בתוך הבור: ביקור חריג "בלב הפועם" של הלחימה בצפון

מאז החלה המלחמה ב־7 אוקטובר נפתחה גם החזית הצפונית, ובור הפיקוד של פיקוד הצפון החל לנהל לחימה בשתי חזיתות - האחת מול חיזבאללה בלבנון, וחזית נוספת משנית בגבול עם סוריה ברמת הגולן.

בור הפיקוד מאפשר שהייה ממושכת של מספר גדול של אנשים. בדרך אנחנו עוברים מתקנים שמראים עד כמה המקום מותאם לניהול מלחמה מבלי צורך לעלות אל פני האדמה. חדרי שינה חדשים מוקמים כאן גם בימים אלו. בבית הכנסת מתפללים עשרות חיילים, וגם חדר כושר וחדר אוכל מופעלים כאן במעמקים. מי שמנהלים את הלחימה לא רואים אור יום.

הטלפונים נשארים מחוץ לבור, הכניסה אליו היא למורשים בלבד, ובחלק גדול מהחדרים הכניסה היא רק באמצעות זיהוי טביעת אצבע, כך שמי שאינו מורשה לא יוכל להיכנס.

אנחנו יורדים במעלית ובמדרגות עמוק מתחת לפני הקרקע. מנהרה רחבה ובמרכזה כביש נחשפת בפנינו. לכאן ייכנסו כלי רכב וייצאו במידת הצורך בכמה מקומות חסויים. המנהרות הארוכות חפורות במעבה האדמה, עם תקרות גבוהות שחצובות בהר, לא כמו אלו שהתרגלנו לראות אצל האויבים שלנו. ועדיין, למרות המרחב הגדול ורוחב המנהרות, אפשר להרגיש היטב בלחות. אנחנו צועדים במנהרה, באחד מהכוכים נפרס חדר האוכל שמספק ארוחות. שולחנות קטנים בעמידה, זאת הדרך להאכיל את מאות החיילים שנמצאים כאן 24 שעות ביממה, לא מבדילים בין יום לבין לילה.

חוזרים למסדרונות. חדרי מלחמה לכל אחד מהגופים לכל האורך. כל פרט ופרט בלחימה בגזרה הצפונית מנוהל מכאן. בחדר המלחמה, הלב הפועם כפי שהגדיר זאת אל"מ (מיל') ענן עבאס, יושבים עשרות קצינים וחיילים. בשעות הקרובות נשהה כאן וניחשף מקרוב לפעילות צה"ל בגבול לבנון. מטבע הדברים, על המסכים הרבים בחדר המלחמה מוקרנות בשידור חי תמונות מאמצעי התצפית השונים בגזרת גבול לבנון, שמשקפים לנוכחים את המתרחש בכפרים הלבנוניים שמעבר לגבול. השליטה כאן מאפשרת לנהל את המלחמה עד רמת הקרב הבודד, להאזין ולהתערב גם בקשר הפלוגתי של החיילים שנמצאים בשטח. על המסכים אפשר לראות את המטרות שיותקפו בעוד רגע קט, מהמצלמות של מטוסי התצפית והתקיפה וגם מהמצלמות הפרוסות לאורך הגבול. המצלמות הללו, שהיו בחומה שנבנתה בגבול הצפון, נפגעו בתחילת המלחמה, אך הוחלפו כבר באמצעי תצפית חדשים.

בכל רגע מתעדכנים האירועים על אחד מהמסכים. בצבע כחול תקיפה ישראלית, בצבע אדום תקיפה של חיזבאללה. בכל השעות שאני נמצא מתחת לאדמה, האווירה בבור רגועה. "אסור להרים כאן את הקול", אומרת לי אחת מהקצינות, "אסור לצעוק אחד לשני, הכל נעשה בשקט. כשאתה רוצה להגיד משהו למישהו, אתה קם ומדבר איתו".

מאחורי השולחנות הארוכים פרוסים מסכי מחשבים, וקצינים בכירים וזוטרים, עם עוד חיילים, מבצעים בשקט כל אחד את משימתו. מסביב לשולחן נמצאים נציגי כל הכוחות שבשטח, יחד עם המטה הכללי ונציג חיל האוויר שאחראי על הסיוע האווירי ועל כלי התקיפה הבלתי מאוישים שמתצפתים ותוקפים בלבנון. מכאן מועברות הפקודות ישירות לקרונות השליטה של הטייסות של כלי הטיס המאוישים מרחוק. שניות בודדות מרגע הינתן הפקודה, והמבנה שנראה על המסך מופצץ. ענן עשן עולה ממנו. עוד פגיעה מדויקת במטרה. שניות אחר כך תתחלף התמונה במסך בתמונתו של היעד הבא.

לצד החמ"ל הראשי נמצאים גם חמ"ל המודיעין וחמ"ל האש. פה, בלב של הבור, מנהל מפקד פיקוד הצפון, האלוף אורי גורדין, את המבצעים, ובהם גם את החשאיים מעבר לגבול. ההוראות לחיסולים ממוקדים ולתקיפת יעדי תשתית מגיעות מכאן. על הקיר הסיסמה של פיקוד הצפון: "המשימה - הגנה על יישובי הצפון".

בסיס פיקוד הצפון הוא אחד מהיעדים המרכזיים של ארגון חיזבאללה. כמו במלחמות הקודמות, הבסיס הוא יעד לניסיונות פגיעה של טילים וכטב"מים. בבוקר למחרת הביקור שלנו בפיקוד פגע טיל קטלני במבנה. חיילת נהרגה ושמונה נפצעו - אחד קשה והיתר קל ובינוני. זאת לא הפעם הראשונה שבה הבסיס מותקף. על אחד מהבניינים שבמרכז הבסיס ניכרים סימני פגיעה של כטב"ם שפגע כאן רק לפני כמה שבועות. אריחים שבורים ונגרם נזק קל, אבל הפגיעה מדויקת. בדיוק מהחשש לניסיונות של האויב להשבית את הפעילות בפיקוד במלחמה נבנה בור הפיקוד. במעמקי האדמה מוגנים הכוחות מפני איום פגיעת הטילים, והם יוכלו להמשיך לנהל את הלחימה בגזרה הצפונית.

ב־7 באוקטובר הופתע חיזבאללה מהמתקפה בדרום, הוא לא היה מוכן להפעלת כוח בגבול לבנון. בפיקוד הצפון הקפיצו מייד את הכוחות צפונה. בזמן שחיזבאללה התלבט אם להיכנס למערכה מול ישראל, בפיקוד כבר נערכו מולו במלוא הכוח. בתחילה עוד התנהגו בפיקוד בהססנות, ואת התקריות שבהן שיירת אופנועים של חיזבאללה התקרבה לגבול, ומחבלים נוספים ניסו לטפס על חומת הגבול במטולה, סיימו בירי באוויר בלבד. אבל כשצה"ל החל להגיב בחוזקה, חיזבאללה הבין את כללי המשחק. וכמו תושבי הצפון שפונו, גם תושבי דרום לבנון עזבו צפונה מיוזמתם ובניגוד לעמדת חיזבאללה. 

בחמ"ל אפשר לראות את מטוסי הזיק (סוג של כלי תעופה בלתי מאויש) בשמי דרום לבנון. המלחמה בין שני הצדדים מתנהלת באופן שבו כל צד מנסה לעוור את הצד האחר. אחד מהנציגים בחמ"ל, מנכ"ל חברה אזרחית, העלה את הרעיון להשתמש בבמות הרמה עם מצלמות כדי לספק לצה"ל עיניים חלופיות. גם חיזבאללה התעוור ומנסה כל העת להחזיר לעצמו את היכולת לראות. חיזבאללה סופר כבר יותר מ־200 הרוגים מבין אנשיו, בפועל נטען כי המספר גבוה בכמה עשרות.

"במלחמת לבנון השנייה נהרגו 700 מחבלי חיזבאללה, היום עוד לא התחלנו וכבר הרגנו יותר מ־200", אומר אל"מ עבאס, "חיזבאללה עוד יורה, אבל הוא מבין את התוצאות. אנחנו חמישה צעדים לפניו. זאת מכונה משומנת", הוא אומר על החמ"ל, "אם לא היתה כזאת - זה לא היה עובד".

