את הטרור בדרך לכותל המערבי ובשערי הר הבית לא מנצחים רק באמצעות עוד שוטרים וחיילים ועוד מחסומים ועוד מודיעין. את הטרור בדרך לשני המקומות הקדושים ביותר לעם היהודי מנצחים גם באמצעות התיישבות יהודית בצירים שמובילים אליהם. כך היה באזור עיר דוד, שהיווה שנים רבות יעד מובהק לטרור נגד יהודים ומוקד פשיעה, עד שבאו היהודים והתיישבו שם ועקומות הטרור והפשיעה בסילוואן-עיר דוד ירדו פלאים. כך יהיה - אם רק נרצה - גם באזור השלשלת וברחוב הגיא ובסמטאות שמובילות אליהם.
על הצירים הללו התגוררו בעבר מאות רבות של משפחות יהודיות, חלקן מהידועות שבתולדות היישוב הירושלמי הישן: יוסף נבון, אביו של הנשיא החמישי יצחק נבון, וראובן ריבלין, סבו של הנשיא העשירי שלנו ראובן ריבלין (שקרוי על שמו), וגם ישראל דב פרומקין, מייסד עיתון החבצלת ודוד הכהן, סבו של הסופר חיים באר, ור' יהודה לייב יעבץ, סבו של ההיסטוריון זאב יעבץ ואפילו מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה.
הם ושכניהם וצאצאיהם גורשו משם בפרעות תרפ"ט ותרצ"ו. רק אחרי מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים העתיקה, טיפין, טיפין, ביוזמה וביצוע של עמותות אידיאולוגיות כ"עטרת כהנים" ו"עטרה ליושנה" - החלו היהודים לשוב למקומות הללו. אלא שזה אינו מספיק. המדינה - היא שצריכה להוביל את מפעל ההתיישבות בליבה ההיסטורית של ירושלים. כאן מתבקש מפעל התיישבות ממלכתי.
הלב בוכה על אליהו קיי הי״ד, שנרצח הבוקר בידי מחבל מתועב בירושלים.
אליהו עלה ארצה מדרום אפריקה, שירת כלוחם צנחנים בגדוד 202 ולפרנסתו היה מדריך הסברה בכותל.
הישראלי היפה שמחובר לארצו, למולדתו.מחבק את משפחתו וארוסתו על האובדן הכבד מנשוא.
ברוך דיין האמת. pic.twitter.com/dDaJJs0T6b
— Naftali Bennett בנט (@naftalibennett) November 21, 2021
הביטחון הוא אמצעי
ממשלות אשכול וגולדה (אחרי מלחמת ששת הימים) הבינו זאת. בימיהן, פעל במסגרת מינהל מקרקעי ישראל אגף בשם "איגום", שרכש בתים ונכסים מערביי האזור במגמה ליישב בהם יהודים, אבל הפעילות הזאת פסקה באמצע שנות ה-70 - וחבל.
אחרי מלחמת ששת הימים, ממשלת אשכול גם הפקיעה את שטח הרובע היהודי החרב ויישבה אותו מחדש. באותן שנים הופקע פס דק של חנויות ובתי עסק בתחומי הרובע המוסלמי, בצדו הדרומי של רחוב השלשלת, שבניגוד לרובע היהודי, לא מומש מעולם. שני הפיגועים האחרונים – פיגוע הדקירה של השבוע שעבר, וזה של היום, סמוך ל"שלשלת", הם סיבה מספיק טובה כדי לממש, באיחור ניכר, את אותה הפקעה בצדו הדרומי של "השלשלת", סמוך מאוד למקום הפיגוע היום, לגבות מהטרור מחיר.
במקומות שבהם השתוללו האלימות והטרור, השכילה הציונות לאורך שנים רבות להוסיף חיים ובנייה. כך הוקמו רבים מהיישובים בארץ ישראל. כך יושבו בתים רבים בחברון וגם בירושלים העתיקה. במציאות נורמלית, דפוס ההתנהלות צריך היה להיות שונה: התיישבות של מלכתחילה, ולא תגובה של בדיעבד, אלא ששנות המאבק הארוכות עיצבו את נוסחת: "בדמייך חיי" ופיגוע הוליד שכונה ועוד פיגוע הוליד יישוב ועוד פיגוע הוליד עוד בית בסמטאות שמובילות להר ולכותל.
רק לפני שבועות אחדים חנכו ראש עיריית ירושלים משה לאון וסגנו אריה קינג את "כיכר הגבורה" בצומת הרחובות ויה דולורוזה והגיא בעיר העתיקה. בפיגוע שהתרחש במקום ב-2015 רדף מחבל אחר משפחת בניטה ודקר למוות את אהרון. אשתו הפצועה, שהתחננה בפני הסוחרים הערבים לעזרה, סורבה ודיממה ברחוב. הרב נחמיה לביא שחש לעזרת המותקפים, שילם בחייו.
ההנצחה האמיתית ללביא, לבניטה ולאליהו קיי היא עיבוי משמעותי של ההתיישבות היהודית בגרעין ההיסטורי של ירושלים. ירושלים אינה נקנית רק במיגונים אינסופיים, ובגדרות ובסיכולים ובפענוחים. הביטחון הוא אמצעי. החיים בציון, הם המטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו