50 שנים לחטיפת מטוס סבנה, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חושף את יומן האירועים, שמתאר דקה אחר דקה את הרגעים הדרמטיים מרגע נחיתת המטוס החטוף בישראל ועד למבצע לשחרור החטופים.
ביומן מתוארת השתלשלות אירוע החטיפה, מילה במילה, כפי שהתרחש במגדל הפיקוח, שאליו התקבצו שר הביטחון משה דיין, שר התחבורה שמעון פרס, הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) וראשי מערכת הביטחון.
מטוס הנוסעים של חברת התעופה הבלגית סבנה שיצא בטיסה 571 מבריסל לנמל התעופה לוד ב-8 במאי 1972 נחטף על-ידי מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" והונחת בנמל התעופה לוד. החוטפים דרשו לשחרר 315 פלשתינים שהיו כלואים בבתי הכלא בישראל, ואיימו לפוצץ את המטוס על יושביו. כיממה לאחר מכן הוא שוחרר בפעולה של לוחמי סיירת מטכ"ל.
על פי יומן המבצעים, בעת החטיפה היה שר הביטחון דיין מסוק מסיור בסיני בדרכו לישיבת הממשלה בירושלים. עת נתקבלה הודעה על חטיפת "סבנה" והנחתתה בלוד, דיין הורה לנחות בלוד.
בשעה 19:35 כשעתיים לאחר נחיתת המטוס החטוף, נתן דיין הוראה לתכנן הוצאת אוויר מהגלגלים של המטוס.
בשעה 19:40 אומר ראש אמ"ן: "הם מקריאים שמות של עצורי פח"ע ממשיכים להקריא עד עכשיו, עד עכשיו הקריאו 130 שמות". בשלב זה, מנחה שר הביטחון משה דיין: "אמרו שיש להם חומר נפץ ואם לא יעשו מה שהם רוצים, יפוצצו אותם ושאיש לא ייגש למטוס. לגבי בקשתם לצלב האדום- לא להשיב".
בשעה 19:45 מתקיימת שיחה של דיין עם ראש הממשלה: "אני מניח שאת יודעת את הפרטים עד כאן", אומר דיין. "הם מקריאים שמות של מחבלים וזה נותן זמן. אמרו שיש להם חומר נפץ ובאם לא יעשו מה שהם רוצים יפוצצו אותם ושאיש לא ייגש למטוס. הם מקריאים שמות ולעת עתה ממלאים אחר ההוראות שלהם".
בשעה 20:10 אומר דיין: "יש לפרסם הודעה ברדיו. קודם כל יש ציבור ישראלי ואל נשכח אותם. אי אפשר שישמעו את הדברים מתחנות ערביות".
חמש דקות לאחר מכן, מתועד ביומנים דיון על אסטרטגיית ההתמודדות עם הבעיה. הרמטכ"ל דדו: "מה אנו רוצים- להשתלט או להחליף אסירים בשבויים? אני נגד חליפין". דיין: "אהיה מוכן לתת להם יציאה חופשית בלבד! לא לתת להם אף מחבל, לא לתת לפגוע ביהודים, הם אחרת יטוסו לסוריה".
בשעה 20:30 מבקש דיין לשאול את החוטפים מה הם רוצים לעשות עם המחבלים? "תשובה: להטיסם לקהיר". ודיין ממשיך: "המשיכו לשוחח באלחוט- תשאלו מה יעשה עם הנוסעים, איך יוחזרו?". במקביל, הורה דיין לאיש שב"כ לבדוק אם יש ברשימות שמסרו המחבלים "מישהו רציני". "בינתיים, הציעו למחבלים לבחור שלושה מתוך הרשימה הכוללת של האסירים "שיבואו הנה למו"מ זה יתן לנו זמן", ציין.
ביומן האירועים מתועד כי המחבלים השיבו "א. רוצים את כל הרשימה ולא יגישו שום 3-4 שמות עיקריים. ב. מוכן לדבר עם נציג הממשלה. ג. לא צריכה להיות בעיה להביאם ללוד. כולם בכלא רמלה, סמוך לשדה. ד. רוצים תדלוק".
בשעה 21:15 עודכנה ראש הממשלה פעם נוספת. דיין: "הסתבר לקפטן שהמטוס לא יכול להמריא ואמרנו להם ששלחנו להביא מכונאים. ואז יצטרכו לנהל איתנו משא ומתן לעבור למטוס אחר. אנחנו לוקחים לעצמנו עוד שעתיים עד שישוכנעו. הקפטן הסביר להם את הקלקולים ונראה לנו שהוא משתף פעולה והוא הסביר להם שהתקלות קרו בעת הנחיתה. נגיע לכך בהדרגה כדי שלא יעשו המחבלים מעשה פזיז. המכונאי יבוא ויאמר להם שאי אפשר לתקן את המטוס. קודם הם אמרו שהם שמו פצצה זמן של שעה ואחרי שדיברו איתנו על המכונאי יותר לא חזרו על זה".
בינתיים, דווח לנוכחים על ההתקדמות במשא ומתן עם המחבלים: "בשום פנים לא יסכימו לפתוח את דלתות המטוס כל עוד המטוס נמצא בלוד. לשאלתי כיצד ייכנסו המחבלים המשוחררים השיבו: רק במטוס השני, ולא בחטוף, ורק בתיאום עם הצלב האדום, אחרי שנקבל הודעת צלב אדום שהכל הגיעו לקהיר באופן סדיר".
בשיחה נוספת של ראש אג"מ עם ראש הממשלה נאמר: "במקביל מנהל אהרל'ה מו"מ עם החוטפים באלחוט. הכוונה שלנו היא לא לערב את הצלב האדום במו"מ... בינתיים הרושם שלנו הוא שאין לחוטפים תכנית ורצון, ובכלל הם אינם חבר'ה הכי רציניים. אנחנו מתכוונים להבהיר להם שאין כל סיכוי שהמטוס יוכל להתרומם בכוחות עצמו. יש רושם שהטייס כנראה לא משתף במיוחד פעולה איתם".
בשעה 21:25 שר הביטחון (טלפון לישראל ליאור): "בינתיים הולך לא רע. יש לוודא דבר אחד- שאף אחד לא ימסור מילה או הודעה לאף אחד על מה שקורה" (לא לבלגים, לא לצלב האדום ולא לאיש אחר).
בשעה 21:32 מתקבלות דרישות החוטפים: "לשלוח את האסירים על פי הרשימה במטוס מיוחד לקהיר; אנחנו נטוס אח"כ עם סבנה לקהיר. כשנדע שהכל פעל כשורה, רק אז נשחרר את המטוס על כל נוסעיו. אם יש קושי לגייס בזמן מהיר את כל האסירים - גשו קודם כל לכלא רמלה והוציאו משם מייד את כל מי שברשימה שלנו".
בשעה 22:10 הטייס מודיע שיש לו תקלה הידראולית מוחלטת, מבקש טכנאי. דיין מציע להבהיר להם שהמטוס לא יוכל להמריא. דיין: "אני מציע שנשלח להם עכשיו תדלוק. רצוי שהם יימצאו בפחות מתח. לצורכי תדלוק יהיה צורך בסולמות ומכליות ותהיה מהומה סביב המטוס, שאפשר יהיה לנצל אותה".
בשעה 22:25 מודיע הטייס באלחוט: "מוכנים לקבל תדלוק, רק בתנאי שיבואו עם דגל לבן ולא ינסו לעשות שום דבר. החוטפים מודיעים- אם לא ניגש בדרך זו הם יפוצצו מיד את המטוס". חמש דקות לאחר מכן מודיע הטייס: "החוטפים הודיעו לי על מטען חבלה שכוון לפיצוץ לעוד שעה. הכל חייב להסתדר תוך 60 דקות".
בתגובה מורה שר הביטחון להודיע באלחוט: "א. לא נהיה מוכנים לעשות תדלוק כל עוד יש פצצה עם מנגנון הפעלה דרוך. ב. להבהיר להם סופית שהם אינם יכולים להמריא".
