"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
ללא אסטרטגיה - הסבב הבא יגיע בקרוב
אם ישראל מעוניינת בשינוי אסטרטגי בזירה הפלשתינית, עליה לתכנן מבצע עם תכלית אחרת, ולא להרחיב מבצע מוגבל בעקבות הישגים או כישלונות טקטיים
יירוטים בזמן "מגן וחץ". חמאס נשארו על הגדר| צילום: רויטרס
פרשנות

ללא אסטרטגיה - הסבב הבא יגיע בקרוב

אם ישראל מעוניינת בשינוי אסטרטגי בזירה הפלשתינית, עליה לתכנן מבצע עם תכלית אחרת, ולא להרחיב מבצע מוגבל בעקבות הישגים או כישלונות טקטיים

,עודכן
0השמעה

מבצע "מגן וחץ" הוא הצלחה מרשימה מבחינה צבאית־טקטית. הג'יהאד האסלאמי הוכה קשות, בכיריו סוכלו, נכסיו נפגעו וישראל לא שילמה שום מחיר מדיני תמורת הפסקת האש. המבצע החל במכת פתיחה מדויקת ובסיכול ממוקד משולש, תוך החלטה שלא לפעול באופן מיידי כאשר הדם רותח אלא באופן מכאיב בהרבה בהמשך, בכפוף למידע מודיעיני מדויק. מרשימה אף יותר מבחינה מודיעינית ומבצעית היתה היכולת לפגוע בשלושה בכירים נוספים של הג'יהאד תוך כדי המערכה, כאשר ראשיו נוהגים כמבוקשים ומסתתרים.

זוהי מקצועיות מרשימה של צה"ל, שב"כ ואמ"ן ללא כל ספק. נוסף על כך, ישראל הציגה עמידות גם מבחינה הגנתית, והעורף הישראלי הפגין לכידות מרשימה במשך ימי המערכה. אל מול המטרות המאוד מצומצמות שהוגדרו למערכת הביטחון - אין ספק שמדובר בהצלחה צבאית. האש פסקה, השקט חזר באופן זמני. תדמית הג'יהאד האסלאמי בקרב כלל ארגוני ההתנגדות עלתה אמנם, כפי שעולה קרנו של כל מי שפועל נגד ישראל, והארגון גם הצליח לשבש את חייהם של ישראלים, אך "הישגים" אלו מאוזנים אל מול המכות שספג.

מאחורי הקלעים של המבצע,צילום: דובר צה"ל

עם זאת, אין לשגות באשליות. מדינת ישראל מתנהלת זה שנים ארוכות ללא אסטרטגיה וחזון ברורים בכל הקשור לזירה הפלשתינית - לנוכח האתגרים המוכרים והממתינים באופק. יש גם להבהיר ביושר לציבור, שהסבב המוגבל שהסתיים זה עתה הוא לא האחרון. בעיית עזה לא נפתרה, חמאס ממשיך להתעצם, וגם איתו אולי ניאלץ להתמודד בהמשך, כך שהשקט שהושג יהיה זמני בלבד. ישראל התמודדה במבצע הזה מול ארגון הטרור החלש יותר בקרב חזית ההתנגדות, וחמאס לא ניזוק מהישיבה על הגדר אלא אף התחזק בזכותה. למעשה, ברמה האסטרטגית, מבצע "מגן וחץ" לא שינה דבר.

ישראל פועלת ללא תוכנית־על לזירה הפלשתינית כאשר היא נמנעת מקבלת החלטה ברורה לאן מועדות פניה. אפשרות אחת היא להחליט שרצוננו הוא בהיפרדות מהישות הפלשתינית. במקרה זה הרשות הפלשתינית ופת"ח, על אף מגרעותיהם הרבות, עדיפים עשרות מונים מחמאס (ארגון שאין שום סיכוי לתהליך מדיני איתו). לעומת זאת, אפשרות שנייה, שנדמה לעיתים שמקבלי ההחלטות בישראל קרובים יותר אליה, היא של שב ואל תעשה.

מאחורי הקלעים אחר הפעולה בעזה,צילום: דובר צה"ל

במקרה זה מדובר בהמשך צפייה מהצד בפירוקה המוחלט של הרשות הפלשתינית (שחולשתה הודגמה במבצע הנוכחי בעצם אי־הרלוונטיות שלה) והכרה דה פקטו בחמאס כריבון בעזה. הבחירה באופציה השנייה גוררת את אותה תחושת חמיצות בחלקים נרחבים בציבור הישראלי לאחר כל סבב ברצועה - אם חמאס פרטנר, הרי הפגיעה בו מוגבלת והרצון לשמר אותו ככתובת ברורה.

ההחלטה שלא להכניס את חמאס לסבב הלחימה האחרון היתה החלטה נכונה גם ברמה הטקטית וגם ברמה האסטרטגית. ברמה הטקטית - ישראל מימשה את מכת הפתיחה שלה אל מול הג'יהאד ובכך השיגה את מטרתה. הכנסת חמאס למערכה היתה מאריכה אותה לחינם, וללא היתרון שבנקיטת היוזמה סביר שהתוצאה היתה מאכזבת. ברמה האסטרטגית, אם רצונה של ישראל בשינוי המצב בזירה הפלשתינית מיסודו, יש לתכנן מבצע אחר עם תכלית אחרת, ולא להרחיב מבצע מוגבל תוך כדי מערכה בשל היגררות אחר הישגים או כישלונות טקטיים. זה עלול להביא לסחרור מסוכן שיוצא משליטה.

תיעוד: תקיפת בית בצפון רצועת עזה // קרדיט: רשתות ערביות

המתיחות צפויה ללוות אותנו גם במהלך הימים הקרובים וביתר שאת ביום חמישי, יום ירושלים. החדשות הטובות הן שהמבצע שחרר אנרגיה גם בצד השני, ושלא ניכר כי יש שם רצון בהרס נוסף ובסיכולים ממוקדים נוספים. מצד שני, יום ירושלים מכניס לזירה את אחד הנפצים המסוכנים במזרח התיכון - הנרטיב הפלשתיני הדתי, ירושלים, הר הבית ואופציה לאיחוד זירות בחסותו. אחריות מקבלי ההחלטות בישראל היא לנהוג בשום שכל וברגישות יתר סביב היום הזה.

יש למנוע פרובוקציות במקומות המועדים, להימנע ככל הניתן מתמונות בעייתיות שייצאו מהר הבית, לתגבר את הכוח המשטרתי ולתאם את האירועים עם הווקף הירדני. לא כי לא נוכל להתמודד עם הסלמה מחודשת ועם אירוע רב־זירתי, אלא כי אין לנו שום אינטרס בו. יותר מכל - על ישראל לאמץ את היוזמה ואת הפרו־אקטיביות מהמישור הצבאי־טקטי אל המישור המדיני־אסטרטגי ולהכתיב את גורלה בעצמה, מתוך עוצמה וביטחון עצמי ולא מתוך דשדוש והיגררות אחרי אירועים מזדמנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלוף (במיל') תמיר הימן

ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי inss, לשעבר ראש אמ״ן