בזירה הביטחונית: הלוחמים שחוקים אך מלוכדים - ומאומנים מתמיד

צה"ל אמנם השלים בימים האחרונים את מוכנותו למלחמה בזירה הצפונית, ובכיריו מאיימים כי עם השלמת הפעולה ברפיח הוא יוכל להתמקד באיום הגדול יותר מצפון. אך לאחר תשעה חודשי מלחמה בעזה ולחימה בחיזבאללה, אם תפרוץ מלחמה בימים הקרובים - נראה שצה"ל לא יגיע אליה בשיא כוחו.

במהלך תשעת החודשים האחרונים צה"ל צרך לא מעט תחמושת יבשתית ואווירית ברצועת עזה ובלבנון. בצבא דאגו אמנם לשמר מלאים, ולא לרדת מתחת לקו האדום שהוגדר, כדי להיות ערוכים למלחמה בצפון - אך כפי שגם המלחמה בדרום הוכיחה, הכוחות בשטח צורכים הרבה יותר תחמושת מהמתוכנן, וכבר כעת הצבא מתנהל בכלכלת חימושים קפדנית.

העובדה שארה"ב, שבהתחלה הזרימה לישראל לא מעט תחמושת, האטה את המשלוחים ועצרה את משלוח הפצצות לחיל האוויר, מטרידה מאוד את הצבא ועשויה להשפיע על ההחלטה הישראלית ליזום מלחמה בצפון בעת הזו.

עורף תחת איום

מעבר לבעיית החימושים, אין ספק שגם הכלים של צה"ל זקוקים לטיפול לאחר חודשי הלחימה הרבים, וחשוב מכך - שהלוחמים, המפקדים ואנשי המטה שחוקים ומותשים. הצבא הסדיר נלחם ומתאמן כבר שמונה חודשים וחצי ללא הפסקה, מילואימניקים רבים שירתו בשנה האחרונה 100 או 200 ימים ואף יותר, ובפן הנפשי כולם עברו חוויות לא פשוטות שמצריכות עיבוד.

מנגד, למצב הנוכחי יש גם צד חיובי: לאחר תקופה כה ארוכה של לחימה, הכוחות מאומנים כפי שלא היו שנים רבות, החיילים והמפקדים צברו ניסיון קרבי בלחימה והיחידות מלוכדות. לצד זאת, ניסיונם הוא בלחימה מול חמאס, בעוד הלחימה מול חיזבאללה תהיה שונה בתכלית - גם בתוואי השטח וגם ביכולות ובאמצעי הלחימה שנמצאים ברשות ארגון הטרור.

ואם בתרחיש הלחימה עסקינן, ההערכות ההגיוניות במערכת הביטחון הן שבסיסי הצבא, מפעלי התעשיות הביטחוניות והתשתיות הלאומיות יהוו מטרה מרכזית לרקטות המדויקות ולכטב"מי הנפץ המדויקים של חיזבאללה, ולפיכך הם יצטרכו לפעול תחת ספיגה של איומים אלו ודומיהם.

מערכות ההגנה האווירית לא יוכלו להגן על כל האזורים המיושבים, ולפיכך ההגנה תתמקד בתשתיות החיוניות ללחימה, והעורף האזרחי בישראל יספוג ויהיה תחת איום שלא התמודד עימו מעולם. הדרך היחידה שבה תוכל ישראל להתמודד עם האיום היא לפגוע באופן ישיר לא רק בחיזבאללה - אלא בלבנון עצמה, כמדינה ריבונית שמשטחה מותקפת ישראל.