קבוצה של פעילי שמאל קיצוני יצאה שלשום לדרום הר חברון, לכאורה כדי להעביר מים לכפר פלשתיני הנאנק בצמא־סוף־הקיץ במדבר. מטרה אנושית נעלה, אין כל ספק. הקבוצה מגיעה למקום כמעט בכל שבוע, וברשימת הציוד לטיול יש כובע, קרם הגנה, מצלמות, קריאות פוגעניות נגד חיילי צה"ל ושנאה עצמית. מים? לא בטוח.
החברים מ"לוחמים לשלום" (שאין ספק בקשר לרישא של שמם) הגיעו חמושים בתקווה גדולה, שהפעם יתחולל הנס שהם מצפים לו בכל פעם שהם מגיעים לאזורי עימות וחיכוך: כי כפי שמעיד עליהם שמם - הם באו להילחם. גם התזמון לא מקרי: העובדה שאנשי עמותות הימין וההארד־קור של המתנחלים הם דתיים, מונעת מהם להגיב ומתירה את הבמה פרוצה לתגובות שמאל חד־צדדיות.
אין שום בעיה של מים בכפרים פלשתיניים בדרום הר חברון. הם יודעים להסתדר. איך? הם נשלחו להתיישב באופן לא חוקי בשטחי C על ידי הרשות הפלשתינית, שדואגת להם טוב מאוד. היא מספקת להם בלוקים לבנייה ותקציבים ממדינות אירופה. היא עושה זאת כדי ליצור עובדות בשטח ועל מנת לגזול לנו את האדמה. אם היא רוצה - היא יכולה לדאוג להם למים בתוך דקה.
גם אנשי השמאל יודעים את זה. וכאמור, הם לא באו בשביל המים, הם באו בשביל הפרובוקציה. לא תמיד זה מצליח להם, אבל הפעם, אחרי שישבו על הכביש וחסמו אותו, קראו קריאות נגד חיילי וקציני צה"ל שמביישות את הבמה הזאת ולכן לא אצטט אותן, השתמשו החיילים בכוחם ובסמכותם - והעיפו אותם לכל הרוחות. האם קצין הניח את ברכו על צווארו של אחד מהפעילים הקיצוניים? כן. האם היה כאן מקרה דוגמת "ג'ורג' פלויד"? הגזמתם. אפילו לא קרוב לכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו