חממות טרור בשומרון - קריסת הנחות היסוד לאוסלו

פיגוע הירי על אוטובוס בבקעת הירדן ממחיש את ההערכה הגוברת במערכת הביטחון כי בשטח, בעיקר בצפון השומרון - מתחוללת תפנית אסטרטגית בהתעצמות ארגוני הטרור. התפנית מתבטאת לא רק בתפוצת הנשק המגיע ברובו בהברחות מירדן, אלא בעיקר בדפוסי ההתארגנות ובשיתוף הפעולה בין הארגונים השונים כגדודי חללי אל-אקצה של הפת"ח יחד עם תאי ג'יהאד פלשתיני.

מנגנוני הביטחון של אבו מאזן אבדו מזמן את השליטה בערי השומרון והותירו את המרחב לקבוצות חמושות הפועלות בנוכחות גלויה מקרינת עוצמה. אלמלא רצף פעילות התקפית של צה"ל והשב"כ, מרחבי ג'נין ושכם היו הופכים למבצרי טרור דומים בהתארגנותם הצבאית לרצועת עזה.

קווי המתאר המעצבים את התעצמות האיום כמגמה חדשה, מחייבים את מדינת ישראל לבחינה אסטרטגית של כלל הנחות היסוד עליהן מושתתת המדיניות הישראלית מאז הסכמי אוסלו. לאחר עשרים ותשע שנים ל"בשורת" השלום שהובאה מנורבגיה, ולנוכח התעצמות הטרור, ראוי להתבונן מחדש בהנחותיה.

היפרדות מהפלשתינים

ההנחה הראשונה - היפרדות מהפלשתינים הוא תנאי הכרחי לפתרון. ובכן, בצפון השומרון ההיפרדות הושלמה. על אף שכוחות צה"ל והממשל הצבאי אינם נוכחים בג'נין מאז ינואר 1996, ועל אף עקירת  יישובים במרחב בקיץ 2005, המרחב הפך לבסיס טרור שמחייב את כוחות צה"ל לפעול בו ללא הפסק, כשהוא פועל שם למען הגנת הריכוז היהודי ברצועת החוף. 

קשה להכחיש כי עצם ההיפרדות לא רק שלא סיימה את התארגנות הטרור אלא אף סייעה לו כמו ברצועת עזה. מתבקש ברור עד כמה עצמת התבססות הטרור דווקא בגזרה זו, היא תוצאה ישירה של נסיגת כוחות צה"ל ועקירת ארבעת היישובים בגזרה. המציאות המתהווה מזמינה בירור - אולי ההיפרדות היא ההיפך מפתרון?

נטילת סיכון מחושב

ההנחה השנייה הייתה שמגמת אוסלו היא נטילת סיכון מחושב שאינו אל חזור. ראש הממשלה יצחק רבין הסביר כי המציאות המתחוללת מתרחשת במרחבי השליטה של מדינת ישראל ועל כן בכל רגע שיידרש ניתן יהיה להשיב מצב לקדמותו. ההתרחשויות בעשורים האחרונים ברצועת עזה, יחד עם המגמה החדשה ביו"ש, מטילות ספק גדול על הנחת יסוד זו. בין היתר ראוי לעיין בהתנגדות הנהגת מערכת הביטחון, בהכוונה אמריקאית, להקמה מחודשת של חומש. חסימת אפשרות השיבה ליישובים שנעקרו, מסמנת את הנסיגה הישראלית כנקודת תפנית שמבחינה בינלאומית היא אל חזור.

לגיטימציה בינלאומית

ההנחה השלישית העריכה כי המהלך יקנה לישראל לגיטימציה בינלאומית. מובילי מגמת הנסיגות האמינו כי עם ההיענות הישראלית ל"סיום הכיבוש", ישראל תזכה בלגיטימציה בינלאומית בפעולותיה להגן על עצמה. ההסתייגות הבינלאומית  מפעילותו ההתקפית של צה"ל בעומק הערים, מתכחשת לעובדה שכוחות צה"ל פועלים שם בכורח הגנתי למניעת הטרור הרצחני בערי ישראל. התביעה העיקרית הנשמעת נגד ישראל "למה בכלל צה"ל פועל שם?", שוללת למעשה את זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה בפעולה יזומה בעומק המרחב הפלשתיני.

מדינה פלשתינית תהיה מפורזת מנשק

ההנחה הרביעית האמינה כי מדינה פלשתינית תהיה מפורזת מנשק. תפוצת הנשק התקני בגזרת ג'נין בוודאי אינה עומדת בהלימה לתנאיי היסוד שהציבה ישראל בהסכם אוסלו. הציפייה הישראלית כי מדינה או ישות פלשתינית תהיה מפורזת מנשק, אינה עומדת במבחן המציאות. על מנת להבין את פוטנציאל האיום מומלץ להתבונן בקשיי העצירה של מגמת ההתחמשות ברצועת עזה. ברור כי אילו ידע ראש הממשלה יצחק רבין שכך יהיה, לא היה נותן ידו לתהליך אוסלו.

הנחות יסוד אלה ועוד כמה הנחות מרכזיות עליהן מושתת "פתרון שתי המדינות" נראות כקורסות. לנוכח הקריסה, מדינת ישראל מחויבת  לכינון מחודש של אבני הדרך בניווט דרכה בשאלת עתיד מדינת ישראל ביו"ש ובבקעת הירדן.