חיסול בשידור ישיר

אנחנו מגיעים יום לאחר סיכול ממוקד מוצלח במארון א־ראס שבגזרת אביבים. הסרטון שהופץ הראה את כלי הרכב נוסע ונפגע מירי טיל. את מלוא העבודה שנעשתה עד להפללת אותו כלי רכב, מה שאפשר פגיעה מדויקת, אסור לחשוף. המידע הועבר בין החמ"לים במהירות, עד לסגירת המעגל. מהמודיעין שזיהה את הפעיל הבכיר בתוך המכונית והועבר לאישור המטרה ועד לפקודה שיצאה מהבור ישירות למפקד האחראי בקרון השיגור ששיגר את הטיל. תמונות החיסול שודרו על המסכים בבור בזמן אמת.

בזמן שבחמ"ל המודיעין אוספים את המטרות ומעדכנים את בנק המטרות לפיקוד בכל רגע נתון, המידע מועבר לתא המטרות. שם נקבע בידי הצוות של סגן (מיל') ר', מפקד תא מטרות, אילו מטרות יותקפו מחר ובימים הקרובים. "אנחנו משמרים סף מלחמה. מתעדפים את המטרות, ומהרשימה שאנחנו מקבלים עלינו להחליט במה לירות. ההחלטה היא בהתאם למה זה יעשה". האחריות על כתפיו של ר', בן 24, גדולה. במהלך המלחמה השתחרר משירות קבע ונשאר במילואים. תהליך קבלת ההחלטות בבור הפיקוד מסודר. לנוכחים בבור חשוב להעביר מסר למי שלא מודעים לעבודתם: "צה"ל לא רק מגיב לירי חיזבאללה, אלא מקדים אותו ומאתגר אותו בכל יום מחדש". 

אל"מ עבאס: "אנחנו קובעים את קצב הלחימה ואיך ייראה יום המחר. לא חיזבאללה קובע את סדר היום, אנחנו קובעים אותו. חיזבאללה חושש מאיפה נתקוף ואיפה נגיב. הוא חושב שהישראלים השתגעו. הוא נתקף במקומות אחרים מאיפה שתקף. ההליך הוא שהאלוף מעביר בכל יום את הפקודה ליום עד שלושת הימים הבאים. אנחנו מבצעים הערכות מצב כל הזמן ומתרגמים אותן למטרות".

המשימות מגיעות לסגן ר': "אנחנו יושבים בתא וכותבים את הוראות התקיפה למי שיוציא אותה לפועל. בסוף אנחנו רואים את התקיפה מבוצעת על המסכים. תמיד אפשר לחשוב שהיינו יכולים לעשות משהו אחר, אבל עשינו את הטוב ביותר שיכולנו. אנחנו בוחנים את עצמנו כל הזמן".

סגן ר' יושב בצומתי קבלת ההחלטות: "אני מייעץ לבכירים, תמיד יש מקום לדעה שלי, אני יושב עם האלוף לאשר תוכניות. המפקדים מציגים את זה גם למטכ"ל. כל אחד אומר את התובנות שלו, גם הדרג התחתון מאוד חשוב ומתייחסים לדבריו. בסוף מקבלים את ההחלטות. אנחנו נכנסים לראש של לסכל את האיום הבא".

בארבעת החודשים האחרונים אחראי סגן ר' על תקיפת מאות מטרות. "אם היית שואל אותי באוקטובר על מטרה אחת שאני מחובר אליה, הייתי יכול לספר לך על האוהל שדיברנו עליו חודשים או מטרה אחת בקו המגע. היום כבר תקפנו מאות מטרות. זה כמו שתשאל עובד במפעל איזה ממאות המוצרים שהוא מכין הוא הכי אוהב. כשאני תוקף מחסן אמל"ח ורואה את פיצוצי המשנה אחרי התקיפה, אני יודע שעשיתי פעולה מצילת חיים. אני יודע שהאמל"ח הזה היה יכול לשמש נגד תושבי הצפון".

בקרבת המסכים יושבות חיילות צעירות, סמלות המבצעים. המפקדת שלהן, סמ"ר הודיה, קמב"צית החמ"ל, מנהלת את קבלת המידע שמועבר לקצינים הבכירים. בלעדיהן דבר לא זז. כשאנחנו מגיעים לבור, עוסקים בו בפינוי אם ובן שנפצעו בקריית שמונה מטיל נ"ט. המידע על מצבם מגיע מחמ"ל הרפואה, ומועבר בעזרת הסמב"ציות שאוספות את כל הפרטים מהשטח, עד להחלטה להזעיק מסוק לפינוי רפואי של השניים ישירות לביה"ח רמב"ם.

