פרשת אל־קיעאן: טהרן לא עוצרת לרגע

יעקוב אבו אל־קיעאן לא היה מרגל גדול. ספק אם היה הופך לכזה גם לו הפעלתו היתה נמשכת לאורך זמן, מהטעם הפשוט שנגישותו למידע ולמקבלי ההחלטות היתה מוגבלת עד אפסית.

המידע שהעביר היה בסיסי, כזה שכל קורא חדשות ממוצע יכול ללקט בקלות. אבל לא רמת המידע שהועבר מצביעה על החומרה הפוטנציאלית של התיק, אלא מידת הכוונה. אל־קיעאן היה מודע לחלוטין למעשיו. יתרה מזאת: הוא יזם אותם, ושאף קדימה. לעוד מגעים, לעוד מפגשים. היה ברור לו מה הוא עושה ועם מי הוא עושה, ולמרות זאת הוא בחר להמשיך. עדות לכך היא בהתנהלותו שלא באמצעות מסרים כתובים אלא דרך שיחות בווטסאפ, שאותן קל יותר להסוות ולהעלים.

מניעיו של אל־קיעאן יתבררו בבית המשפט. בשונה מח"כ לשעבר עזמי בשארה - שהעביר מידע רגיש במהלך מלחמת לבנון השנייה מתוך כוונה לסייע לחיזבאללה - לא ניכר שמניעיו של אל־קיעאן היו ביטחוניים.

מעיון באישומים נגדו עולה הרושם שהוא בעיקר התלהב ממעמדו החדש. עולם הריגול מלא מסתורין וקסם, והוא שבה רבים וטובים גם לפניו. ייתכן שאל־קיעאן גם ראה בו דרך להשלים הכנסה; ארגוני מודיעין יודעים לשלם בעין יפה עבור מידע ערכי שמועבר להם בידי סוכנים. אבל אל־קיעאן הוא רק צד אחד בסיפור.

איראן פעילה מתמיד

הצד השני, והחשוב יותר, הוא איראן, שממשיכה בניסיונותיה להפעיל סוכנים בישראל. לא ברור מדוע בחרו האיראנים להפעיל דווקא אותו: בירור קצר במרשתת היה מגלה בוודאי שיש פער בין מה שסיפר להם על בכירותו וקשריו, לבין המציאות.

ייתכן שהדבר מלמד על כך שהאיראנים מתקשים מאוד לגייס סוכנים בישראל, ונאלצים להפעיל דגי רקק. ייתכן גם שהם בוחרים לפעול בכל הרמות: לגייס בכירים וזוטרים - כדי לייצר פסיפס רחב של מודיעין לא רק ברמה הצבאית, אלא גם הפוליטית והחברתית. כך נוהג כל ארגון ביון רציני, וארגוני הביון האיראניים כבר הוכיחו בעבר שהם יודעים את העבודה היטב.

איראן כבר הפעילה בעבר סוכנים בישראל. המפורסם שבהם היה השר לשעבר גונן שגב, שהופעל בעת שהותו בניגריה ואף ביקר באיראן. שגב היה בקשר עם האיראנים במשך כשש שנים, לפני שנעצר בגינאה המשוונית, הועבר לישראל ונשפט ל־11 שנות מאסר. בשונה מאל־קיעאן, שגב היה בכיר באמת: זה אמנם היה הרבה שנים לפני שהופעל, אבל בתור שר וחבר קבינט לשעבר היה לקשריו פוטנציאל מסוכן בהיבט של איסוף והעברת מידע, או של פיתוי בכירים לעסקאות שהיו מובילות לחטיפתם.

סכנה פוטנציאלית דומה, אם כי פחותה, היתה טמונה גם באל־קיעאן. לו הקשר עם מפעיליו היה נמשך ונעטף בכסות עסקית־כלכלית - ניתן היה באמצעותו להגיע לנוספים, ואולי דרכם למידע משמעותי יותר. האיראנים ושלוחיהם יודעים לפתות. אל־קיעאן, כך נדמה, התפתה בשמחה, אבל המסר שעולה צריך להיות מופנה גם לאחרים: איראן כאן, והיא פעילה מתמיד.