ישראל צריכה להתאים את התגובה ללוחמה הפלשתינית החדשה

חמאס מצא שיטת לוחמה חדשה, שמנטרלת את התגובות הצפויות לאור מקרים דומים של צה"ל בעבר. כל עוד התוקפנות הפלשתינית היתה בסביבת הגדר בעזה או בשיגור בלוני תבערה וירי רקטות, ישראל הפעילה את רפרטואר התגובות האוטומטיות שלה, שהיה בהן כדי להכאיב לחמאס. בין שזו היתה השמדת מתקן כזה או אחר ובין שהשמדת מנהרה או לפעמים חיסול כמה מחבלים - בתוך עזה. אבל שום פעולה לא עברה ללא תגובה.

עכשיו, זה כמה חודשים שהם מבעירים אינתיפאדה חוצת קווי 67'. לפני כשבועיים הירצחו של אליהו קיי בירושלים, לקראת סוף השבוע דריסה באום אל־פחם ומהומות שנמשכו כיומיים. גלי פשיעה שמאיימים לזלוג לאזורים שבהם מתגוררים יהודים. מהומות בבתי חולים ובמקומות אחרים יוצרות הרתעה מפני הגעה לאותם שטחים.

בשער שכם בשבתהשיגו המחבלים את מבוקשם בפיגוע דיסאינפורמציה מוצלח. המתקפה של "המחבלים הבודדים" נמשכת. היה ניסיון רצח, שכמובן אינו מעניין את ח"כ עופר כסיף ואת עאידה תומא סלימאן. זה טבעי שמוסלמי ינסה לרצוח יהודי חרדי, או יהודי סתם. אבל שכתוצאה מתוקפנותו יהודי אחר, במדים, יירה ויהרוג אותו - זה כבר לא מקובל. זה נוגד את הטבע.

תגובתם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת מסמנת את התגובות הצפויות בעולם. העובדה שבזמן הירי המחבל היה על הקרקע תהפוך בעולם לסיפור. הישראלים יריבו בתוכם, אם זה עוד מקרה אלאור; אבל את העולם ואת ארגוני השמאל זה לא מעניין. מה שחשוב מבחינתם זה שלאחר תקיפה מוצדקת במסגרת הנראטיב של מאבק נגד הכיבוש, שוטרי מג"ב ירו ב"פלשתיני".

אבל אסור לנו להוריד את העיניים מהכדור. מלחמת הטרור נמשכת. ישראל צריכה להתרכז במתן תשובה הולמת לסוג החדש של הלוחמה הפלשתינית. לא חכם לשחק כל הזמן הגנה. אבל זה נובע מאילוצים קואליציוניים. האם יש בלוחמה הזאת הקשרים יותר רחבים? יכול להיות שכן. האויבים של ישראל רוצים לקלוע אותה למשברים בכל הממדים האפשריים. ואינתיפאדת "חוצה 67'" היא חלק מהמערכת הזאת. הם מאיימים לתקוף גם באירוע שייערך בלוד.

גם במסגרת של פעילות מגננה, טוב שהמחבל התוקף חוסל. צריך לתת גב לחיילים, ולהעביר את המערכה התעמולתית של השמאל והפלשתינים לדרגים הגבוהים: מפקדי המשטרה, השר לביטחון הפנים וראש הממשלה. מוטל על עמר בר־לב לנטרל את התסבוכת התקשורתית, כפי שהמג"בניקים נטרלו את המחבל בשטח.