"רק שעות לפני המבצע נחשפנו למה שבפועל קורה", משחזר רס"ן (מיל') נדב, מפקד צוות מילואים בסיירת צנחנים.

"זה מדהים, משוגע, מטורף. אתה נמצא שבעה חודשים בלחימה, ואתה רוצה להביא משהו. לא רק להילחם ולהרוג מחבלים, אתה נלחם כדי להחזיר את האנשים האלה הביתה. ואז חושפים בפניך את המשימה ואתה אומר - וואלה, יש סיכוי שאתה תהיה חלק ממשימה נועזת להחזרת חטופים".

בוקר שבת, 8 ביוני, לא היה שונה לכאורה מכל בוקר שבת אחר. אך מה שרוב הישראלים לא ידעו הוא שכוחות גדולים של צה"ל, שב"כ וימ"מ עושים באותן שעות את דרכם לאחד המבצעים הנועזים ביותר בתולדות המדינה. כוחות מובחרים חדרו ללב מחנה הפליטים נוסייראת שברצועת עזה, במטרה לחלץ ארבעה חטופים ישראלים.

כעת, תוך כדי הלחימה האינטנסיבית ברצועה, מתפנים הקצינים בשטח ואנשי חיל האוויר לספר על הדרמה שהתרחשה בקרקע ובאוויר באותם רגעי אמת.

"זאת היתה משימת חיינו", פותח סא"ל ברק, קצין האג"ם של אוגדה 98. "התחלנו לעסוק במבצע, ובהנחיה ישירה שנתן אלוף הפיקוד - לחבור לשב"כ ולימ"מ ולהתחיל את נוהל הקרב. מעגל האנשים שיכולנו לחשוף אותם למידע היה מצומצם מאוד, והיינו חייבים להיזהר מאוד שלא לחשוף את דבר קיומו אפילו לחלק מהמשתתפים בו, מחשש לדליפת פרטים. לשם כך יצרנו סיפורי כיסוי לכוחות הלוחמים, כך שהמשימה שלהם תיראה כמו כל משימת תמרון רגילה שאותה הם מכירים".

אזור מורכב במיוחד

גם בחיל האוויר עשו הכנות אינטנסיביות לקראת המבצע. רס"ן ר', קברניט מסוק ינשוף, מצוי כבר חודשים ארוכים בלחימה, אף שהיה אמור להיות בשנת לימודים. ב־7 באוקטובר הוא העביר כוחות ופצועים תחת אש, כשמול עיניו עולה אזור עוטף עזה באש.

"באחת הפעולות הראשונות היינו צריכים להנחית כוח של השייטת, אבל הגורם על הקרקע לא הצליח להעביר לי את המיקום בשום דרך בקשר, ולכן הוא שלח לי מיקום בווטסאפ", הוא משחזר. לאחר חודשי הלחימה הארוכים גם ר' היה דרוך ומוכן היטב למשימת חילוץ החטופים.

הימ"מ ושב"כ היו אחראים על החילוץ עצמו, אך תפקידם של כוחות צה"ל בשטח היה קריטי להצלחת המבצע, עקב המורכבות המשמעותית של האזור.

"היינו כוח חילוץ לכוח המיוחד", מסביר סא"ל ברק. "משימתנו היתה לפתוח להם מעבר על אחד הצירים, ובמקרה שדברים יסתבכו נדרשנו להגיע אליהם ולהוציא אותם מכל מצב בעייתי. צריך להבין שמה שהתבקשנו לעשות הוא מיוחד באופרציה אוגדתית". 

בדרך אל החופש

החלק הראשון של המבצע התחיל בדרך שלא ניתן לפרט עליה - במטרה לסלול את הדרך למבצע של הימ"מ. זמן קצר לאחר מכן מושמעת מילת קוד חסויה שבעקבותיה מפקד אוגדה 98 היוצא, תא"ל דן גולדפוס, מקדם את כוחותיו לעמדות קדמיות, כדי לבודד את השטח ולהיות מוכנים לתמיכה במקרה של היתקלות מצד כוח הימ"מ. "מדובר באלפי חיילים בשטח", מסביר סא"ל ברק.

בשעה 11:00 ניתנה הפקודה "פעל". כוחות פרצו בו־זמנית לשני מבנים שמצויים במרחק 200 מטרים זה מזה. בדירה אחת הוחזקה נועה ארגמני, ובשנייה שהו שלומי זיו, אלמוג מאיר ג'אן ואנדריי קוזלוב. בדירה שבה שהו שלושת החטופים נתקלו הכוחות במחבלים. פקד ארנון זמורה ז"ל פרץ פנימה, נורה ונפצע אנושות (הוא נפטר בהמשך מפצעיו בבית החולים).

מסוק הינשוף של הקברניט, רס"ן ר', כבר שהה בשלב זה בשמיים. "אנחנו חגים באוויר, מוכנים להגעה בתוך דקות ספורות לקרקע, להוציא את הכוח או את החטופים", הוא אומר.

רס"ם א', מכונאי מוטס בטייסת 124 "החרב המתהפכת", כבר מכיר היטב את עזה, מלמעלה ומלמטה, מכיוון שהטייסת שלו אמונה על פינוי פצועים באופן רציף מהרצועה. אך גם הוא מספר שהמבצע הזה היה מהרגע הראשון שונה מכל הפעילויות האחרות.

