מורים, מחנכים ומדריכי נוער: אנשי חינוך רבים נפלו ונרצחו והותירו מאחור צעירים כואבים

"האמין בשלום"// רונן דייטשמן ז"ל, בן 49

רונן דייטשמן, מהישוב מיתר, בן זוגה של קארין ואביהם של מיה (12), וגיא (9), נרצח במסיבה ברעים. תלמידיו בשנים האחרונות בבית הספר "אשל הנשיא" עדיין לא חזרו ללמוד באופן מלא. שלוש שנים למדו עם רונן, מורה שהגדירו כ"יותר מחבר". שלוש שנים שנקטעו במסיבה אחת בשבת השחורה.

"כשאת מדברת על מורה לפיזיקה - את מדמיינת חנון עם משקפיים, אבל רונן היה הכי קול בבית הספר", מספרת הילי מימון (17), תלמידה של רונן מזה ארבע שנים. "הוא היה יודע להגיד מתי להתאפס על עצמנו וללמוד ומתי לצחוק איתנו ולדבר על החיים, ולא רק על לימודים. לא היתה לו בעיה לדבר איתנו גם בחופשות או בימי שישי, כי הוא רצה לעזור לנו. יום לפני שהוא נרצח הוא עזר לי עם איזו עבודה שניתנה לחופש. זו היתה הפעם האחרונה שבה דיברנו".

בשבועיים הראשונים ללחימה רונן הוגדר כנעדר. הילי זוכרת איך התקשתה להאמין שנרצח. "הוא כזה חזק שמתאים לו למצוא דרך להימלט מכל סיטואציה", היא אומרת. "לכן, כשפרסמו בקבוצת הפיזיקה את מודעת האבל שלו, נשברנו. אף אחד מאיתנו לא האמין שזה יכול לקרות. "רונן האמין מאוד בשלום ותמיד חינך אותנו לא לשפוט את הדברים מבחוץ, אלא לנסות לגשר ולדבר עם הצד השני. תמיד ידענו שהוא היה יכול להמשיך לעבוד בהייטק, אבל הוא בחר לעשות הסבה ולהיות מורה מתוך אמונה שאתה צריך להרגיש שאתה עושה את מה שאתה אוהב בצורה שמספקת אותך. ידענו שהוא באמת רוצה להיות איתנו."הקמנו בבית הספר עמדה עם תמונות שלו, ובכפר הכינו תוכנית רדיו להנצחתו. מאוד קשה לי לחזור ללמוד פיזיקה. אני מכבדת את המורה שהחליף אותו, אבל אחרי יותר משלוש שנים שבהן את לומדת עם אותו מורה, שהפך לחבר ולאיש סוד, זה מרגיש שזה לא באמת יהיה אותו הדבר".

"אדם אוהב אדם"// רותם קלדרון ז"ל, בת 67

בית הספר "נופי הבשור" בעוטף עזה ספג אבדות רבות מאוד בשבת השחורה. הלימודים בו עדיין לא חזרו להתקיים, והמורים והתלמידים, רובם ככולם תושבי קיבוצי העוטף, מפוזרים במלונות ברחבי הארץ. יועצת בית הספר, ורדה בן-בשט, מנסה לאסוף את השברים בכל בוקר ולהזכיר בכל מקום את "רותמק'ה" שלה, אמא לשלושה מקיבוץ בארי וחברתה הקרובה מימיה הראשונים בבית הספר, שנרצחה בשבת ההיא.

"רותם ואני הכרנו בשנות ה־90 כשקיבוץ בארי הצטרף לבית הספר, שעוד נקרא מעלה הבשור", היא נזכרת בכאב. "לימדנו ביחד חינוך גופני, וחינכנו ביחד את שכבת י' במשך כמה מחזורים. היא היתה שבורה כשאיבדה את בעלה, משה, גם הוא היה מורה, בתאונת אופנוע ב־2005.

"רותם היא אדם אוהב אדם", מתקשה בן-בשט לדבר על חברתה בלשון עבר. "היא אוהבת אנשים, נוער, ילדים. תמיד הקפידה לדבר עם התלמידים בגובה העיניים והייתה עבורם אמא, אבא, אחות, דמות המחנכת. הייתה לה המומחיות לצעוד איתם ולהצעיד אותם קדימה. בשנים האחרונות התנדבה במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ובעמותת 'לא מפקירים פצועים בשטח'. היא היתה עובדת סוציאלית בנשמתה, למרות שלא באה מהמקצוע. גם אחרי שסיימה ללמד המשיכה לשמור על קשר עם תלמידים ותלמידות, היתה מגיעה לחתונות שלהם, לאירועים, והיתה מאוד משמעותית עבורם".

