מעולם לא חששתי לחיי כפי שחששתי אמש בעכו

חשוב לציין: הרשימה שלפניכם נכתבה בכאב ומדם לבי והלוואי שלא היה בה צורך. אולם האמת צריכה להיאמר גם אם היא בניגוד לכל כללי הפוליטקלי קורקט. מזה 25 שנים אני מסקר את העיר עכו במסגרת עבודתי העיתונאית ככתב אזורי וככתב לענייני ערבים והחברה הערבית בישראל.

סיקרתי את מהומות אוקטובר 2000, את מהומות יום כיפור 2008 בעכו, ולא מעט הפגנות, מחאות וימי זעם בשטחי הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון - ומעולם לא קרה שחששתי לחיי ולחיי הקולגות שלי כפי שחששתי ביום רביעי בלילה בעכו. גם לא כשהותקפתי באכזריות, בידי יהודים, על רקע עבודתי כעיתונאי באוקטובר 2019.

לאורך השנים נוצרו ביני לבין תושבים רבים בעכו העתיקה קשרי ידידות וחברות. חגגנו יחדיו בשמחות, בכינו בלוויות  והענקנו כתף זה לזה בימים קשים.

איש לא דיבר על ניצחון או הפסד ומה שהנחה כל אחד ואחד מאיתנו הייתה ההבנה המבורכת כי עלינו לשמור על הדו קיום המופלא אך שברירי בין יהודים וערבים בעכו, בחיפה ובגליל.

עם התחושות הללו הגעתי לסקר את האירועים האלימים בעכו שהחלו ביום שני בערב באופן נקודתי ובעצימות נמוכה בכמה שכונות בעיר העתיקה אך התגברו התעצמו והתפשטו ליתר חלקי העיר אשר בעשור האחרון הפכה לפנינה תיירותית ומגדלור וסמל לדו קיום בין ערבים ויהודים.

מעולם לא עלה בדעתי שנהיה בסכנת חיים רק משום היותנו עיתונאים יהודים המבקשים להביא לציבור בישראל, יהודים וערבים, את תמונת המציאות ברחובות העיר כפי שהיא.

בלילה שבין שלישי ורביעי ביקשנו לסקר את הוואנדליזם שהיה במדרחוב במרכז העיר עכו, הצתת המסעדה של אורי בורי ובזיזת בתי עסק של יהודים בבזאר הטורקי בעיר העתיקה. פלוגות השיטור שקידמו את פנינו במרכז העיר אמרו לנו חד וחלק: אם אתם נכנסים לעיר העתיקה אתם ברשות עצמכם, האזור כולו שורץ רעולי פנים ובוזזים וחייכם עלולים להיות בסכנה. אבל אני ומי שהיה איתי מהקולגות שלי החלטנו להיכנס אל העיר העתיקה, על אף האזהרות, כדי לבצע את עבודתנו העיתונאית. לא חשבנו לרגע כי יהיה מי מהתושבים הערבים שינסה לפגוע בנו. ואכן מה רבה הייתה ההפתעה כשנראה היה כי טעינו. על אף ההרס שניכר בכל פינה, פגשנו חברים שמתגוררים בעתיקה אשר קיבלו אותנו בסבר פנים יפות ובחיוך.

"רעולי פנים זועמים ומשולהבים חמושים באלות, סכינים, אבנים, מוטות ובקבוקי תבערה חיפשו יהודים כדי לפגוע בהם נוכח שמועות שפשטו בעיר על לינץ׳ שביצעו יהודים בערבי, כאשר האמת הייתה הפוכה לחלוטין ומי שבעצם כמעט הוכה למוות בידי המון ערבי זועם היה יהודי"

אולם ככל שהעמקנו לתוך סימטאות העיר העתיקה כך גברה תחושת הפחד. צעירים רעולי פנים החלו להתגודד סביבנו והשמועה כי יהודים מסתובבים בלילה בעיר העתיקה פשטה וחיש מהר מצאנו עצמנו מוקפים ע״י המוני צעירים רעולי פנים. למזלנו היו בקרב רעולי הפנים מי שזיהו אותנו כעיתונאים ולאחר שנתבקשנו להציג תעודת עיתונאי גורשנו מהמקום. עם זאת שמרנו על אופטימיות: ״אלו בסך הכל צעירים משולהבים״, אמרנו זה לזה, ״גם אם הציתו בתי מלון, חנויות ומסעדות בבעלות יהודים בעיר, איש מהם לא יפגע בנו פיזית או ייסכן חיי אדם - כך לא נוהגים בעכו אשר יחד עם חיפה מהווה דוגמה ומופת לחיים משותפים, למרות מאורעות הימים האחרונים״.

