"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
ראיון

השליח לשעבר גרינבלט על העברת השגרירות: "טראמפ שמע את האזהרות – ולקח את הסיכון"

ג'ייסון גרינבלט לא שוכח את הדיונים הקדחתניים ואת ההחלטה ההיסטורית, גם חמש שנים אחרי העברת שגרירות ארה"ב לירושלים • בראיון ל"ישראל היום" אומר מי שהיה שליחו של טראמפ למזה"ת: "ניסו לשכנע אותו לוותר, אבל הוא היה נעול על זה"

,עודכן
0השמעה
טראמפ מכריז על ההחלטה להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. ארכיון, צילום: אי.אף.פי

"וואו,כבר עברו חמש שנים. הזמן באמת רץ", אומר ג'ייסון גרינבלט, מי שהיה שליח הממשל האמריקני למזרח התיכון בתקופת טראמפ. כיום הוא איש עסקים פרטי, שפעיל מאוד בסעודיה. "כל ביקור שם יותר חיובי", הוא אומר באשר לקשרים האפשריים של המדינה עם ישראל.

גרינבלט זוכר היטב גם את הדיונים הקדחתניים שהיו בממשל, טרם ההחלטה ההיסטורית, וגם את ההתרגשות. את מלוא הקרדיט הוא נותן לטראמפ. "בסוף, ההחלטה היתה שלו. הוא זה ששמע את האזהרות וההתנגדויות ולקח את הסיכון. 20 שנה חלפו מאז שהחוק נחקק בקונצנזוס גדול, וכל הנשיאים שהבטיחו כמועמדים להכיר בירושלים שמעו את אותן אזהרות ששמע טראמפ ולכן נמנעו מלעשות את הצעד. אני לא מאשים אותם, אבל זה כן אומר משהו עליו. כך שעם כל הכבוד לנו היועצים - ג'ארד קושנר, דיוויד פרידמן או אני עצמי - הוא ראוי למלוא ההערכה. הוא עמד לצד ישראל ולצד האמת".

השליח למזרח התיכון לשעבר ג'ייסון גרינבלט,צילום: אי.אף.פי

בספרו "בדרכו של אברהם" מתאר גרינבלט את חוויותיו בבית הלבן, ואת הקשר בין ההליכה של טראמפ נגד הזרם בסוגיית ירושלים לבין ההתפתחות הדרמטית של הסכמי אברהם, שהגיעה בסוף כהונת הממשל הקודם. אשר לירושלים, גרינבלט נזכר כי לא חסרו התנגדויות להכרה האמריקנית בה כבירת ישראל.

"בכל פעם שחשבנו שזה סופי, אנשים ניסו לשכנע אותו ואותנו שלא לעשות זאת. היו התנגדויות במחלקת המדינה ובמועצה לביטחון לאומי, והיו מנהיגים זרים שהתקשרו וניסו לשכנע אותו שלא לעשות זאת. הם טענו שההחלטה מסוכנת ותצית אלימות בכל המזרח התיכון. הוא שמע אותם, אבל בסוף קיבל את ההחלטה". התפקיד של גרינבלט היה להציג לטראמפ את כלל ההערכות של גורמי הממשל, אבל גם להדוף את מי שדרשו מחווה אמריקנית או ישראלית כלפי הפלשתינים.

איוונקה טראמפ וג'ארד קושנר בסלפי עם הזוג נתניהו,צילום: אבי אוחיון/לע"מ
שגרירות ארה"ב בירושלים,צילום: אורן בן חקון

"כמו כן, היו מי שניסו לגרום לכך שאחרי ההכרה הוא לא יעלה את השגרירות לעיר. אבל לכל מי שפנה אלי בעניין הזה השבתי שעליו ללכת לקרוא את החוק. לא נאמר בו שום דבר על תמורה לפלשתינים, לא מצד ארה"ב ולא מצד ישראל. אחרי שאמרתי את זה הם לא חזרו אלי". בשונה מגרסתו של קושנר, כאילו נתניהו היה מסויג בשיחה האחרונה עם טראמפ בנוגע להעברת השגרירות, גרינבלט דווקא זוכר שנתניהו רצה במהלך לכל אורך הדרך.

"נתניהו העלה את הנושא בכל הפגישות שהיו לנו. הוא רצה מאוד בהכרה, ואמר שיעשה כל מה שהוא יכול כדי לוודא שלא יהיו בעיות ביטחוניות. אבל הוא לא רצה להבטיח שההיבט הביטחוני יהיה מושלם, כי איש לא יכול היה לערוב לכך. בסוף זו היתה החלטה אמריקנית, והוא כיבד את הנשיא לקבל את ההחלטה". גרינבלט עדיין מתרגש כשהוא נזכר בשעות הגורליות.

טקס חנוכת שגרירות ארה"ב בירושלים,צילום: אבי אוחיון, לע"מ

"הייתי על סף בכי"

"טראמפ היה נעול על כך שהוא יעשה את זה. זה היה מרשים ביותר. אחרי שהתקבלה ההחלטה רק הוא וסגן הנשיא, מייק פנס, נשארו בחדר. התקשורת הוזמנה פנימה לצפות בהכרזה, ואנחנו היועצים הסתכלנו מבחוץ על ההצהרה והחתימה שלו.

מייד אחרי ההצהרה הוא הזמין אותנו לחזור פנימה ולשבת איתו לסעודת הצהריים ולצפות בדיווחי התקשורת, שהיו מרגשים כשלעצמם. אני התקשרתי לאשתי. היו הרבה טלפונים באותו יום, אבל אני זוכר שכאשר דיברנו הייתי על סף בכי. כל כך הרבה שנים חיכינו לרגע הזה, והנה זה קרה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר