חשש: אלג'יריה מתקרבת לחמאס

התמונות יוצאות הדופן של לחיצת היד בין מנהיג חמאס, איסמעיל הנייה, ליו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, עוררו עניין רב בישראל. אולם מעבר למחווה, שספק רב אם תוביל לפיוס פנים פלשתיני, מיקום האירוע - באלג'יריה, לרגל חגיגות יום העצמאות ה-60 של המדינה - עשוי להתברר גם כן כבעל חשיבות. 

אלגי'ריה, שמעולם לא כוננה יחסים עם ישראל, הולכת ומקצינה את עמדותיה נגד ירושלים ועשויה אף להפוך לבסיס עורפי חלופי של חמאס, אשר הולך ונדחק מטורקיה כתוצאה מההתקרבות בין אנקרה לירושלים. הרקע להתפתחות זו הוא הקשרים המתהדקים בין ישראל למרוקו, שלה סכסוך טריטוריאלי ארוך שנים עם אלג'יריה על השליטה בסהרה המערבית. 

בחודש שעבר, במהלך ביקור במרוקו, הביעה לראשונה שרת הפנים איילת שקד את תמיכתה של ישראל בריבונות המרוקנית על חבל הארץ השנוי במחלוקת. נוסף על כך, לאחרונה נפוצו דיווחים רבים על עסקאות נשק משמעותיות בין ישראל למרוקו ועל שיתוף פעולה ביטחוני ומדיני שהולך ומתהדק. 

"המחויבות האלג'יראית לעניין הפלשתיני היא ארוכת ימים, עוד מימי ערפאת שראה בהתנגדות של האלג'יראים לכיבוש הצרפתי מודל לחיקוי", אומר תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. "עם זאת, אין ספק שההתקרבות הישראלית למרוקו והדיווחים על התהדקות הקשרים הצבאיים והביטחוניים בין המדינות נותנת לאלג'יריה מוטיבציה מוגברת לחבק את חמאס.

"אין זה אומר בהכרח שהשלטון שם יסכים לארח את חמאס ולתת לו להקים בשטחו עורף לוגיסטי, מאחר שהאלג'יראים עדיין רוצים לשמור על לגיטימיות מול המערב, אבל זה בהחלט תסריט שעשוי להתממש אם המגמה הנוכחית תחריף. מבחינת חמאס התבססות באלג'יריה תהיה צעד אחורה ביחס לטורקיה, מאחר שמדובר במדינה מרוחקת יותר שאינה מהווה צומת מרכזי לתנועה של גורמים שונים, אך ייתכן שלא תהיה לו חלופה טובה יותר". 

תא"ל (במיל') אמיר אביבי, לשעבר ראש לשכת הרמטכ"ל וכיום יו"ר תנועת הביטחוניסטים, אומר כי "צריך להבין שלאיראן יש מעורבות בתהליך הזה - האיראנים פעילים מאוד בצפון אפריקה ובאלג'יריה, מייעצים לה ומחמשים אותה. חיזבאללה נוכח במדינה ומאמן את פוליסריו - ארגון המורדים שנלחם במרוקנים בסהרה המערבית ואלג'יריה משמשת כבסיס שלו. 

"העובדה שטורקיה הולכת ומתקרבת לישראל, ושיש עליה לחץ אמריקני כבד להוציא משטחה את חמאס, הופכת את אלג'יריה לאופציה חלופית עבור ארגון הטרור. ראשי חמאס חו"ל מחפשים כל הזמן מקומות למקם בהם את המפקדות שלהם, וראינו את זה גם במדינות המפרץ. עורף לוגיסטי כזה מאפשר לאמן ולגייס פעילים, לעסוק בהברחות סמים שמכניסות כסף לארגון, ועוד - בייחוד כאשר ברצועת עזה היכולת של חמאס לייצר לעצמו ערוצי הכנסה מוגבלת". 

האלוף (במיל') יעקב עמידרור, לשעבר היועץ לביטחון לאומי, מסביר כי "ברמה הבינלאומית אין ארוחות חינם וזו דוגמה נוספת לכך. אלג'יריה לא הייתה אוהדת של ישראל גם לפני ההסכם עם מרוקו, אך ייתכן בהחלט כי ההסכם הגביר את המגמה הזו. עם זאת, הרווח ממנו מספיק גדול ששווה לישראל לשלם את המחיר הזה. כשם שערפאת נדחק מלבנון לתוניס, כך בכירי חמאס עשויים להידחק לאלג'יריה, שנמצאת במיקום פחות מרכזי אך מבחינה מדינית היא עדיין חלק מהמזרח התיכון".

ד"ר עידו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי מזרח תיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, אומר כי "בעבר ראינו לא פעם מומחים של חמאס יוצאים ללימודים גבוהים באוניברסיטאות בעולם הערבי, וכעת אלג'יריה עלולה להפוך למוקד צבירת ידע ויכולות עבור הארגון. בנוסף היא יכולה לשמש את חמאס כעורף לוגיסטי שמאפשר לו לפעול בחופשיות ובביטחון יחסי, לאמן את אנשיו, לפתח אמצעי לחימה - בייחוד יכולות רקטיות וכטב"מים - לצבור משאבים כלכליים וכדומה.

"היריבות בין אלג'יריה למרוקו עמוקה וארוכת שנים, ובישראל צריכים להבין שלנקיטת עמדה בנושא זה יש גם מחיר. קבלת הפנים שלה זכה הנייה הייתה כזו של ראש מדינה לכל דבר ועניין, ולמעשה אלג'יריה מכירה בשני ממשלים פלשתיניים. ההתנהלות הזו מעידה על כך שיכולה להתפתח שם תשתית רחבה בהרבה מכזו שמספקת תמיכה פוליטית בלבד לחמאס. זו צריכה להיות נורת אזהרה אדומה עבור שירותי הביטחון של ישראל".