השליח לשעבר גרינבלט על העברת השגרירות: "טראמפ שמע את האזהרות – ולקח את הסיכון"

"וואו, כבר עברו חמש שנים. הזמן באמת רץ", אומר ג'ייסון גרינבלט, מי שהיה שליח הממשל האמריקני למזרח התיכון בתקופת טראמפ. כיום הוא איש עסקים פרטי, שפעיל מאוד בסעודיה. "כל ביקור שם יותר חיובי", הוא אומר באשר לקשרים האפשריים של המדינה עם ישראל.

גרינבלט זוכר היטב גם את הדיונים הקדחתניים שהיו בממשל, טרם ההחלטה ההיסטורית, וגם את ההתרגשות. את מלוא הקרדיט הוא נותן לטראמפ. "בסוף, ההחלטה היתה שלו. הוא זה ששמע את האזהרות וההתנגדויות ולקח את הסיכון. 20 שנה חלפו מאז שהחוק נחקק בקונצנזוס גדול, וכל הנשיאים שהבטיחו כמועמדים להכיר בירושלים שמעו את אותן אזהרות ששמע טראמפ ולכן נמנעו מלעשות את הצעד. אני לא מאשים אותם, אבל זה כן אומר משהו עליו. כך שעם כל הכבוד לנו היועצים - ג'ארד קושנר, דיוויד פרידמן או אני עצמי - הוא ראוי למלוא ההערכה. הוא עמד לצד ישראל ולצד האמת".

בספרו "בדרכו של אברהם" מתאר גרינבלט את חוויותיו בבית הלבן, ואת הקשר בין ההליכה של טראמפ נגד הזרם בסוגיית ירושלים לבין ההתפתחות הדרמטית של הסכמי אברהם, שהגיעה בסוף כהונת הממשל הקודם. אשר לירושלים, גרינבלט נזכר כי לא חסרו התנגדויות להכרה האמריקנית בה כבירת ישראל.

"בכל פעם שחשבנו שזה סופי, אנשים ניסו לשכנע אותו ואותנו שלא לעשות זאת. היו התנגדויות במחלקת המדינה ובמועצה לביטחון לאומי, והיו מנהיגים זרים שהתקשרו וניסו לשכנע אותו שלא לעשות זאת. הם טענו שההחלטה מסוכנת ותצית אלימות בכל המזרח התיכון. הוא שמע אותם, אבל בסוף קיבל את ההחלטה". התפקיד של גרינבלט היה להציג לטראמפ את כלל ההערכות של גורמי הממשל, אבל גם להדוף את מי שדרשו מחווה אמריקנית או ישראלית כלפי הפלשתינים.

"כמו כן, היו מי שניסו לגרום לכך שאחרי ההכרה הוא לא יעלה את השגרירות לעיר. אבל לכל מי שפנה אלי בעניין הזה השבתי שעליו ללכת לקרוא את החוק. לא נאמר בו שום דבר על תמורה לפלשתינים, לא מצד ארה"ב ולא מצד ישראל. אחרי שאמרתי את זה הם לא חזרו אלי". בשונה מגרסתו של קושנר, כאילו נתניהו היה מסויג בשיחה האחרונה עם טראמפ בנוגע להעברת השגרירות, גרינבלט דווקא זוכר שנתניהו רצה במהלך לכל אורך הדרך.

"נתניהו העלה את הנושא בכל הפגישות שהיו לנו. הוא רצה מאוד בהכרה, ואמר שיעשה כל מה שהוא יכול כדי לוודא שלא יהיו בעיות ביטחוניות. אבל הוא לא רצה להבטיח שההיבט הביטחוני יהיה מושלם, כי איש לא יכול היה לערוב לכך. בסוף זו היתה החלטה אמריקנית, והוא כיבד את הנשיא לקבל את ההחלטה". גרינבלט עדיין מתרגש כשהוא נזכר בשעות הגורליות.

"הייתי על סף בכי"

"טראמפ היה נעול על כך שהוא יעשה את זה. זה היה מרשים ביותר. אחרי שהתקבלה ההחלטה רק הוא וסגן הנשיא, מייק פנס, נשארו בחדר. התקשורת הוזמנה פנימה לצפות בהכרזה, ואנחנו היועצים הסתכלנו מבחוץ על ההצהרה והחתימה שלו.

מייד אחרי ההצהרה הוא הזמין אותנו לחזור פנימה ולשבת איתו לסעודת הצהריים ולצפות בדיווחי התקשורת, שהיו מרגשים כשלעצמם. אני התקשרתי לאשתי. היו הרבה טלפונים באותו יום, אבל אני זוכר שכאשר דיברנו הייתי על סף בכי. כל כך הרבה שנים חיכינו לרגע הזה, והנה זה קרה".