העולם צבוע: עדיף להרוג מחבלים ולספוג גינויים

עכשיו, אחרי שדם יהודי נשפך והעולם מחבק אותנו, כדאי שנבדוק היטב מי מהמדינות שמזועזעות עד עמקי נשמתן ומגנות את הפיגוע בנווה יעקב - גינו, הסתייגו או הביעו מורת רוח (רק לפני ימים אחדים) מפעולת צה"ל בג'נין.

מי מהן גינתה את סיכול תשעת המחבלים שתכננו מרחצי דמים זהים ברחובותיה של ישראל? מי מאותן מדינות, שמזילות עתה דמעות תנין על ההרוגים בנווה יעקב, ביקשה לכנס "בדחיפות" את מועצת הביטחון של האו"ם בעקבות הסיכול המוצלח של טרוריסטים שביקשו לזרוע את רחובותינו בגופות, ממש כפי שעשה המחבל מא־טור בליל שבת האחרון?

אז הנה רשימה חלקית: צרפת, סין, איחוד האמירויות, מצרים, ירדן וסעודיה - הן ואחרות מתחו עלינו ביקורת, כזאת או אחרת, אחרי פעולות סיכול של מחבלים (זו האחרונה בג'נין או אחרות). ועכשיו, אחרי הפיגוע בנווה יעקב, רובן מחבקות אותנו מבלי להניד עפעף. לחלק מהן, יש לשער, גם יהיה מה לומר אם וכאשר בתגובה על הפיגוע בנווה יעקב, הממשלה תאטום בתי מחבלים, תהרוס בתי מחבלים, תגרש מחבלים ואולי תגרש משפחות מחבלים שביצעו פיגועים קשים, כמו הפיגוע בנווה יעקב. העולם צבוע. זה לא חדש.

ולכן, כפי שלא צריך להתרגש ממתקפת הגינויים עלינו אחרי פעולות נוסח ג'נין, לא צריך להתרגש ממתקפת האהדה וההזדהות עימנו, כשאנו הופכים לקורבנות. עדיף להרוג מחבלים ולספוג גינויים, מאשר להתכרבל בחיקן של הסימפתיה והאהדה כשיהודים מתים. עדיפות תמונות של מחבלים מתים ונשים מייללות בג'נין, מאשר לוויות ודמעות במוצאי שבת בירושלים. את המסר הזה, אחרי מילות תודה ונימוס מאופקות על ההשתתפות בצערנו ובאבלנו, צריך להשמיע עכשיו באוזני אלה שרק אתמול יצאו מגדרם כדי לגנות אותנו, על שמנענו פיגועים דומים באזרחי ישראל.

נטיעה על כל עקירה

עטרות ונווה יעקב הסמוכה לה, שנקראה פעם "כפר עברי", פונו יחדיו באפריל ובמאי 1948 אחרי קרבות גבורה שניהלו מגיניהן, מעטים מול רבים. נווה יעקב הוקמה מחדש כשכונה גדולה אחרי מלחמת ששת הימים, אבל לעטרות לא באמת שבנו.

במקום אמנם פועל אזור תעשייה, ובעבר פעל שם שדה תעופה שבתקופת האינתיפאדה השנייה נסגר, אבל התוכנית להקמת שכונה יהודית בעטרות מוקפאת כבר חצי יובל.

שרת הפנים היוצאת איילת שקד קידמה אותה, ועכשיו - המשמרת של נתניהו, שבעבר הקפיא אותה. התגובה הציונית הכי מתבקשת על הפיגוע בנווה יעקב היא "להטיס" קדימה את התוכנית להקמת שכונה יהודית בעטרות. זה האינסטינקט היהודי הכי בסיסי ובריא בשיבת ציון של דורנו: נטיעה על כל עקירה, חיים ובנייה בתגובה לשכול ולמוות.

יישוב ושכונה מול כל קורבן ופיגוע. גלעד של חיים לנופלים, בבחינת "בדמייך חיי". קורות הארץ הזאת זרועים ביישובים שבחלקם הוקמו כתגובה ישירה לרצח יהודים, וחלקם מנציחים קורבנות טרור ונופלים: נתיב הל"ה, נווה אטי"ב, קריית שמונה, מעלה החמישה, משמר השבעה, גבעת סלעית. מלכתחילה ראוי היה שעטרות תיבנה, ללא קשר לטרור, אבל אם נגזר שהטריגר יהיה פיגוע באחות התאומה נווה יעקב - לו יהי