ברשתות החברתיות נטו היום להתייחס בלגלוג למעצרן של ארבע אזרחיות ואזרח ישראלים, בחשד כי העבירו מידע למודיעין האיראני. "מחתרת הסבתות" היה הכינוי הנפוץ ביותר שהודבק לפרשה, לצד זלזול מופגן במידע שהועבר ובפוטנציאל הנזק של הפרשה.
אכן, במבט ראשון זה נשמע כמו קטע ממערכון לא מוצלח במיוחד. גם המידע שהנשים שנעצרו התבקשו להעביר לא היה יוצא דופן או רגיש: החל בצילום של השגרירות האמריקנית, דרך צילום של משרדי הפנים והביטוח הלאומי בחולון, וכלה בהעברת מידע על סידורי אבטחה בקניון. את רוב המידע הזה ניתן להשיג ללא השקעה מיוחדת באינטרנט; יתרתו כמעט לא שווה את המאמץ שכרוך בהפעלת סוכן.
אלא שהניסיון להפוך את כל אלה לעיקר כדי להגחיך את הפרשה מחמיץ בדיוק את העיקר, בכל מובן אפשרי כמעט. ראשית, כי השורה התחתונה היא שהאיראנים הצליחו לגייס אזרחים ישראלים, למטרות של העברת מידע. גיוס סוכנים היא משימה מורכבת, בוודאי כאשר המגעים מתקיימים בין שתי מדינות עוינות. העולם הרשתי אמנם פותח לא מעט אפשרויות לגייס סוכנים מרחוק - לעתים קרובות תוך שיטוי והטעיה - ועדיין, מיעוט הסוכנים מלמד על הקושי הכרוך בגיוס ובהפעלה שלהם לאורך שנים.
שנית, כי משימות זניחות הן פרק המבוא האלמנטרי בכל ספר הפעלה של סוכנים. זה נועד לבנות אותם, לבדוק את מהימנותם ולבחון את נכונותם להסתכן. המפעיל גם בונה לאורך הדרך את האמון הנדרש בינו לבין הסוכן; הכסף משמש עבורו מרכיב בפיתוי, אבל לעתים קרובות לא מרכיב עיקרי. מפעיל טוב יודע לנגן על תכונות האישיות של הסוכנים שלו, ולגרום להם לפעול גם בניגוד לרצונם וכנגד כל הערכים שלהם – למשל לנסות לגרום להם להוביל לגיוס של בנם ליחידת מודיעין, על-מנת לשאוב מכך מידע עתידי.
שלישית, כי כל ארגון מודיעין בעולם בונה "תיקי מודיעין" על שלל נושאים. תיק מודיעין על מבנה ואופן האבטחה של השגרירות האמריקנית יכול לשמש בעתיד להעברת מידע לארגון טרור לצרכי פיגוע; קשרים הדוקים עם חברת כנסת – גם אם היא יושבת בספסלים האחוריים - יכול לסייע בהבנת דרכי הפעולה של הכנסת או הממשלה, ובניסיון לבנות מנגנונים שישפיעו עליהם (ואיראן כבר נקטה בכך, באמצעות רשת בוטים שהפעילה ונחשפה באחרונה).
רביעית, כי כדאי מאוד לא לזלזל באיראנים. הם אמנם מפגרים משמעותית אחרי ישראל ביכולות גיוס הסוכנים, ובוודאי בתוצרים המבצעיים - מחיסולים ופיצוצים ותקיפות סייבר באיראן, ועד לפגיעה באיראנים ובאינטרסים שלהם בסוריה - אבל מדובר באומה גדולה ורצינית, שעמלה בשקדנות על סגירת הפערים מול ישראל בכל החזיתות. מי שיקל ראש בפרשה זניחה לכאורה, עלול להיפגע מפרשה חמורה בהרבה בעתיד; זאת גם הסיבה שהמערכות (ובראשן השב"כ), מגלות נוקשות יתר במקרים כאלה: מרכיב היראו-וייראו בהן הוא דרמטי, כדי למנוע מאחרים להתפתות שוב למעשים דומים.
אבל את הפרשה הנוכחית ראוי לבחון בפריזמה רחבה עוד יותר. היא חלק מהמלחמה הכוללת, נטולת הגבולות, בין ישראל לבין איראן. הציבור הישראלי נוטה לבחון את המלחמה הזאת רק דרך סוגית הגרעין - כן/לא תהיה לאיראן פצצה - אבל זאת טעות קשה: איראן היא מעצמה אזורית, עם שאיפות אימפריאליסטיות מובהקות שהיא לא מסתירה אותן. היא משקיעה מאמץ וממון רב כדי לקדם את מטרותיה, ולעתים אף נוחלת הצלחות נקודתיות.
בעניין הזה, מגיעה לממשלת בנט נקודת זכות. היא מנהלת בחודשים האחרונים דיוני עומק על הדרך לחסום את איראן - לא רק בגרעין, אלא על-פני כל המגרש. זאת משימה מורכבת, שדורשת סנכרון בין שלל מערכות (מודיעיניות, מבצעיות, כלכליות, דיפלומטיות והסברתיות) בארץ ובעולם, ומצריכה הבנה שמדובר במרתון שיימשך שנים רבות. את התובנה הזאת ראוי להנחיל גם לציבור; ולו כדי שלא יהיו ישראלים נוספים שיתעלמו מחשדות כל-כך מובהקים, ויתפתו גם הם לסייע לאיראן בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו