"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים...", כך פתחה אסתר את הנחיותיה למרדכי היהודי כשנודע לה על גזירתו של אחשוורוש "לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹוג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד".
חכמי ישראל לא ראו קריאה זו כהנחיה חד־פעמית לאותה העת, אלא מסר לדורות, שנועד לתקן את הפגם, שמצא המן בישראל - "עַם מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". גם מצוות משלוח מנות, הנוהגת בחג הפורים, נועדה להרבות אהבה ורעות בין איש לרעהו.
גם היום, ישראל ניצבת בפני נקודות הכרעה גורליות, בעיקר מול המשטר האיראני החותר לנשק גרעיני, ומול גרורותיו, הדרוכות לפעולה ופרוסות על גבולנו. והעם מפורד ומקוטב.
המחלוקת הפנימית משתקפת בעיני אויבינו כנקודת שבר חסרת תקדים בתולדות המדינה. חדירת המחלוקת לצה"ל ולמערכת הביטחון מציתה אצלם את הדמיון ואת התקווה. בטהרן כבר צוהלים, וחסידי תפיסת "קורי העכביש" של נסראללה, הרואים את החברה הישראלית כמסוכסכת, מפונקת, עייפה ממלחמות, מוצאים חיזוק לתקוותם.
במאמרים בערוץ הלבנוני "אל־מיאדין", כמו זה של הכותב מוזר שאהביל מ־2 במארס, מסכמים כי "נכון שלישראל יש עוצמה צבאית וכוח כלכלי רב, אבל משקלם וערכם של אלה אינו גבוה לנוכח החולשות ועל רקע ההסלמה במחלוקת ובקיטוב".
חומרת המשבר הנוכחי נובעת ממשקלן המצטבר של כמה סיבות: ראשית, העיתוי. הוא פוקד את ישראל בזמן שבו היא נדרשת להחלטות בנושא הגרעין האיראני אשר לו השלכות קיומיות בראיית ישראל. קשה להפריז בחשיבות ההתייצבות המאוחדת מול האיום, כמו גם מול ארה"ב והקהילה הבינלאומית - שנדרשות גם להכרעה ביחס לכך.
שנית, ההיקף. הקשב והאנרגיות הרבות שהמשבר מצריך מצד החברה ומהמדינה. אלה יבואו בהכרח על חשבון ההתמקדות בנושאים החשובים האחרים.
שלישית, הנגיעה במערכות הביטחוניות. גם אם נניח שהמחלוקת אינה מגיעה למערכים הסדירים או הפעילים, היא משפיעה עליהם, מעסיקה את מפקדיהם ומנהליהם, ומשפיעה על הדימוי שלהם. לכך יש להוסיף את השחיקה במעמד הגופים הממלכתיים, שאמורים לגלם את הלכידות הלאומית.
הנסיבות מחייבות את המנהיגות בישראל, קואליציה, אופוזיציה, מובילי דעה וראשי ציבור, לפעול להרגעת הרוחות, לשינוי הדינמיקה של השיח הציבורי ולקיומו של דיאלוג רציני שיחתור להסכמה רחבה ככל האפשר.
יש נקודות בזמן, שבהן האתגרים הלאומיים המשותפים חייבים לגבור על כל מחלוקת. אלה הרגעים שבהם כל מי שבידיו להשפיע על המצב, צריך לקרוא כפנייה אישית אליו, את מילותיה של מגילת אסתר: "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת"
