"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

פרשת אל־קיעאן: טהרן לא עוצרת לרגע

איראן ממשיכה בניסיונותיה להפעיל סוכנים, ומסתבר שהיא יודעת לפתות אותם • אך בירור קצר במרשתת היה מגלה פער בין מה שסיפר אל־קיעאן על קשריו, ובין המציאות

,עודכן
0השמעה
יעקב אבו אל-קיעאן, צילום: דודו גרינשפן

יעקוב אבו אל־קיעאן לא היה מרגל גדול.ספק אם היה הופך לכזה גם לוהפעלתוהיתה נמשכת לאורך זמן, מהטעם הפשוט שנגישותו למידע ולמקבלי ההחלטות היתה מוגבלת עד אפסית.

המידע שהעביר היה בסיסי, כזה שכל קורא חדשות ממוצע יכול ללקט בקלות. אבל לא רמת המידע שהועבר מצביעה על החומרה הפוטנציאלית של התיק, אלא מידת הכוונה. אל־קיעאן היה מודע לחלוטין למעשיו. יתרה מזאת: הוא יזם אותם, ושאף קדימה. לעוד מגעים, לעוד מפגשים. היה ברור לו מה הוא עושה ועם מי הוא עושה, ולמרות זאת הוא בחר להמשיך. עדות לכך היא בהתנהלותו שלא באמצעות מסרים כתובים אלא דרך שיחות בווטסאפ, שאותן קל יותר להסוות ולהעלים.

מניעיו של אל־קיעאן יתבררו בבית המשפט. בשונה מח"כ לשעבר עזמי בשארה - שהעביר מידע רגיש במהלך מלחמת לבנון השנייה מתוך כוונה לסייע לחיזבאללה - לא ניכר שמניעיו של אל־קיעאן היו ביטחוניים.

מעיון באישומים נגדו עולה הרושם שהוא בעיקר התלהב ממעמדו החדש. עולם הריגול מלא מסתורין וקסם, והוא שבה רבים וטובים גם לפניו. ייתכן שאל־קיעאן גם ראה בו דרך להשלים הכנסה; ארגוני מודיעין יודעים לשלם בעין יפה עבור מידע ערכי שמועבר להם בידי סוכנים. אבל אל־קיעאן הוא רק צד אחד בסיפור.

איראן פעילה מתמיד

הצד השני, והחשוב יותר, הוא איראן, שממשיכה בניסיונותיה להפעיל סוכנים בישראל. לא ברור מדוע בחרו האיראנים להפעיל דווקא אותו: בירור קצר במרשתת היה מגלה בוודאי שיש פער בין מה שסיפר להם על בכירותו וקשריו, לבין המציאות.

ייתכן שהדבר מלמד על כך שהאיראנים מתקשים מאוד לגייס סוכנים בישראל, ונאלצים להפעיל דגי רקק. ייתכן גם שהם בוחרים לפעול בכל הרמות: לגייס בכירים וזוטרים - כדי לייצר פסיפס רחב של מודיעין לא רק ברמה הצבאית, אלא גם הפוליטית והחברתית. כך נוהג כל ארגון ביון רציני, וארגוני הביון האיראניים כבר הוכיחו בעבר שהם יודעים את העבודה היטב.

איראן כבר הפעילה בעבר סוכנים בישראל. המפורסם שבהם היה השר לשעבר גונן שגב, שהופעל בעת שהותו בניגריה ואף ביקר באיראן. שגב היה בקשר עם האיראנים במשך כשש שנים, לפני שנעצר בגינאה המשוונית, הועבר לישראל ונשפט ל־11 שנות מאסר. בשונה מאל־קיעאן, שגב היה בכיר באמת: זה אמנם היה הרבה שנים לפני שהופעל, אבל בתור שר וחבר קבינט לשעבר היה לקשריו פוטנציאל מסוכן בהיבט של איסוף והעברת מידע, או של פיתוי בכירים לעסקאות שהיו מובילות לחטיפתם.

סכנה פוטנציאלית דומה, אם כי פחותה, היתה טמונה גם באל־קיעאן. לו הקשר עם מפעיליו היה נמשך ונעטף בכסות עסקית־כלכלית - ניתן היה באמצעותו להגיע לנוספים, ואולי דרכם למידע משמעותי יותר. האיראנים ושלוחיהם יודעים לפתות. אל־קיעאן, כך נדמה, התפתה בשמחה, אבל המסר שעולה צריך להיות מופנה גם לאחרים: איראן כאן, והיא פעילה מתמיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר