מהי עסקת החטופים שהכי טובה לישראל - וכיצד נכון להתנהל בסיטואציה הרגישה? | מאמר מיוחד

ההתנהלות סביב מתווה העסקה קשורה באינטרס הישראלי • הרצון הוא לראות את כל החטופים בבית בהקדם, אך בניגוד לעבר ההתנהלות היא מול כמה ארגוני טרור שונים, דבר המקשה על התהליך • עסקה טובה היא כזו שתבהיר לצד השני שאנו יודעים לדבר בשפה המקומית, ותמקסם את האינטרס הישראלי להשיב את החטופים הביתה

תמונות החטופים ביציעים בריגה. צילום: הפועל חולון

מתווה העסקה כפי שפורסם בשעות האחרונות מתכתב באופן כזה או אחר עם מתווים דומים שפורסמו במהלך השבוע האחרון, אך פרטי העסקה הם אינם לב העניין. שלושה או חמישה ימי הפסקת אש לא באמת משנים את המשוואה, מה שעומד מאחורי הדרישות של הצדדים הוא האינטרסים, המהות.

הרמטכ"ל עם לוחמי מילואים בתוך הרצועה: ״התמרון מייצר תנאים טובים יותר להשבת החטופים״

נתחיל מהאינטרס הישראלי. אם יש נושא עליו יש קונצנזוס מוחלט בקרב העם ומקבלי ההחלטות, מכל קצות הקשת הפוליטית, הוא הרצון הכן והאמיתי לראות את כל החטופים בבית בהקדם. זו נקודת הבסיס. אך המשוואה של 'כולם תמורת כולם' לא עומדת במבחן הביצוע בגלל המציאות הכאוטית, רווית הגורמים ו״שולחנות״ המשא ומתן המתנהלים במקביל. אין גורם אחד שמחזיק פיזית בכל החטופים ואין לכל המחזיקים בחטופים את אותם אינטרסים.

למדינת ישראל יש המון זירות לנהל, הפנימית מול המשפחות ומול העם כולו, והחיצונית מול מדינות העולם הרבות שמעורבות באופן כזה או אחר במשא ומתן, כצד או כמתווך.

מחאה וקריאה להחזרתם של החטופים, צילום: קוקו

הדילמה הישראלית ידועה ומורכבת. תמרון קרקעי מוצלח ככל שיהיה אינו יכול להיות שלם ולהוביל ל"השמדת חמאס" כשעל הקרקע, או מתחתיה, 240 חטופים ישראלים, ביניהם ילדים, תינוקות, מבוגרים וחולים. מהצד השני, 240 חטופים הם האוויר לנשימה של החמאס, אוויר שהם לא יוותרו עליו בכזו קלות.

תהליך ארוך, מתיש וסוחט

 בניגוד לעסקאות עבר, מוצלחות יותר או פחות, במקרה הזה אין חתימה אחת שבאמצעותה כל החטופים חוזרים הביתה ומסתיימת הלחימה. במשא ומתן הזה יש את החמאס, את הג'יהאד, את החמולות ומעורבים נוספים, שגם ביניהם מתקיים משא ומתן. נוסיף על כך את המדינות הרבות עם האינטרסים הרבים, וקיבלנו תהליך ארוך, מתיש וסוחט. כמובן שעבור המשפחות אבל גם עבור העם כולו.

במציאות הנוכחית, עם השינוי במקצבים בלתי אפשריים, מדינת ישראל צריכה להתנהל עקב לצד אגודל. הקבינט צריך לקבל החלטות מידי שעה בהתאם להתפתחויות האינסופיות בזירות הרבות ובהתאם להצלחות הלחימה ברצועה ובצפון. ההחלטה שהייתה נכונה ליום ראשון בבוקר אינה בהכרח הנכונה בצוהרי אותו היום. זה האתגר האמיתי של קברניטי המדינה.

"מטרת החמאס לזרוע פחד וטרור", צילום: יוסי זליגר

ומה עם החמאס? מה הוא רוצה? להבנתי, חמאס מקבל בדיוק את מה שהוא רוצה מאז ה 7/10 -  זריעת פחד וטרור, המשך המשא ומתן לשם התהליך עצמו, במקביל הפסקות אש מעת לעת, שיחות עם בכירים ממגוון מדינות שעד היום לא ידעו איפה עזה על המפה, אסירים משוחררים, דלק ופוזיציה חדשה מול ישראל. לצערנו, יש להם בידיים הרבה במה לסחור. התפיסה כי המכה הצבאית הקשה שמונחתת על עזה בימים אלה הביאה את החמאס לעמדת נחיתות היא קונספציה שגויה בהבנת הארגון ומניעיו.

חמאס מממש את האינטרסים שלו ברגעים אלו.

אין בינינו נביאים ואף אחד לא יודע להגיד למה תוביל העסקה, מי שמנהל את דיוני המו"מ והדילמות הישראליות בחדר הסגור לא מדבר במונחי נכון או לא נכון, אלא באופטימיזציה של המצב הנורא שנקלענו אליו.

 אני מאמינה, שעסקה טובה באמת היא עסקה שתבהיר לצד השני שאנו יודעים לדבר בשפה המקומית, כזו שתמקסם את האינטרס הישראלי להשיב את החטופים הביתה ויהווה תשתית לפתרון היום שאחרי, כזה שלא עלה בעבר, כפי שנאמר פתרון מחוץ לקופסה.

עו״ד ונסה סיימן היא מנהלת אקדמית קורס משא ומתן בביה״ס ללימודי המשך של הטכניון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר