום או 21".

"או"ם שמום" עדיין בתוקף

אחת הנסיבות שמאפשרות לישראל לבחור את העיתוי הנכון היא הגיבוי הבינלאומי שהיא זוכה לו, נוכח הפשעים המחרידים של חמאס. נכון, מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, אמר אתמול דברים מחרידים. ולא רק גוטרש, אלא גם סוכנויות האו"ם - בכללן אונר"א, ארגון הנשים וארגון הבריאות של האו"ם - מודאגות מאוד מאז 7 באוקטובר מהמתרחש בעזה. כבר שבועיים וחצי שאין להן מילה אחת של סימפטיה לישראלים בעקבות הטבח.

מקוממים ככל שיהיו מעשיו ואמירותיו של גוטרש, הכלל שקבע בן־גוריון, "או"ם שמום", עדיין בתוקף. המזכ"ל לא קובע. אמריקה קובעת. ואמריקה איתנו. הנשיא ביידן אמר בשבוע שעבר שניצחון ישראלי "חיוני לביטחון הלאומי של ארה"ב". כלומר, לא רק שהוא מסכים שישראל תפעל נגד חמאס, אלא שהוא מצפה שהיא תעשה זאת. כך גם יהיה.