בשעה 22:50 נשמע אחד החוטפים ברשת האלחוט. "קפטן רפאת מדבר, מבקש שיבואו בלי שום דבר, בלי ווקי טוקי". בתגובה, מודיע דיין: "ויקטור כהן - תודיע לו שייקח זמן לארגן מכונאי, זה ייקח לפחות שעה... הודיעו לו שצריך להביא אותו מתל אביב.
רפאת בתגובה: "אני מבין שאתם עושים סחבת".
בשעה 23:08 שר הביטחון: "תזהיר באלחוט עוד פעם בצורה מפורשת - המטוס איננו מסוגל להתרומם". בתגובה עונה הטייס: "אנחנו לא רוצים לטוס, אבל לוחצים עלי להמריא".
בשעה 23:15 מתקיימת שיחה של דיין עם ראש הממשלה: "דיברנו עם ראש החוטפים. הטייס שמו לוי. ברור להם כבר עכשיו שיש תקלה במטוס. הודענו להם שייקח די הרבה זמן לבדוק את המטוס".
בהמשך מבקש הטייס משומעיו "הזדרזו, יש זקנים וילדים במטוס", ומדגיש: "אל תהיו חכמים לייעץ לנו, כשאתם יושבים במגדל הפיקוח ואני בתא הטייס עם אקדחים ורימונים שמאיימים עלי".
בדקות שלאחר מכן ממשיך הטייס לשדר לישראל אותות מצוקה ואומר, בין היתר: "אתם חרצתם דין מוות על כולנו", "אין לנו ברירה, אלא לשוב ולנסות להמריא. יש לנו שעה בלבד. פנו את יחידות הכוח שקרובות למטוס. שלחו דלק. הנוסעים מאוד מודאגים. 4 החוטפים מזוינים, ומתכוונים לביזנס". עשר דקות לאחר חצות הוא מודיע: "לא אוכל לשכנע אותם להמתין ולהיות סבלנים יותר. מה עם הדלק?".
בשעה 01:25 מודיע הטייס: "הם רוצים שנפעיל את המנועים ונסיע את המטוס לטרמינל כדי ששם הפיצוץ יהיה גדול יותר ומסוכן יותר ויהרוס גם את מגדל הפיקוח". ויקטור לרפאת: "האם הובהר לכם שהמטוס מקולקל"? חמש דקות לאחר מכן מודיע להם ויקטור: "אתם חופשיים לטוס, תעשו כרצונכם".
בשעה 01:50 מתואר בפרוטוקולים דיון פנימי של הנוכחים. בין היתר, נאמר: "צריך להכין צוות שיהיה מוכן להיכנס פנימה להשתלט על המטוס." בסיכומו של דבר מתקבלת ההחלטה "לתכנן פעולה של כיבוש והשתלטות בכוח. צריך להודיע להם שאנחנו עושים הכנות לביצוע התיקונים".
בשעה 02:15 נמסרת הודעה לטייס שלפיה "הולכים לקחת את המכלית. שולחים צוות תיקונים מלא". הטייס מודיע שוב שהדלת למטה בתא הטייס פתוחה.
בשעה 02:20 מציג הרמטכ"ל לשר הביטחון תכנית לפריצה לתוך המטוס, ומבקש אישור לפרוץ בכוח. עשר דקות לאחר מכן מעדכן דיין שוב את ראש הממשלה מאיר: "דדו הציע פעולה של חדירה בכוח. התנאים האופרטיביים בסך הכל טובים. יבואו למקום 5 מכונאים להחליף גלגלים. הקפטן של המטוס הודיע לנו שהשאיר את דלת הטייס פתוחה. אני לא יכול להבטיח שזה ייגמר בלי נפגעים. אם לא נעשו זאת- ייתכן שזו הזדמנות שתוחמץ. דדו בעד פריצה בכוח".
