האיחוד האירופי נמצא בימים אלה בעיצומה של תפנית חיובית לכיוונה של ישראל. אחרי שנים רבות, בבריסל מוכנים לשדרג את היחסים עם ירושלים, בלי לכרוך מהלך זה בעניין הפלשתיני. במערכת המדינית ממתינים להתפתחות הזאת כבר 15 שנים.
האחראי לשינוי הזה ביחס לישראל הוא שר החוץ של האיחוד, ג'וזף בורל. בורל היה במשך עשורים אישיות עוינת לישראל, עד כדי כך שכניסתו למדינה סורבה. כעת, הוא זה שמכריז על פתיחת דף חדש ביחסים. הבטחה ברוח זו העניק בורל בפגישה שקיים בשבוע שעבר עם שר החוץ אלי כהן.
למשלחת האיחוד האירופי בישראל יש חלק לא מבוטל בשיפור האווירה. השגריר, דימיטר טזאנצ'ב, מיתן מאוד את נוסח ההודעות הרשמיות שיוצאות מהשגרירות ביחס לישראל ולסכסוך עם הפלשתינים. מי שפגש אותו התרשם שהאיש רוצה לתקן את היחסים, וזאת בניגוד לחלק מקודמיו, שבאו לחנך את הישראלים.
בגלל זה ביטול "יום אירופה" הוא אמנם מצער מאד, אך מובן לחלוטין. בסוגיה הזאת, האירופים הם אלה שנהגו בבגרות ובאחריות, בעוד הצד הישראלי פעל ברשלנות ובילדותיות.
מזכירות הממשלה שיבצה את בן גביר לאירוע שלחלוטין אינו שייך אליו, וזאת טעות מצערת. חבל שבן גביר התעקש לבוא, ובכך דחק את האירופים לפינה. הוא אולי שוב אולי הרוויח כמה נקודות אצל מצביעיו, אבל מדינת ישראל ניזוקה. חבל שלא נמצא בממשלה מי שיציל אותה מעצמה. אולי לא נגרם כאן נזק מוחשי גדול, אבל האווירה במה שאמור היה להיות יום חגיגי, הפכה חמוצה.
שלא יובן לא נכון. יש דברים בעייתיים רבים מאוד שהאירופים עושים בארץ, בראשם עידוד הפרות החוק ביהודה ושומרון, הזרמת מימון שבפועל מגיע לצד אחד של המפה הפוליטית, ועמדה פטרונית שאינם מסוגלים להיחלץ ממנה כלפי מדינת היהודים. ועדיין, להעליב איננו צריכים. שיגורו של בן גביר ל"יום אירופה" הוא בבחינת שליחת שר תומך BDS לחגיגת יום העצמאות של ישראל בשגרירות ישראלית. לשם מה זה נחוץ?
יש, היו ויהיו, הזדמנויות לריב עם האירופים. אבל לפעמים, רק לפעמים, מותר גם לנו לנסות להבין כיצד נראים הדברים מנקודת מבטו של הצד השני.