"שינוי האקלים הוא בפירוש איום על הביטחון הלאומי של ישראל בכמה מימדים, אבל משרד הביטחון עתיר התקציב עדיין לא קולט את זה", כך אמר פרופסור יואב יאיר, דיקאן בית ספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, בשיחה מיוחדת עם "ישראל היום" ביומה השלישי של ועידת האקלים בגלזגו.
פרופ' יאיר מפרט בעניין: "בניגוד לפנטגון, לצבא ארה"ב ולפיקוד נאט"ו שמתייחסים לשינויי אקלים כאל סוגיית ביטחון לאומי מהדרגה הגבוהה ביותר, משרד הביטחון וצה"ל מאחרים מאוד בהתייחסות לנושא הזה. טרם נעשתה עבודת מטה מסודרת על המשמעויות האסטרטגיות של השינויים באזורנו, ולא קיים גוף שמתכלל ומממליץ על דרכי פעולה - הן במישור הגיאופוליטי, והן במישור הצבאי-טקטי של הפעלת הכוח" (קיים מחקר מעמיק של המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניבריסטת תל-אביב שפורסם בפברואר 2021, שהוא בבחינת מצע לחשיבה במערכות הביטחון של מדינת ישראל, ד"ל).
ביחס להחלטה על עצירת כריתת היערות והריסתם עד שנת 2030 אמר: "ההסכם שנחתם הוא בעל חשיבות עצומה, שכן המגמה המסוכנת של השמדת היערות הגיעה כבר כמעט עד לנקודת אל-חזור, אחריה יהיה נזק בלתי-הפיך למערכת האקולוגית של יערות העד וליכולתה של הביוספרה להטמיע פחמן דו-חמצני ולסלקו מהאטמוספרה.
"ברזיל במיוחד, שבה מתבצעת השמדה שיטתית של יערות האמזונס, יכולה לחולל כאן שינוי היסטורי ולהפוך את כיוון המגמה של בירוא היערות, ולהציע אופק של תקווה להתאוששות הטבע ולהתמודדות טובה יותר עם משבר האקלים".
פרופ' יאיר הוסיף: "ראש הממשלה בעצם נסיעתו לגלזגו וההתחייבות העקרונית לפליטה של 0 עד 2050 – שזה צד אחד של היערכות למשבר – גם יפעיל הלכה למעשה את משרדי הממשלה והכפופים לו לכתוב תוכניות עבודה לעשור הקרוב וליישמן. אנחנו חייבים מנהיגות שצופה רחוק מעבר לקדנציה או הרוטציה הבאה. אין לנו הרבה זמן וכישלון הוא איננו אופציה".
הפרופסור המומחה במחקר מדעי האטמוספירה והחלל מדגיש את תחושת הדחיפות שהוועידה הנוכחית מספקת: "שינוי האקלים שאנו נמצאים רק בתחילתו הוא הגורם שיעצב את חיינו בעשורים הקרובים.
"הקו ברור ואיננו מפתיע – אנחנו רואים את זה לפחות 20 שנה ובהווה הקרוב אנחנו נחווה את זה ונראה את זה בעיניים: הפחתה הדרגתית בכמויות הגשם, מידבור גדל והולך כתוצאה מכך לצד גלי חום שכיחים יותר ויותר. לצורך ההמחשה, אם פעם בכמה שנים חווינו שיטפון טראגי בצפית או לצערנו הרוגים במעלית בתל אביב – דברים מעין אלו יתרחשו פעמיים או חמש פעמים בשנה. זה האקלים הצפוי לנו והמדינה צריכה להיערך לזה ברמת התשתיות והנהלים והחיזוי ולא לדחות את זה לשנת 2030 משום שזה יהיה מאוחר מדי".
יאיר מפרט מהם הצעדים הנדרשים לדעתו: "ברור לכולם מה צריך לעשות וברור שזה לא יהיה קל. צריך לשנות את מבנה כל מערכות יצור האנרגיה ולהתאימן לעידן נקי מפליטות co2* וכמובן לזכור את מורכבות העניין, שהרי יש מדינות שזה חותר תחת האינטרס הכלכלי שלהן".
הלכה למעשה, יאיר מדגיש את החשיבות של הקצאת מים לטבע, הקמת מפעל התפלה נוסף וגם מציין מעבר מהיר ככל האפשר לתחבורה חשמלית לצד עידוד התחבורה הציבורית.
פרופ' יאיר הוסיף: "אני חייב להיות אופטימי לצד העובדה שבסוף העניין יבחן במעשים. יש סיפוק מסוים מכך שהפוליטיקאים מבינים שהבוחרים שלהם ובפרט הצעירים דואגים, ועליית המפלגה הירוקה בגרמניה הם ביטוי לכך. הם לא יכולים למכור יותר סיסמאות נבובות בעניין ועליהם לספק תוכנית סדורה שכוללת לוחות זמנים ותקציבים כדי להשיג את היעד המוצהר".
על תפקודה המעשי של ישראל בסוגיה אמר. "הממשלה מרימה את הכפפה ואני מקווה שהיא תבצע את הדרוש לעשות. הנתון האובייקטיבי הוא, שישראל בפיגור די גדול בעניין – נטולת תוכנית מעשית להתמודדות עם אתגר האקלים, נטולת חוק אקלים, ואין לה תוכנית להטלת "מס פחמן" ולכן על ראש הממשלה אחריות כבדה ביותר בנושא. כשמתחילים בעמדת פתיחה של פיגור ביחס לרבות מהמדינות בעולם יותר קשה לסגור את הפער אבל יש לנו רשות חדשנות ואת ה"סטארט אפ ניישן" ובמקום סייבר ופינטק צריך לשים את הכסף על "קליימט-טק" ולעודד צמיחה של סקטור חדש שיכול להוביל להובלה ישראלית בתחום. אני חושב שהממשלה רואה את זה ופועלת בעניין אבל הביצוע – כתמיד – הוא שיקבע ונוכל למדוד את זה בקרוב מאוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו