הגבול הדק בין הרתעה להצתה

הסיכול המוצלח של הברחת האקדחים מלבנון לישראל הציף שוב את השניות בגבול הצפון: מצד אחד שקט והרתעה דו־צדדית עמוקה, ומצד שני פעילות אינסופית שעלולה בכל רגע להצית את הגזרה כולה.

הסיכול היה תוצאה של פעילות מוצלחת, שראשיתה בתצפיתניות שפועלות בגזרת הר דב, והמשכה בסיכול הפיזי בידי כוח של גולני ומשטרת ישראל. מדובר בכמות הגדולה ביותר של אמל"ח שסוכלה זה שנים רבות - 43 אקדחים, חלקם עם הכנה למשתיקי קול - המשך ישיר להברחה הקודמת של אמל"ח (15 אקדחים ומחסניות, וכן 36 ק"ג חשיש) שסוכלה בחודש שעבר.

לישראל אין אמנם עדויות שחיזבאללה עומד במישרין מאחורי ניסיון ההברחה, אבל יהיה מפתיע לגלות שלא מעורבים בה מי מאנשיו בהווה או בעבר. רק בשבוע שעבר עשה צה"ל אאוטינג לחאג' חליל חרב - המכונה באמ"ן חחח - פעם יועצו הביטחוני הקרוב של חסן נסראללה ואחד המפקדים הבכירים בארגון, וכיום פליליסט שעוסק בהברחות סמים ואמל"ח לישראל.

עדיין לא ברור למי בדיוק בישראל יועדו האקדחים שנתפסו. הנושא נמצא בחקירת השב"כ, ונראה כי היעד היה פלילי. אולם בעבר כבר הוכח כי הקו בין פלילי לביטחוני הוא דק מאוד, ולעתים קרובות המבריחים כלל לא יודעים מהו היעד הסופי של ההברחה. כך היה במקרה של מטעני החבלה שחיזבאללה הבריח לישראל לפני כעשור באמצעות גורמים פליליים בישראל, ככל הנראה במטרה שיועברו בהמשך לאחרים וישמשו לפיגועי טרור.

העלייה התלולה בניסיונות ההברחה בתקופה האחרונה נובעת גם (וכנראה בעיקר) מהמצב הכלכלי הקשה בלבנון. חיזבאללה אומנם נמצא במצב טוב יחסית לשאר המדינה, אולם גם הוא מחפש מקורות הכנסה נוספים. בעבר התנגד נסראללה נחרצות לעיסוק בסמים, ואף אסר על אנשיו לעשות זאת, וכעת לא ברור אם הוא הסיר את האיסור, או שמי מאנשיו - בהשפעת המצב הכלכלי או בניסיון להרוויח כסף מהצד - פועל באופן עצמאי.

זה עניין קריטי לבירור, לא רק כדי להבין את מדיניות הארגון, אלא בעיקר כדי ללמוד אם אחיזת הברזל של נסראללה באנשיו - והמשמעת המוחלטת שלהם כלפי הנחיותיו - מתרופפת במידת־מה. לא בטוח שזה המצב, אבל אם כן - מדובר בחדשות רעות. חיזבאללה הוא ארגון היררכי, עם קבלת החלטות סדורה, שליטה בפרטים וציות מלא; אם חל בכך שינוי מסיבה כזאת או אחרת, בשלב הבא עלול להיות מי שיחליט להפר גם את המשמעת ולפעול עצמאית גם בעניינים אחרים.

בינתיים נראה שהמצב הכלכלי הקשה בלבנון לא מקרין על המצב הביטחוני בגבול הצפון, ואם כן - אז לטובה. חיזבאללה עסוק מאוד בעניינים הפנים־לבנוניים, תוך ניסיון להחזיק את כל הכדורים באוויר: גם לדאוג לאוכלוסייה השיעית, גם לאחוז במוסדות השלטון, וגם לנסות ולהדוף את הביקורת שמופנית כלפיו (וכלפי פטרוניתו איראן) כמי שבולמים בעצם נוכחותם כל סיוע בינלאומי למדינה הקורסת.

ספק אם במצב הדברים הזה נסראללה רוצה לפתוח עוד חזית עם ישראל. 15 שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, ההרתעה שרירה, קיימת וחזקה מתמיד, אם כי צריך להודות ביושר שגם ישראל מורתעת מלפעול בלבנון.

ועדיין, טועה מי שחושב שהיא חסינה לכל. הגבול מתוח זה חודשים רבים, ונפיץ מאוד. הדריכות הגבוהה שנובעת מכך שילמה את הדיבידנד שלה בסיכול הברחת האמל"ח בליל שבת, אבל לכל אירוע שכזה יש פוטנציאל תמידי להידרדרות, שתסחוף את הצדדים להסלמה לא מתוכננת ולא רצויה.