בזכות צוות של עשרה לוחמים: "הגיים־צ'יינג'ר של חמאס קרס ברגע האמת"

המטענים עמדו בשורה ארוכה לרגלינו. כמה ימים אחרי 7 באוקטובר כאוס שרר בבסיס ג'וליס. במחסן גדול ניצבו אמצעי הלחימה שבהם השתמשו מחבלי הנוחבה בטבח בעוטף עזה. היו שם משגרי אר־פי־ג'י, רובי קלצ'ניקוב ורימונים. אבל המטענים המכונים בחמאס "חירוף הנפש" היו משהו אחר לגמרי. התכנון של חמאס היה לשלוח מחבלים בריצה אל כלי הרק"מ (רכב קרבי משוריין) של צה"ל, להצמיד להם את המטען ולברוח. זה היה אמור להיות הכלי שישנה את כללי המשחק במערכה, האמצעי האולטימטיבי נגד הטנקים הישראליים - והוא נכשל לחלוטין.

"כבר ב־2019 התחלנו לשמוע על המטענים האלה ולגבש תוכנית שתמוטט אותם", מספר סא"ל (מיל') א', מפקד צוותי השטח של הזירה הטכנולוגית בחטיבת המחקר של אמ"ן. "פענחנו את האיום ואז מצאנו פתרון פשוט, שעליו שמרנו בסוד במשך שנים. ב־7 באוקטובר המחבלים השתמשו במטענים האלה על מכוניות וריסקו אותן לחלוטין על יושביהן. הבנו שזה רגע האמת, והתחלנו לצייד מאות טנקים במיגון חדש, וזה עבד, הגיים־צ'יינג'ר של חמאס קרס לחלוטין ברגע האמת, בזכות פתרון שהוא למעשה פשוט ופרימיטיבי במיוחד".

ההתחלה: במלחמת לבנון

מדובר ביחידה קטנטנה, בוטיקית. רק 10-8 חיילים בסדיר ובמילואים, חלקם לוחמים לשעבר, שפועלת בצורה מסווגת ביותר. זו יחידה מיוחדת במינה גם מפני שאנשיה מגיעים פיזית לשטח ובוחנים את אמצעי הלחימה, אבל גם מפני שהיא אינה עוסקת בכשלים של הכלים שלנו, אלא מנסה לפענח את כלי האויב.

כבר במלחמת לבנון השנייה היחידה עשתה היסטוריה כשהצליחה לשים יד, לראשונה במערב, על משגר קורנט רוסי וטיליו. מאז הם פועלים בשטח, בכל מקום, כדי לפענח את יכולות האויב ולאפשר לצה"ל להנחית את המכה שתביס אותו.

את המפקדים של צוותי השטח פגשתי בעוטף עזה, בשטח כינוס ענק שבו המתינו טנקים לפקודה לנוע מזרחה, לעזה. א' הוביל אותנו בין הטנקים והסביר על יכולות היחידה, עד כמה שניתן לספר. לצידו עמדה חיילת שתפקידה לבדוק ששום דבר מסווג לא יוצא החוצה.

"אנחנו יחידה טכנולוגית במהותה, שמטרתה להגיע לשטח וללמוד את הכלים, המטענים והאמל"ח שמגיעים אלינו משטח הלחימה", מסביר רס"ן ב' - רמ"ד חבלה בענף ניסויי אמל"ח יבשה. "יש לנו קשרים בכל היחידות והן מוציאות אלינו ציוד רב שממנו אנו לומדים רבות".

"צריך להבין שמבחינת אמצעי לחימה לא הופתענו ב־7 באוקטובר. ידענו כל מה שיש להם. אבל זה לא אומר שאין מה ללמוד כעת", מדגיש א'. "קח לדוגמה את השימוש שהמחבלים עושים במדפסות תלת־ממד לטובת ציוד בשטח. למשל, מצאנו תופסן שבאמצעותו הם מחברים רקטה לרחפן. הכרנו את איום הרחפנים, שכבר נעשה בו שימוש ב־2018, אבל אנחנו כל הזמן לומדים דברים חדשים".

צוותי השטח אינם יחידה רגילה, וזאת בלשון המעטה. א', למשל, הוא סב לנכדים ובכיר בתעשייה הביטחונית בשגרה, עם זקן מאפיר וכיפה גדולה, רובה תלוי על כתפו וצחוק מתגלגל בפיו. רס"ן ב' הוא לשעבר קצין נח"ל שעבר לאמ"ן, אך עדיין מכיר חלק ניכר מהמילואימניקים והקצינים שנלחמים כעת ברצועה.

"אני מכיר את עוטף עזה יותר מאשר את השכונה שלי", מחייך א', "אני נמצא פה המון". צוותי השטח מגיעים באופן תדיר לשטחי כינוס ולגדר המערכת כדי לבחון ציוד ממש לאחר שהוא יוצא משדה הקרב, כולל טנקים שנפגעו ומטענים שנמצאו. הם עומדים למשל מאחורי ההחלטה לבנות פרגולות מעל הטנקים כדי למנוע את איום הרחפנים. ביוזמתם גם הוחלט לצייד את הטנקים במצלמות 360, כדי שנהג הטנק יוכל לזהות איומים מכל הכיוונים מטווח קצר, לנטרל אותם בעצמו בדריסה או להפנות את האש של יתר צוות הטנק לכיוון.

תחושה קשה אחרי 7 באוקטובר

"לא מדובר בעבודה קלה", מודה רס"ן ב'. "אנחנו נאלצים לצפות בלא מעט סרטים קשים, להגיע בשטח לכלים שנפגעו או לתחקר פצועים. חלק מהחיילים מתקשים בכך לעיתים, ואנחנו מלווים אותם, כולל בסיוע נפשי. הסברתי לאחת החיילות שאמרה שהיא מתקשה לעסוק כל הזמן בעבודה על כלי הרג שאנחנו לא עושים זאת מכיוון שאלו כלי הרג, אלא כדי להגן על החיילים שלנו. מדובר בצורך קריטי. קשה מאוד לראות את הסרטים האלו, כי אתה רואה תמונות לא פשוטות ואירועים קשים, אבל זה מה שצריך לעשות".

קשה לכם עם התיוג של אמ"ן כרגע כאחד הגופים הכושלים בשבת השחורה?

"כמובן יש תחושות קשות, אבל אסור להוריד את הראש", אומר ב'. "מדובר בחיי אדם, ואני מבחינתי נציגם של חבריי הלוחמים. אשתי שאלה אותי על השירות באמ"ן ואמרתי לה שאני בתפקיד הכי טוב שאני יכול להיות בו. יש לנו תחושת שליחות עזה, ואנחנו מעטים מאוד שעושים את העבודה הזו. אני יודע שאני מצליח להביא משהו חשוב למדינת ישראל, גם אם רק בעוד עשר שנים אראה את הפירות של העבודה שלי".

אף שהם מגיעים מיחידה טכנולוגית, המסקנה של א' בלא מעט מהמקרים נוגעת לשיטות הלוחמה של חיילינו, שלא השתנו לדבריו כבר עשרות שנים. "אנחנו חייבים לחזור על הבייסיק. ראינו ב־7 באוקטובר כיצד מחבלים השתמשו בשיטות לחימה ארכאיות כדי להרוג אותנו. זה נחמד שיש לנו יכולות טכנולוגיות, אבל אם חייל לא יידע לזהות את המטען בזמן אמת, בדיוק כפי שהיה לפני 30 שנה בלבנון, כל הטכנולוגיה לא תהיה שווה כלום. חזרנו ליסודות: בגלל הרחפנים חזרנו לשים רשתות הסוואה לטנקים, וחיילינו יודעים להילחם טוב יותר, בלי קשר לטכנולוגיה שמסייעת להם".

מבט גם לצפון ולאיראן

שבעה חודשים עברו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ואף שצוותי השטח עדיין לומדים את מה שיוצא מעזה, הם שמים דגש רב דווקא על הצפון. "אנחנו מקדישים לא מעט תשומת לב לזירה הצפונית, מגיעים לשם, בוחנים חלקי טילים וציוד לחימה אחר. אסור שמשהו יפתיע אותנו גם בגזרה הזו".

גם הזירה האיראנית מעסיקה אותם לא מעט. לאחר המתקפה מאיראן היו אמונים צוותי השטח על בחינת שרידי הטילים הבליסטיים. "שום דבר לא הפתיע אותנו עקרונית, כיוון שמדובר בטילים סטנדרטיים", אומר א', "אבל היו ישראלים שלקחו ציוד. זה חוסר אחריות. האנשים הללו לא מבינים שהם גם סיכנו את חייהם: הדלק בטילים רעיל ביותר. אם יש נפל, אסור לגעת בו, גם כיוון שמדובר בסכנה חד־משמעית לאלה שייגעו בו, אבל גם כיוון שכל דבר שיאבד עלול לגרום לאובדן חיים נוסף".