"בסוף אנחנו צריכות להביא את תמונת המצב מהשטח", אומרת הודיה, "כשמסכלים מישהו לפני שירה נ"ט, זאת הרגשה מספקת. יש כאן אחריות מאוד גדולה על כתפיים של חיילת בת 18. היא צריכה לקבלת את התמונה מכל הגורמים בשטח ולהעביר אותה לקצינים הבכירים שיראו תמונה מלאה. אנחנו 12 שעות במשמרת. בלי טלפונים. אוכלים במנהרה. מנותקים מכל מה שקורה למעלה. בסוף כשאני עולה למעלה אני פותחת חדשות ורואה שסיכלו חוליה, אני הייתי כשזה קרה. זה הסיפוק".

"אנחנו לא מוחאים כפיים עד שלא נביא את הניצחון", מדגיש אל"מ עבאס, "כל משימה היא חלק מהניצחון הכולל. יש תחושת סיפוק. אני מגן על הבית שלי, על תושבי הצפון, והמטרה היא לחזיר אותם בביטחון הביתה".

הזמן בבור חולף, לפי השעון שעל הקיר השעה היא כבר שעת אחר הצהריים. בצה"ל פותחים בגל תקיפות, המטרות שהעביר סגן ר' אך קודם מתורגמות לתקיפות בהיקף גבוה בשל הירי לקריית שמונה. על המסך רואים תקיפה נוספת של זיק. תשתית של חיזבאללה באחד מהכפרים בקרבת מטולה מופצצת. כל האירוע מתרחש בתוך שניות. העבודה שקטה ומסודרת כל כך, עד שלא ניכרת התרגשות בקרב הנוכחים. ממשיכים לאירוע הבא. האצבע על הדופק. בכל רגע נתון חיזבאללה יכול להגיב בחזרה.

מהגנה־התקפית למתקפה

בחודשים שקדמו למלחמה, הפעילות בבור תורגלה פעמים רבות. אבל בשטח הוא לא פעל. לכל אישור לפעילות היתה דרישה לשרשרת אישורים ארוכה. כך קרה שאוהל של חיזבאללה בהר דב, שהוקם בשטח ישראל, המשיך לעמוד על תילו במשך חודשים רבים. ביום השני של המלחמה הוא הותקף והוסר. "אנחנו מפעילים לחץ על חיזבאללה, תקפנו את כל העמדות שלו בקו המגע", אומר אל"מ עבאס, "תקפנו את האוהל אחרי שבמשך כמה חודשים הדרג המדיני התלבט אם לפגוע בו. היום חיזבאללה יודע שאם יתקרב לגבול - הוא ימות".

בפיקוד הצפון ממתינים להחלטות הדרג המדיני אם להרחיק את חיזבאללה מהגבול בכוח או בהסדר מדיני. בבור הפיקוד מציינים שאפשר לעבור מהגנה־התקפית, המושג שהוטמע כאן בארבעת החודשים האחרונים, למתקפה שתכלול תמרון קרקעי בתוך זמן קצר.

בינתיים מנסים להכין את הקרקע להרחקת חיזבאללה בכל דרך. בפיקוד מנסים להשיג את המטרה שחיזבאללה יאבד את כל נכסיו לאורך הגבול, ושלא יהיה לו לאן לחזור. בפיקוד הצפון כבר נערכים במקביל גם ל"יום שאחרי", מתוך ידיעה שחיזבאללה, לעומת ההצהרות כלפי חמאס, לא יושמד. לאורך הכבישים בצפון הוקמו מגננים ומוצבים קטנים שיישארו לטובת הגנת הצפון. מוצבים חדשים ייבנו לאורך הגבול לאכלס את כמות הכוחות שתעבה את המערך שהיה כאן לפני 7 באוקטובר.

מנגד אומר לנו אחד מהנוכחים: "אני לא מדמיין שלא נפתח את שנת הלימודים הבאה בצפון. אסור לנו להגיע למצב שבו התושבים בדרום לבנון חוזרים הביתה והתושבים שלנו לא חוזרים".