בשעה 02:30 מודיע הרמטכ"ל לתא"ל ליאור: "אני חושב שהם התעייפו קצת, יש סיכוי שוב לפרוץ ולהשתלט על המטוס. לא נוכל להשתלט ביום על המטוס, את זאת צריך לעשות בחושך. ראש הממשלה מסכימה לביצוע פעולה".
בשעה 02:40 אומר שר התחבורה דאז, שמעון פרס: "אני אינני רואה מקום לפעולה בתנאים האלה, אף על פי שאני בטוח שהשרים האחרים עמם בודקים כעת ההצעות תאשרו אותם, אבל לא אשים על כך וטו". פרס מציע לדיין "לשוחח שנית עם רוה"מ ולמסור לה על עמדתו זו", ושר הביטחון עונה: "אני לא! אבל אם אתה רוצה לדבר עם גולדה, בשמך, אתה חופשי לעשות זאת". פרס אכן מחליט להודיע לרוה"מ מאיר על התנגדותו לפעולה.
בשעה 03:25 מודיע דדו למזכיר הצבאי תא"ל ליאור: "אם לא תקבלו החלטה תוך 30 דקות- יהיה מאוחר מדי, יהיה כבר אור".
בשעה 03:50 מציין דיין: "כרגע אינני רואה סכנה לאנשים המטוס. אין גם שום אפשרות טכנית להטיס אותו. האפשרות הראשונה- להתגבר בכוח- וגם זה מוכרחים להחליט תוך 30 דקות- יש חשש שיהיו נפגעים בין הנוסעים. אפשרות שניה- להיענות לפנייתם ולהביא את הצלב האדום לנהל מו"מ". דיין מוסר את הטלפון לדדו שממשיך את השיחה עם ראש הממשלה ומציין ביום לא נוכל לפעול. "אם זו עמדתך- ננסה להמשיך מו"מ".
בשעה 04:00 מורה דיין לפזר את הכוחות הנמצאים מסביב למטוס לקראת אור ראשון.
בשעה 06:50 חוזר נציב הצלב האדום, פרנסוא פרז, מהמטוס. "הם עושים רושם של תקיפים מאוד בדעתם ודבקים במטרתם. כאשר דיברתי עימם כיוונו אלי שניהם את אקדחיהם, כאשר כל אחד מהם החזיק בידו השנייה רימון דרוך. התרשמתי מהביקור הי שהמצב חמור ביותר והוא בכי רע. מסקנתי- שהם עלולים לפוצץ את המטוס כל רגע", עדכן.
בשעה 07:30 אומר הרמטכ"ל: "העקרון שלנו צריך להיות - להתמזמז איתם כל היום, כדי שנוכל לפעול בלילה. יש אפשרות לתקוף גם ביום, בתנאי שנוכל לבצע את התיקון עם 10 עד 20 איש ושכולם יהיו משלנו, כך שבמתן האות כולם קופצים פנימה למטוס". דיין מצידו אומר: "בשלב זה אני מציע להמשיך לסחוב אותם בעצבים. רק כאשר יהיה איום ממשי על חיי הנוסעים נבטיח להם גם טיפול בשחרור אסירים ואז ניגש לפעולה, ביום או בלילה. לכן עלינו להיות מוכנים כבר בשעה הקרובה לפעולה להשתלטות בכוח על המטוס".
בשעה 10:20 אומר דיין: "אנו מאוד נזהרים שלא להפעיל כוח בהשתלטות על המטוס, כי אם אחד מהם יפתח באש יכול לקרות שואה במטוס. אנו נפעיל כוח רק אם ניווכח שזה חיוני מאוד להצלת חייל האנשים במטוס". ב-11:15 מעדכן דיין שוב כי "פרז שוב חזר מהמטוס ואומר שהחוטפים רוצים רק שחרור האסירים שלהם", ומודיע כי "התשובה היא – לא".