"ברגע הראשון ששמעתי על המבצע הזה, שהתנהל באור יום, זה הרגיש לי כמו סרט של ספילברג. אבל בסוף אנחנו לוחמים שמבינים היטב את המטרה שלנו, ולשם כך התגייסנו", הוא משחזר.

ואז הם מקבלים את הפקודה לנחות על החוף. "אנחנו יודעים שיש חטוף בדרך אלינו, אבל לא ידענו את השמות". מסוק הינשוף נוחת, ולוחמי הימ"מ מכניסים אליו את נועה ארגמני.

רס"ן ר': "כשנחתנו ראיתי את נועה מובלת על ידי שני לוחמים. ופתאום כל המבצע מתחדד, ואתה מבין שיש פה רגע גדול".

רס"ם א': "נועה נכנסה עם הרופא של הימ"מ, התיישבה - ואנחנו ממריאים. הכינו אותנו למצב שבו החטופים יביעו כעס על הצבא, אבל הסתכלתי עליה והיא חייכה אלי ואמרה לי 'תודה'. אמרתי לה: 'את הגיבורה, אנחנו עושים את המשימה שלנו, להחזיר אותך הביתה".

בתוך כ־20 דקות נחת כלי הטיס בבית החולים שיבא בתל השומר, ורס"ם א' ליווה את נועה ארגמני אל החופש.

"יש הרבה צלקות"

בינתיים המבצע לחילוץ שלושת החטופים האחרים הסתבך. אחרי שפרצו לתוך המבנה הוציאו לוחמי הימ"מ את החטופים ממנו, אך טילי אר.פי.ג'י ששוגרו לעבר מנוע הרכב שבו נסעו השביתו את תיבת ההילוכים שלו - והם מצאו את עצמם בלחימה באמצע מחנה הפליטים הצפוף. צה"ל הונחה להוציא את החטופים ואת לוחמי הימ"מ מהשטח בכל מחיר.

"האמת היא שהיה לי ברור שדברים יסתבכו כבר כששמעתי את תכנון המבצע", מודה רס"ן (מיל') נדב. "שמענו בקשר על התבצרות ומחסום לכוח, ובשלב הזה כל מה שעניין אותנו היה להגיע אליהם. אתה מתעלם מהסכנה ופשוט רץ קדימה".

סא"ל ברק, שישב בחמ"ל במחנה אורים, ראה מהאוויר את מה שהתרחש. "הכוח נתקע, וזה שינה את כל הפקודות - צריך להסתער קדימה. התחיל קרב על זמן. אנחנו רואים את הכלי לבד, תקוע, ואנחנו בדרך. כלים נתקעים בדרך, ומחבלים מתקרבים. כל מה שיכול היה לקרות קרה, כל מה שיכול היה להשתבש - השתבש".

בתוך דקות הגיע כוח גדול לתוך מחנה הפליטים במטרה לחלץ את הכוח ועימו החטופים ששוחררו. "ברגע שהיחידה נתקעה, בתוך תשע דקות היה שם כוח שלנו. זה מעולם לא נעשה. בזמן הזה הבאתי גדוד ממוכן ומשוריין שבודד את המרחב, בתוספת גיבוי אש משמעותי מהאוויר. במצב כזה לא יכול לקרות לכוח כלום. כל אויב שיגיע - יתקרב וימות. אם הגעתי, אתה תצא בשלום".

סא"ל ברק אומר שהלוחמים בשטח פעלו בצורה חסרת תקדים. "מפקד גדוד שמע על כלי תקוע והסתער על דעת עצמו, כשהוא לוקח את כל הגדוד קדימה כדי להציל את הכוח בשטח. אנשים הבינו שהם בתוך אירוע היסטורי וסיכנו את חייהם. מדובר במאות לוחמים שנכנסו לשטח לא מטוהר ולא בשליטה, טסים קדימה כדי להביא את החטופים בכל מחיר - גם אם זה אומר להיתקל במחבלים או לעלות על מטען. כי זה מה שצריך לעשות.

"חברנו לכוח החילוץ ותפסנו בניין כדי להגן עליהם. היתה היתקלות לאחד הכוחות, ולמטה בבניין מצאנו חמ"ל של חמאס. הכוח של ימ"מ הביא את ארנון זמורה הפצוע ושמו אותו לצידי. צריך להבין - מסביב היה כאוס מטורף. זה היה מבצע בקנה מידה פסיכי. העלינו את הפצוע, את הלוחמים ואת שלושת החטופים על גבי כלים ממוגנים - ויצאנו לדרך".

ב־11:50, פחות משעה אחרי פקודת ה"פעל", הגיעו אחרוני לוחמי הימ"מ והחטופים לקו החוף ופונו מהמקום.

"לא אשכח לעולם את 7 באוקטובר. יש פה הרבה צלקות והרבה דברים שצריך לעבד אותם ולטפל בהם, אבל גם צריך להבין שגדל כאן דור של לוחמים שפועלים ללא לאות כדי לנצח מאז", מסכם סא"ל ברק.

"בחיים שלך אתה לא תשכח כל הרוג שאתה קולט במנחת, כל פצוע. אבל בסוף יש עוד 115 חטופים בעזה, חלקם חיים וחלקם מתים, ועלינו להחזיר אותם. זאת המשימה - ונפעל לבצע אותה בכל מחיר".