שיחות הגרעין בווינה | צילום: ארז לין

כל עוד ביידן לא יביע נכונות לתקוף - איראן תמשיך לדרוש דרישות אבסורדיות

ישראל רוצה הסכם טוב ומקיף, שישבית את היכולת האיראנית להגיע לגרעין, לתמיד • הגישה והטיפול של ביידן ושליחו רוב מאלי מעוררות דאגה מוצדקת בירושלים

שר הביטחון גנץ חשף לאחרונה פרטים על תקרית ב־2018, שבמהלכה יורט רחפן איראני שחצה למרחב האווירי הישראלי, מבסיס T4 בסוריה. המל"ט נועד להעביר חומרי נפץ לארגוני טרור בגדה. יירוט הרחפן, שגם הוא סוג של נשק מדויק, היה פרק נוסף במלחמה מול מאמצי איראן להבריח אמצעי לחימה מתקדמים, דרך סוריה לחיזבאללה בלבנון, וגם לקבוצות טרור נוספות.

על פי התקשורת הזרה, מספר התקיפות גדל משמעותית לאחרונה, ולא עובר שבוע ללא דיווחים על עימות אחד או יותר בסוריה ובמרחב. רוב התקיפות מכוונות נגד תשתיות וכוחות איראניים בסוריה ונגד הניסיונות להעביר חימוש מדויק ללבנון. זוהי המלחמה שבין המלחמות (המב"מ), שהושקה בתחילת העשור הקודם, כדי לאכוף "קווים אדומים" בסוריה ולפגוע בתוכנית הגרעין באיראן. ישראל הבהירה שלא תאפשר לכוחות איראניים ולמיליציות לפעול ולהתבסס בסוריה, ולא תאפשר לסוריה לשמש נקודת מעבר לנשק שובר שוויון לחיזבאללה. נשק מדויק הוא לא רק רקטות, אלא גם רחפנים, כטב"מים וטילי שיוט.

ישראל שמרה בהתחלה על שתיקה, אבל שינתה "דיסקט" ומ־2019, חשפו גורמים מדיניים וצבאיים כי אלפי יעדים הושמדו בשנים האחרונות. המסר הותאם לקהל ספציפי: איראן, רוסיה ואסד. איראן מתרכזת בפיתוח נשק מדויק בהוראת חמינאי מ־2009, מתוך הבנה שזה נשק "שובר שוויון". בהתאם, הרמטכ"ל קבע שזהו האיום השני בחשיבותו, אחרי הגרעין. ישראל מבינה שהתוכניות מחוברות, כחלק מתוכנית איראנית ארוכת טווח, ויש לעצור את שתיהן.

גנץ%3A "איראן ניסתה להעביר באמצעות כלי טיס בלתי מאויש חומרי נפץ מסוריה לגורמי טרור באיו"ש". מתוך ערוץ היוטיוב של המכון למדיניות ואסטרטגיות (IPS)

הטוויסט המעניין לאחרונה הוא שבעוד התקיפות נמשכות, הרוסים והסורים אינם מתלוננים. נתניהו ובנט השקיעו מאמץ רב לשכנע את פוטין כי האינטרס הרוסי הוא להוציא את איראן מסוריה. ישראל הבהירה כי כל עוד האיום יימשך ואיראן תפר את הקווים האדומים, התקיפות יימשכו, לא תהיה יציבות בסוריה, וההשקעה הרוסית תהיה בסיכון. רוסיה סוף־סוף מבינה ומקבלת את הנרטיב. אם פוטין ינקוט צעדים אקטיביים להוציא את איראן זו שאלה אחרת, אבל הוא מאפשר חופש פעולה מלא, שנוח לישראל, שתפעל גם בלעדיו.

אסד עצמו, שכנראה לא היה בשלטון אלמלא ההתערבות האיראנית והרוסית, הצטרף לאחרונה לרוסים ומקבל בשקט את התקיפות. האיראנים התחילו להגזים, ואסד מבין שהם מפירים את ריבונותו ומשתמשים בסוריה. הוא מבין שללא הוצאתם מסוריה הוא גם לא יתקבל מחדש לחיק האומה הערבית, במהלך הדיפלומטי שאותו הניע בהובלת האמירויות. פרויקט הדיוק מאיים גם על לבנון, הנמצאת על סף קריסה. אם ההברחות לחיזבאללה, ובייחוד ייצור הטילים המדויקים, או הסבת הישנים, יימשכו על אדמת לבנון, לישראל לא תהיה ברירה אלא לתקוף. זה יכול להידרדר למלחמה, שתגרום להרס ולקריסה סופית של המדינה האומללה.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, צילום: רויטרס

כל זה מתרחש על רקע חידוש המו"מ בין איראן למעצמות. ישראל רוצה הסכם טוב ומקיף, שישבית את היכולת האיראנית להגיע לגרעין, לתמיד. הגישה של ביידן ומאלי ממש לא זהה. הטיפול במדויקים אינו חלק מהשיחות, ולא בטוח שזה רע בשלב הזה, כדי להתרכז בגרעין. הטיפול במדויקים צריך להתנהל במקביל ובנפרד, תוך הגברת המב"מ.

השאיפה האמריקנית להגיע להסכם "פחות תמורת פחות" היא למעשה הובלה להסכם "יותר תמורת פחות". הסרת הסנקציות, גם חלקית, תאפשר לאיראן לשקם את כלכלתה ולהמשיך לתמוך בטרור, כדוגמת המדויקים, ובמקביל תשלח מסר לשווקים כי עשיית עסקים עם איראן היא שוב כדאית. זו הסיבה מדוע מדובר על "הרבה יותר", כשבמקביל איראן מוותרת על "הרבה פחות".

הדוקטרינה האיראנית בנויה על ארבע רגליים: לארה"ב יכולות לתקוף - אבל ביידן חלש ולא יעשה זאת; ישראל מבינה שארה"ב חלשה ולא תתקוף לבד, כי אין לה יכולות; איראן חשה שכלכלתה יכולה לעמוד בלחצים ברמה הנוכחית; ולבסוף - ההנהגה אינה חשה איום אמין על המשטר, על חיי אנשיו ועל רכושם האישי.

כל עוד ארבע הרגליים לא ייגדעו, האיראנים מרשים לעצמם להגיע לשולחן עם דרישות מקסימליסטיות ואבסורדיות, ובמקביל לפעול כרצונם בסוריה ובאזור. הם מוכנים לדבר רק על הקלה בסנקציות, על ערבויות אמריקניות שכל ממשל עתידי לא ייצא מההסכם, גם אם הדרישה מנוגדת לחוק האמריקני, ודורשים שחקירות סבא"א והשאלות הפתוחות ייסגרו. אין הסכמה איראנית לדבר מה הם יעשו במקביל, בגרעין, בהפרות ובהתנהגות האזורית.

וושינגטון מבינה את עמדת ישראל בנוגע למדויקים, לכן הבית הלבן מתעלם בשקט מהמב"מ, אבל מתעקש על החזרה למו"מ בגישה שגויה. לישראל יש "צ'ק פתוח" לטפל במדויקים, אך לא באיום הגרעיני, אפילו לא באמצעות יכולות הסייבר החזקות שלה, מה שכמובן לא מקובל על ישראל. הפעולה נגד איום המדויקים תימשך באישור וושינגטון ובתמיכה כמעט גלויה של הרוסים והסורים, והפעולות הישראליות מול הגרעין עשויות להוביל לעימות.

תא"ל (מיל') פרופסור יעקב נגל הוא עמית בכיר ב־FDD ופרופ' אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המל"ל בפועל. ד"ר יונתן שנזר כיהן כמומחה לטרור כלכלי במשרד האוצר האמריקני ומשמש כיום סגן נשיא בכיר למחקר ב־FDD

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...