החודש הנורא שהביא למפנה במאבק בטרור

חודש מרץ 2002 זכור לשמצה כ"מרץ השחור". פיגוע רדף פיגוע, וישראל התמודדה עם גל טרור שלא ידעה כמותו. עשרות רבות של ישראלים שנהרגו באותו חודש, בתוך ומחוץ לקו הירוק: ירושלים, תל אביב, חיפה, נתניה, ואדי ערה, מדבר יהודה, גוש קטיף ואפילו כבישי הצפון.

היה זה שיא האינתיפאדה השנייה, שהחלה בסוף ספטמבר 2000 עם עליית יו"ר האופוזיציה דאז, אריאל שרון, להר הבית. בתחילה, היא כללה מהומות ופעולות מחאה, אך עם הזמן התרבו גם פיגועי ההתאבדות.

הטריגר לגל הפיגועים היה כנראה חיסול ראאד כרמי ב-14 בינואר 2002. מייד לאחר מותו כינס בכיר פת"ח מרואן בר גותי מסיבת עיתונאים ברמאללה, והודיע על ביטול הפסקת האש שתוכננה לאותה עת: "שרון (שכבר היה אז רה"מ; ל"ש) פתח את שערי הגיהינום בפני הישראלים".

ארגוני הטרור לא היו צריכים יותר מזה כדי לדעת מה מצופה מהם, והחלו לשגר מחבלים מתאבדים בזה אחר זה - בהוראת ברגותי או בעצימת עין מצידו. מאמצע ינואר נוצרה בין פת"ח לחמאס תחרות של ממש, מי מוציא יותר פיגועים והורג יותר ישראלים. גם הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית לא טמנו ידם בצלחת. במרץ הנורא גברה ידו של פת"ח בתחרות הרצחנית, והארגון שיגר לישראל יותר מחבלים מתאבדים מחמאס והג'יהאד האסלאמי גם יחד.

כמה מהפיגועים היו קטלניים במיוחד: בשכונת בית ישראל נהרגו עשרה ישראלים, בהם ילדים; בקפה "מומנט" בירושלים נהרגו 11 בני אדם; באוטובוס בוואדי ערה נרצחו שבעה ישראלים; ובמסעדת "מצה" בחיפה נמנו 16 הרוגים. ואם לא די בכך, מחבלים השתלטו על בתים בכפר בית ג'אלה, וירו מדי יום לעבר שכונת גילה הירושלמית.

הפיגוע הקשה והמזעזע מכולם התרחש במלון "פארק" בנתניה בערב ליל הסדר. 30 חוגגים נרצחו בחדר האוכל של המלון. יום למחרת, ב 29 במארס, החליטה ממשלת ישראל לצאת למבצע "חומת מגן". "אנחנו במלחמה", אמר אז רה"מ שרון, "מלחמה על הבית".