כחלק מהחברות העמוקה שנרקמה בין השתיים הן נסעו יחד לטיול בהודו. "אפילו שם היא היתה מחנכת", ורדה מחייכת, "עוברת בין החבר'ה הישראלים על הטוסטוסים ומעירה להם שישימו קסדה ויחשבו על אמא שלהם. אחר כך היינו יושבות איתם וצוחקות. היו לנו תמיד שיחות עמוקות, ואני כל כך מתגעגעת אליה, לשיחות שלנו, לאהבה שלה לאנשים. אפילו כשהיא עוד ישבה בממ"ד, באותה שבת נוראית, התכתבנו. זו היתה חברות לנצח ומישהו קטע לנו אותה."אני בטוחה שאם היא היתה פה, היא היתה ישר רצה לעזור ולטפל בבני הנוער בקיבוץ שלה בכל המתחמים שאליהם הם פונו. כואב לי מאוד שהעולם הפסיד אדם נדיר כמוה". 

"סיפור של חיבור ונתינה"// רס"ל (מיל') מתניה אלסטר ז"ל, בן 23

דרכו של רס"ל מתניה אלסטר ז"ל משדה אילן בפנימיית "רגבים בעמק" בקיבוץ טירת צבי החלה לפני פחות כעשור, כשהיה תלמיד בפנימייה. אחרי הגיוס לצבא בחר לחזור ולעבוד שם כמדריך כללי, שמרכז את שכבות ט'-י"ב. תלמידי השכבה הבוגרת הכירו את רוח השטות והחיוך שלו כשהיה תלמיד. כשחזר, שמחו לראות בו דמות אחראית ובוגרת. מדריך שהפך לחבר של התלמידים ולדמות אב ואח עבורם, שהעניק להם מניסיונו.

עם תחילת הלחימה הוא גויס למילואים בגזרה הצפונית כלוחם בחטיבת כרמלי. ב-11 באוקטובר נהרג מירי נ"ט ששוגר מלבנון לעבר גבול הצפון."מתניה גדל כחניך בפנימייה, וכשהתקבל להיות מדריך זו היתה סגירת מעגל מבחינתו", מספרת מזל טויטו, מפקחת פנימייה במינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך.

"הסיפור של מתניה מגלם בתוכו את הסיפור המטורף של ארץ ישראל, של החיבור לאדמה ושל החיבור למה שקיבלת ולמה שאתה רוצה לתת בתמורה. "הרבה מהמנהלים והבוגרים שלנו מגויסים עכשיו. כולם עסוקים בעשייה למען המדינה. מתניה תמיד אמר שכחניך הוא נתן אמון גדול בצוות, ושהוא בחר לחזור ולהדריך כדי להיות משמעותי עבור התלמידים, כמו שהמדריכים שלו היו עבורו".

"היה שם עבור כולם"// מתן רוזנברג ז"ל, בן 17

הכיסא של מתן רוזנברג בשבט צופי דימונה שבו הדריך נותר ריק. אחרי שנרצח באכזריות בשבת השחורה, המדריכים מתקשים לשבת במקום שהיה שלו. מי שהיה חניך בצופים מכיתה ד' והפך להיות ראש גדוד הותיר אחריו חור גדול ולבבות כואבים רבים.

"מתן עזב את הצופים לתקופה מסוימת, וכשחזר הבטחנו לעצמנו שאנחנו בצופים מעכשיו ועד הסוף", מספרת קים אמר (17), חברתו לשבט. קים ומתן הכירו בכיתה ד' דרך הצופים, נשארו חברים טובים והדריכו יחד קבוצות של בנים ובנות.

"מתן היה מבחינתי דמות מופת", קולה שקט. "הוא בא אל החניכים בגישה של אהבה וליטוף ותמיד דאג לשמח את כולם, כולל את המדריכים. אפילו כשאני בכיתי פעם באחת הפעולות, הוא הקים אותי והצחיק אותי. "זה כל כך מפתיע לראות מדריך שהחניכים מתחברים אליו בכזו קלות, ומצד שני זה כל כך מאפיין את מתן. הוא היה אח גדול שלהם, אבא שלהם, החבר הכי טוב שלהם. עולם ומלואו".

מתן ז"ל נרצח בשבת השחורה סמוך לקיבוץ נירים. גופתו זוהתה תשעה ימים לאחר מכן, ב־16 באוקטובר. כחלק מפעילות ההנצחה, בשבט הצופים ערכו טקס לזכרו. בנוסף, חניכיו החליטו ללכת בדרכו ולהתנדב בעזרה לאנשים. "זו המורשת שהוא השאיר להם", אומרת קים, "לעשות דברים טובים עבור אחרים, כמו שהוא היה עושה בשביל כולנו".