ביום שלמחרת שבתי לעכו. תחילה בשעות הבוקר. שקט מתוח אמנם שרר ברחובות העיר וסימטאות העיר העתיקה, אולם רוב התושבים היו עסוקים בהכנות לקראת חג עיד אל פיטר. משכך חזרתי לעכו בשעות הערב ויחד עם עיתונאים נוספים התמקמנו ברחבה הסמוכה למסגד אל ג׳זאר העתיק ומשם התקדמנו לכיוון מרכז העיר בשל דיווחים על עימותים בין מפגינים יהודים למפגינים ערבים. בדרכנו חלפנו על פני פלוגות שיטור והרגשנו בטוחים. אולם כאשר הגענו למרכז העיר השוטרים כבר לא היו שם. רעולי פנים זועמים ומשולהבים חמושים באלות, סכינים, אבנים, מוטות ובקבוקי תבערה חיפשו יהודים כדי לפגוע בהם נוכח שמועות שפשטו בעיר על לינץ׳ שביצעו יהודים בערבי, כאשר האמת הייתה הפוכה לחלוטין ומי שבעצם כמעט הוכה למוות בידי המון ערבי זועם היה יהודי.

האווירה במקום הייתה עויינת ומשולהבת והשמועה כי שני יהודים נמצאים במרכז העיר הגיעה אל רעולי הפנים שבתוך שניות ספורות הקיפו אותנו. חברים שלנו, ערבים תושבי עכו, שהיו במרכז העיר אמרו לנו שאין חשש כיוון שאיש לא יפגע בעיתונאים יהודים או ערבים. עם זאת ליתר ביטחון נכנסנו לחנות של בעל עסק מקומי עד יחלוף זעם. דקות ספורות לאחר מכן אמר לנו בעל העסק בשיא הכנות כי עלינו לעזוב מה שיותר מהר; ״תצאו עכשיו כי בעוד כמה דקות רעולי הפנים ישובו ולא נוכל להגן עליכם״.

בהחלטה של רגע שהתבררה כנכונה החלטנו לצאת בו זמנית אל כלי הרכב שלנו בסמוך ולנסוע בשיירה מחוץ למרכז העיר. אילו היינו נשארים עוד 5 דקות היינו נופלים קורבן ללינץ׳, ויש להדגיש לא מדובר בסימטאות העיר העתיקה, אלא במרכז העיר עכו.

אם הפעם ישראל לא תדע להגיע להכרעה ברורה בעזה ולהשיב אליה את ההרתעה מול חמאס, פרעות תשפ״א יהיו משחק ילדים לעומת מה שיהיה בסבב הבא מול חמאס או חלילה במקרה של הפרות סדר ברחבת מסגד אל אקצא בהר הבית

למרבה הצער יש מי שמנסה לצייר תמונה מסולפת ומעוותת כי מדובר הקיצונים משני הצדדים, אולם בעוד בחיפה ובעכו היה מדובר בכמה עשרות פרחחים יהודים שכלל אינם מתגוררים בעיר, אשר הגיעו ברכבת והסתלקו ברכבת האחרונה שיצאה בשעה 23:00, במקרה של הפורעים הערבים מדובר בהתארגנות סדורה של מאות מקומיים שקיבלו עידוד תמיכה וגיבוי מלא למעשיהם הנלוזים בעיקר מצד הנהגת הציבור הערבי שברובה כלל לא גינתה את האלימות.

לסיום, אי אפשר שלא לקשור בין הלחימה בין צה"ל וחמאס, אירועי מזרח ירושלים, הר הבית ושייח׳ ג’ראח למהומות שפשטו בערים הערביות והמעורבות ברחבי הארץ. אם הפעם ישראל לא תדע להגיע להכרעה ברורה בעזה ולהשיב אליה את ההרתעה מול חמאס, פרעות תשפ״א יהיו משחק ילדים לעומת מה שיהיה בסבב הבא מול חמאס או חלילה במקרה של הפרות סדר ברחבת מסגד אל אקצא בהר הבית. לא מדובר כאן עוד במשוואה של ״שקט יענה בשקט״ היות ונפל דבר בחברה הערבית, והתובנה החדשה היא שרק בכוח ניתן יהיה להביא להישגים, וההישג הבא עשוי להיות חיסול מדינת היהודים והמפעל הציוני.

בראשם של הפורעים, מתברר שלא דרוש לכך הרבה מאמץ, רק עוד כמה שנים של ״שקט יענה בשקט״ שיאפשר לחמאס להמשיך להתעצם ומהומות אלימות והבערת המדינה בידי פורעים ערבים שמקבלים גיבוי והסכמה למעשיהם בשתיקתם של הפוליטיקאים הערבים, מנהיגי המגזר ואנשי הדת. לכן יש לגדוע את גל הפרעות באיבו, גם במחיר יקר, על מנת שבעתיד לא נעמוד מול התקוממות שתשבש את מרקם החיים ותביא חורבן לשתי הקהילות.