כל מי שמתיימר להבין משהו באסטרטגיה מדינית וצבאית, צריך להתבונן בבעתה בהידרדרות המסוכנת ביחסי ישראל־ארה"ב: שתי המדינות נמצאות על מסלול מהיר להתנגשות, שתוצאותיה עלולות להיות הרות אסון לישראל.
עדויות למצב הקשה שאליו נקלעו היחסים לא חסרות. את האחרונה שבהן נתנה שלשום סגנית הנשיא קמאלה האריס, שאמרה ש"חייבים הפסקת אש מיידית" בעזה. האריס דיברה לכאורה בשם עצמה, אולם ספק אם היתה עושה זאת ללא תיאום עם הנשיא. מכאן, שצריך לראות בדבריה כרטיס צהוב ברור לישראל, שאחריו עלול לבוא כרטיס אדום בדמות דרישה נשיאותית להפסקת הלחימה בעזה.
"המשימה של לנצח, ולהביא את כולם הביתה היא של כולם ובקדימות העליונה ביחד": בני גנץ בפתח צעדת "מתאחדים למען שחרורם" // צילום: מטה המשפחות
בירושלים מאשימים את ממשל ביידן, שלא עמד בלחצים של גורמי שמאל במפלגתו הדמוקרטית וכרסם בתמיכה במערכה בעזה. זאת תמונה חלקית מאוד של הדברים: במשך חודשים ארוכים נתן ביידן לישראל גב מדיני וצבאי שלא היה כמותו בהיסטוריה של היחסים בין המדינות. אלמלא תמיכתו, ישראל כבר מזמן היתה מפסיקה להילחם בעזה בגלל מחסור בנשק, ובמקביל נאלצת להתמודד עם החלטות (ואולי אף סנקציות) של מועצת הביטחון של האו"ם כנגדה.
בתמורה למטרייה הרחבה הזאת דרשו האמריקנים שישראל תגדיל את הסיוע ההומניטרי לעזה, ותדון איתם ביום שאחרי המלחמה. ישראל סירבה, מחשש לעתיד הממשלה לנוכח החשש שהקיצונים מימין יפרשו ממנה. ביידן זעם, וטען שבעוד הוא מדמם פוליטית בארה"ב עבור ישראל, נתניהו מסרב לדמם פוליטית עבור ארצו־שלו. בכירים בממשל בוושינגטון אף הזהירו שבהרכב הממשלה הנוכחי, ולנוכח מדיניותה, הופכת את עצמה ישראל בהדרגה למדינה מצורעת.
קשה להפריז בחומרת ההשלכות של הרעה ביחסים בין ישראל לארה"ב. מדינית, הן עלולות להתבטא לא רק בסכנה לווטו האוטומטי במועצת הביטחון, אלא גם ביחסים עם מדינות אחרות ואפילו עם מדינות ערב, שראו עד כה בישראל כרטיס כניסה לוושינגטון. ביטחונית־צבאית הן עלולות להכביד על תהליכי רכש וסיוע, ובעתיד גם על שיתופי פעולה שונים. משפטית, הן עלולות לסבך את ישראל בפורומים בינלאומיים, בין היתר על רקע הצו הנשיאותי החדש שמתנה כל סיוע אמריקני בציות לחוק הבינלאומי (כפי שארה"ב מפרשת אותו).
כל עוד ישראל פעלה יד ביד עם האמריקנים, היא היתה בטוחה בכל החזיתות האלה. בחירתו של נתניהו בשותפיו מימין במחיר של ויתור על המשענת האסטרטגית בוושינגטון עלולה לשנות לרעה את המציאות כפי שהכרנו אותה בחמשת העשורים האחרונים, ומבלי שלישראל יש תחליף כלשהו - מדיני, ביטחוני, משפטי או כלכלי.
סביר שבני גנץ שמע אתמול דברים ברוח הזאת בפגישותיו בוושינגטון (בין היתר, עם האריס ועם שר החוץ בלינקן). סביר גם שגנץ ניסה לצנן את הרוחות ולייצר לישראל מרחב פעולה נוסף לקראת פעולה אפשרית ברפיח ואפשרות להרחבת המערכה בלבנון.
סמוטריץ': "גנץ הוא החוליה החלשה - משחק לידי ממשל ביידן" // ערוץ הכנסת
מהטעם הזה נסיעתו היא ברכה לישראל. מי שלא מסוגלים להבין זאת לוקים בעיוורון אסטרטגי מסוכן. ראש וראשון להם הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שכינה אתמול את גנץ "החוליה החלשה" וטען שוושינגטון מנסה לתקוע טריז בממשלה. סמוטריץ' עצמו, נזכיר, הוא פרסונה נון גרטה בממשל, שותף נאמן לאיתמר בן גביר בהובלת התהליך המסוכן שבו הופכת ישראל במהירות מאור לגויים לחושך לעצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו