זה הכרחי: צריך לאפשר לימודים עם מינימום הפרעות

העלייה במספר המאומתים לקורונה מעלה שוב את סוגיית ההיערכות לפתיחת בתי הספר. תלמידי ישראל אמורים לחזור ללימודים בעוד כשישה שבועות - ונשאלת השאלה כיצד תיראה שנת הלימודים הבאה. הילדים ובני הנוער בישראל ניזוקו בהיקף שעדיין לא הוערך כולו, אשר נגרם עקב אובדן ימי לימודים, הוראה לא יעילה מרחוק וחוסר באינטראקציות חברתיות.

לכל אלה יש משמעויות רחבות בהגדלת פערי ידע והישגים בחברה הישראלית ובפגיעה בבריאות הנפשית והפיזית של הילדים ובני הנוער. בעוד בני נוער יכולים להתחסן - ילדים בני פחות מ-12 שנים אינם יכולים להתחסן.

הפחתת מספר הנדבקים חשובה בהיבט שטרם נבחן לעומק בישראל, והוא סוגיית התחלואה המתמשכת לאחר החלמה מקורונה (מצב הקרוי בלעז Long COVID). החשש מתחלואה ארוכת טווח היה סיבה לחשש מהדבקת ילדים. אנחנו יודעים שילדים בדרך כלל חולים בקורונה באופן קל יחסית, אך החשש מתחלואה ארוכה לאחר ההחלמה מקורונה בילדים הוביל לרצון למנוע את הידבקותם. פרסומים אחרונים בספרות המקצועית מציעים שבעוד במבוגרים בין 10% ל-30% מהמחלימים סובלים מתחלואה מתמשכת - בילדים תופעה זו נדירה יחסית. לאור זאת, נראה שהחשש העיקרי בהדבקות ילדים הוא בעיקר הפוטנציאל שלהם להדביק בני משפחה בסיכון, והבידודים שנלווים למגע עם מאומתים.

עלייה במספר המקרים משמעותה, בין היתר, ילדים מאומתים וחזרה לבידודים נרחבים. בהאקתון שארגן משרד הבריאות לפני כמה חודשים הציגה קבוצה מהתעשייה האווירית מודל שלפיו אם בדיקה של כיתה שלמה בעקבות מקרה מאומת יחיד לא תגלה מקרה נוסף, הרי שהסיכון להדבקה בכיתה הוא אפסי. במצב כזה, אם תיבדק כיתה (או אפילו קבוצה בכיתה) יומיים לאחר הופעת מקרה מאומת מהכיתה, וכולם יהיו שליליים, ניתן יהיה לשחרר את הכיתה כולה מבידוד. על מנת לצמצם ימי בידוד הפוגעים ברצף הלימודי, בתלמידים ובהוריהם, טוב יהיה אם משרד הבריאות יבחן מודלים כאלה ודומים להם על מנת למצוא מתווה שיפחית את הבידודים ככל הניתן.

הכיתות בישראל גדולות מבחינת מספר הילדים בכל כיתה וקטנות מבחינת שטחן, כך שהן צפופות בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. עובדה זו פוגעת באיכות החיים בכיתה ובאיכות ההוראה והלמידה. הייתה לנו תקווה סמויה שהמעבר לקפסולות בזמן הקורונה יקדם שינוי בגודל הכיתות, אך תקווה זו כנראה לא תתממש. צמצום הפגיעה בילדים יתבטא בשלב זה בחתירה לכך שילדים יפסידו מינימום ימי לימודים פרונטליים בשל הקורונה. זו המגמה בכל העולם המערבי, ולכך עלינו לדאוג. מעבר לכך, כשאיפה עתידית, עלינו לחתור להעלאת החינוך בישראל למקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו כחברה, כך שהתכנים, איכות ההוראה וגודל הכיתות יתאימו למדינה מפותחת וישקפו את דאגתנו להווה ולעתיד הילדים.

הכותבת היא מומחית בבריאות הציבור ופרופ' לאפידמיולוגיה בביה"ס לבריאות הציבור של
האוניברסיטה העברית והדסה