התרחיש היה כתוב על הקיר: קריסת הקונספציה - לכישלון אבות רבים

בדצמבר 2008, בעיצומו של מבצע עופרת יצוקה בעזה, הבטיח בנימין נתניהו, בתפקידו אז כראש האופוזיציה: "אנחנו לא נעצור את צה"ל. אנחנו נשלים את המלאכה. אני אמוטט את שלטון הטרור של חמאס". 15 שנים עברו, מתוכן 12 שבהן ביבי כיהן כראש ממשלה, ואתמול התעוררנו לבוקר מסויט שבו חמאס מוטט אותנו.

עשרות הרוגים, קרוב לאלף פצועים וכיבוש של עשרה ישובים בעוטף עזה. ונתניהו, הפעם ביושבו על כיסא ראש הממשלה, שוב מבטיח לאזרחים: "נגבה מחיר עצום מהאויב, גם ברצועת עזה". אז, כמו היום, כבר לא מאמינים למילה שהוא אומר.

לפני יומיים ציינו 50 שנים למלחמת יום הכיפורים. אתמול החלה הספירה של מלחמת שמיני עצרת. כאן גם כאן, האחריות המרכזית נופלת על כתפי השב"כ ועל אגף המודיעין בצה"ל.

במלחמת יום הכיפורים קרסה הקונספציה. זו של קו בר־לב, וזו שקו של יוהרה משוך עליה, שהמצרים לא יכולים ולא יעזו לחצות את התעלה, ושחיל האוויר יחסל אותם בקלילות. הופתענו. הם תכננו, ביחד עם סוריה, חצו את התעלה, והסורים כמעט שכשכו רגליהם בכנרת.

לזה נוסף הכישלון הקולוסאלי של חיל המודיעין, שלא השכיל להבין את המידע שהועבר אליו בזמן אמת, ושיכול היה להביא לכך שלא נופתע ונגיע לזירת הקרב בתנאים שלנו, שלא נאבד 2,600 חיילות וחיילים ושיהיו אלפי פצועים שעד היום חלקם לא חזרו לעצמם. ועדת אגרנט הטילה את מלוא האשמה על הרמטכ"ל ועל ראש אמ"ן, וזיכתה לחלוטין את הדרג המדיני.

במלחמת שמיני עצרת ההפתעה דרמטית פי כמה. חמאס, ארגון טרור חסר מדינה שאמצעיו מוגבלים, עושה לישראל העצומה, בעלת היכולות הטכנולוגיות הבלתי מוגבלות, תרגיל של הודיני.

בלי התרעה ולכאורה ללא סיבה, נורו אלפי טילים ורקטות לעבר ערי ישראל, ובמקביל כוחות של חמאס חדרו עמוק לשטח ישראל, השתלטו על עשרה יישובים, חדרו לבסיסי צה"ל והרגו וחטפו עשרות חיילים ואזרחים. הנצורים בממ"דים בקיבוצים, שהמחבלים הציתו את בתיהם, היו צריכים להחליט אם למות מכדורים או מהעשן. איזו טרגדיה.

מדובר במחדל מטורף. הצבא, ללא ספק, אשם במחדל הטקטי. בהיעדר המודיעין. בהיעדר המוכנות. אבל למחדל הזה יש אבות גדולים יותר והם המדינאים, ובראשם נתניהו, שאשמים במחדל האסטרטגי.

מפברואר השנה היו מספיק סימנים שחמאס עוקב אחרי מה שקורה בישראל בעקבות הרפורמה המשפטית. הוויכוחים, ההפגנות, הפילוג בעם, לא נעלמו מעיניהם. אבל נתניהו וחברי ממשלתו העדיפו להזרים כוחות עצומים ליהודה ושומרון, כדי להגן על מתנחלים שמתיישבים על כל הר קירח, ולמנוע חיכוך בינם לבין הפלשתינים.

חיילים שמרו על הסוכה של ח"כ צבי סוכות בחווארה, במקום להיות בעוטף עזה, למנוע חטיפת ילדים, נערות ונערים וחיילים ולמלא את תפקידם כמגיני העם.

50 שנים בין מחדל יום הכיפורים למחדל שמיני עצרת והפוליטיקאים שוב, ככל הנראה, לא ישלמו את המחיר. מי שייקחו על עצמם את האחריות, מתוקף הפילוסופיה הארגונית של צה"ל ומפקדיו, יהיו מפקדי הצבא.

הרמטכ"ל הרצי הלוי, עוד לא שנה בתפקיד, ונפלו עליו הסרבנות עקב הרפורמה, והמחדל הזה. ונתניהו, כמו במקרה של אסון מירון, יאמר מן הסתם: לו אמרו לי שיש תרחיש כזה, הייתי מורה להיערך בהתאם.

אלא שהתרחיש הזה היה כתוב על הקיר, ובמקום לטפל בו העדיף נתניהו לדבר על איראן. מי יתקע כף לידנו, שהמודיעין שלהם על איראן טוב מזה שהיה להם על חמאס עזה.

אם זו הרמה, הלך עלינו.