שיעור בכבוד: ארכיון קק"ל חושף תמונות ממערכת החינוך בתקופת המנדט

פתיחת שנת הלימודים במועדה נמצאת עדיין בסימן שאלה, כשבהסתדרות המורים טוענים כי הפוליטיקאים מזלזלים בעובדי מערכת החינוך. כבר שנים שמעמדם של עובדי ההוראה נשחק, ויש מי שטוען שפעם המצב היה אחרת.

תשובה לכך אפשר למצוא בחומרי ארכיון שחושפת הקרן הקיימת לישראל ומציגים את האהדה וההערכה כלפי המורים בארץ בתקופת המנדט ובעשורים הראשונים של המדינה. אלו היו השנים שבהן הקימו את מערכת החינוך, כשהמטרה היתה להנחיל בציבור את חשיבות החינוך בארץ.

החומרים השונים כוללים בין היתר מעטפות שהופקו על ידי קק"ל בשנת 1953 לציון 50 שנה להקמת הסתדרות המורים, וכן תצלומים של כינוסי המורים הראשונים בארץ בהם השתתף גם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. היו גם כרזות ובולים שהוקדשו למורים, ועליהם נכתב "כבד את מוריך". הפרויקט הובל אז על ידי קק"ל כדי לייסד מערכת חינוך ולהעלות את מעמד המורים בארץ ישראל לאחר קום המדינה. אז, כמו היום, היה חשוב להעלות את קרנם של המורים בארץ ישראל.

"המעטפות שנמצאו מגלות את סיפורו של המורה הישראלי בתקופת קום המדינה", אומרת ריקי דאדון, מנהלת מחלקת ארכיון ומגנזות בקק"ל. "זהו נכס מרתק וחשוב מאוד, בייחוד כיום כשהשיח הציבורי עוסק במעמד המורים ובכבודם. לאורך השנים הנחילה קק"ל את נושא החינוך והכבוד למורים, ואנו רואים שהנושא נותר חשוב וצריך להישאר על סדר היום".

"בעבר הרגשנו מוערכים - זה לא המצב היום"

מירי אבידן היתה במשך 25 שנים מורה, ולאחר מכן גם פתחה בית ספר ללימודי שפות. בעקבות הניסיון הרב שצברה באותן שנים היא אומרת כי לא תמליץ על הוראה כמקצוע לחיים, בשל השכר הנמוך, וטוענת כי היחס של המדינה למורים השתנה לרעה.

אבידן, בת 88, דיירת בדיור מוגן לב גנים בנתניה, לימדה תלמידים בכיתות ז' - ט' אנגלית וצרפתית בבתי הספר "שורשים" ו"טשרניחובסקי" בנתניה. "למעשה, אני מורה עד היום. אני עדיין מלמדת צרפתית בשיעורים פרטיים", היא מספרת.

"אני חושבת שמערכת החינוך כל כך שונה. אם פעם הילדים כיבדו את המורים, היום מורים מפחדים מהילדים", היא טוענת. "גם ההורים היו מכבדים את המורים, והיום הרבה הורים לא נותנים את הקרדיט למקצוע החשוב הזה שישפיע על חיי ילדיהם לכל החיים.

"למורה היה תפקיד משמעותי בחיים של הילדים", אומרת אבידן. "כשהמורה היתה נכנסת, הילדים היו קמים ואומרים ביראת כבוד 'בוקר טוב, מורתי'. היום בני נוער אפילו לא מכירים את הנוהג הזה. למעשה, האנשים שאחראים להמשכיות של דור העתיד נשכחו מאחור".

אבידן טוענת שהיחס של המדינה למורים נשחק והשתנה לרעה: "פעם המורים היו מרוויחים מעט, אבל היום הם מרוויחים עוד יותר מעט, כשבמקביל הכל נהיה יקר יותר. אני אהבתי את המקצוע בתור מקצוע, אבל לצערי לא הייתי ממליצה עליו כמשהו שיכול להציע פרנסה מכובדת.

"אנחנו משקיעים בנוער כל כך הרבה משאבים ויש המון חוגים וקורסים טכנולוגיים, אבל הבסיס של מקצוע ההוראה לא כמו בעבר. החשיבות של המורה היתה גם בהעברת ערכים, ולא רק בהעברת ידע.

"ממש הרגשנו שאנחנו עוזרים לבנות חברה טובה יותר, ערכית יותר וחזקה יותר. יכולנו לעשות זאת כי הרגשנו מוערכים, והתלמידים קיבלו אותנו כגורם שמכשיר לעתיד - אני לא חושבת שזה המצב היום", היא מסכמת.