ב': "אנחנו אלו שמגיעים לשטח ומנסים להרכיב את הפאזל, ומי שלוקח משהו למזכרת מונע מאיתנו להציל חיים. אחד הדברים שמחזקים אותנו הוא שהחיים שהצלנו במלחמה הזו שווי ערך לכל מערכת הגנה שיש לכוחות. נכון, זו עבודה שחורה, עבודה של שנים שאותה לא רואים ולא שומעים, אבל זה לא הופך את זה לפחות חשוב, כי היא מצילה חיי לוחמים".

לאחר שצוותי השטח מסיימים את עבודתם, ציוד הלחימה של חמאס מגיע ליחידה לפינוי שלל (יחפ"ש) בצריפין. אלפי רובי קלצ'ניקוב הובאו למתחם, משגרי אר־פי־ג'י בלתי נגמרים, מטענים ועוד. אבל מה שתופס יותר מכל את העיניים הוא טרקטור צהוב שעומד במתחם - אחד הטרקטורים שבהם השתמשו המחבלים כדי לפרוץ את הגדר ולצאת למסע הטבח. "הגיעו אלינו משגרים מאולתרים, שנבנו מצינור של עמוד שמרותך על רכב או מאתרי בנייה, אבל הם יורים רקטות רוסיות ישנות מייצור סדרתי. גם משגר מאולתר עם רקטה מתקדמת יכול לסכן חיים", אומר סא"ל עידן שרון־קטלר, סגן מפקד היחפ"ש.

היכולות של חמאס, הוא אומר, הלכו והתעצמו לאורך השנים. "אנחנו רואים התפתחות לאורך ציר הזמן - במבצע צוק איתן האמצעים שנתפסו היו מסוכנים לנו כיוון שמנגנוני אבטחה ובטיחות לא היו בראש מעייניהם. כעת אנחנו רואים למידה ושיפור בתחום זה. מצד שני ראינו גם תהליכים הפוכים - הם ביטלו הליך אבטחה של הרקטות הרוסיות כדי שיוכלו לפגוע בכוחות שלנו מטווח קצר, למרות שזה מסכן את המפעיל שלהן".

שומרים - גם למען התיעוד

חלק מהציוד הם שומרים, לא כדי שישמש את צה"ל אלא בשל חשיבותו ההיסטורית. "הטרקטור שנמצא אצלנו פרץ את הגדר באזור מעבר ארז. הוא יישמר למורשת. יש פריטים שאנחנו שומרים מכיוון שאנחנו מניחים שמישהו יקים מיזם של תיעוד, ולפעמים אנחנו רוצים ללמוד על יכולות האויב ולמצוא פתרונות להפחתת הפגיעה בנו. יש גם פריטים שאנחנו אוספים כדי שלא יהיה בהם שימוש מצד האויב". לצד אמצעי לחימה נתפסו עד כה גם עשרות מיליוני שקלים ששימשו ככספי טרור.

אף שיש ציוד שבו צה"ל עושה שימוש, לא מדובר במגוון רחב. "פעם צה"ל היה משתמש במטולי אר־פי־ג'י שנלקחו כשלל, כי הציוד לא הספיק. הציוד כיום בצה"ל ברמה הרבה יותר טובה. אני לא מצליח לדמיין מצב שבו גדוד יחומש בקלצ'ניקוב, למרות שיש מספיק רובים לזה. מנגד, ודאי שיש משימות עלומות שבהן עדיף להשתמש בציוד כזה", הוא אומר ולא מוסיף.

"העבודה של צוותי השטח משמעותית מאוד", אומר שרון־קטלר. "העובדה שהם מנתחים את הכלים כבר בשטח עוזרת רבות להבין את האיום. הם מספקים לצה"ל ידיעות מודיעיניות ופריטים טכניים שאי אפשר להביא במעבדה. היחידה שלנו אינה מודיעינית, אבל ברור גם לנו שניתוח טכני של טנק שהיה מטרה למטענים אי אפשר לעשות מרחוק אלא רק בשטח".