בשעה 12:05 חוזר פרס מדיון הממשלה ומודיע: "הממשלה מסכימה לשחרר 4 החוטפים. קבלו החלטה לא לשחרר אסירים אם יהיה צורך בפעולה- יש היתר לפעול". ב-12:15 מודיע המגדל כי נציגי הצלב האדום ירדו מהמטוס עם הקברניט לוי והם מתקרבים לבניין הראשי. הקברניט מיוזע ומרושל, בלתי מגולח ונרגש, נכנס לחדר בלווית אנשי הצלב האדום ולוחץ ידי שר הביטחון, שיצא לקראתו, לדלת, ומגיש לדיין חופן גרגירי חמרי נפץ בצבע ורוד, שזוהה כ-ט.נ.ט. מאיכות טובה.
בשעה 12:25 שר הביטחון: "אני רוצה להגיד לך... " 12:25- הטייס: (מתפרץ) "אני רוצה לומר לך שהמצב חמור". שר הביטחון: "תן לי לדבר, אני כאן הגנרל ואתה בסך הכל קפטן". הטייס: "אני מוכן מיד להחליף אתך תפקידים, תהיה אתה הקפטן במטוס, ואני גנרל כאן...תודה לך, מצטער שאנחנו נפגשים בנסיבות כאלה. המצב מיואש, ישנם שני גברים בין החוטפים. ישנן שם שתי צעירות, מאוד פאנאטיות, מאוד עצבניות. יש להם שתי חבילות עם חומר נפץ. הרושם שלי הוא, שהם נורא "דדיקייטד" למטרתם. לא ילכו הביתה בלי לבצע את המשימה. לדאבוני וזה החלק הטראגי ביותר שעלי לספר לכם: גם אשתי נמצאת במטוס היות במקרה יום הולדתי ה-50, ולקחתי את אישתי אתי לעשות טיול בתל אביב. החוטפים אינם יודעים על כך. אסור שידעו על כך, בל ינצלו אותה כבת ערובה".
בשעה 13:00 לוי עולה בקשר ומדבר עם המטוס. "יש לי הבטחה גדולה. הם מסכימים לדרישותיכם ולשחרור האסירים. תאמר להם שמכינים מטוס שייקח את האסירים לקהיר ואני חוזר מיד למטוס".
רפאת משיב: "מה עם תיקון המטוס?" לוי: "הבטיחו לי לשלוח מזון וטכנאים לתקן את המטוס". רפאת: "טוב, תודה."
בשעה 13:10 דיון על הפעולה. "לאהוד (מפקד המבצע) מיחידה 269 ולעוזי דיין (בנו של זוהר) יש תכנית להתנפל על הבחורות ולתפוס אותן בידיים שלא תוכלנה להפעיל את המטענים".
בשעה 15:00 שר הביטחון עולה למגדל הפיקוח להקשיב לתקשורת עם המטוס ולשמור קשר עין עם הנעשה סביבו. באולם הטרמינל גוברת מהומת הקהל.
בשעה 15:20 הודעה מהמטוס: "לא נתיר הכנסת מזון למטוס עד שלא יגיעו המכונאים". עשר דקות לאחר מכן מוסרים הישראלים לחוטפים: "המכונאים יצאו לדרך. ישנם 17 איש".
בשעה 16:20 מתקבל דיווח מהתצפית- כל המכונאים והכלים שלהם נמצאים מתחת למטוס.
בשעה 16:23 דיווח מהתצפית - גנדי: הנוער על הכנפיים של המטוס. באותו הרגע נשמעות יריות מהמטוס, ניתנת הוראה לאמבולנסים ולמכוניות כיבוי האש לצאת מיד למטוס.
הדיווחים האחרונים ביומן המבצעים הם אלו:
בשעה 16:24 רואים אנשים קופצים מהמטוס מהדלת האחורית. משה, שמעון, שלמה הילל ואריק דוהרים במכונית למטוס. הרמטכ"ל ומפקדים אחרים כנ"ל במכונית שנייה.
בשעה 16:30 משה מוצא את עוזי שמספר לו על הפעולה. אח"כ משוחח עם המחבל הלא פצועה (מבית לחם), בוחן את שני המחבלים ההרוגים. מוצא את הקברניט לוי ומזמין אותו ואשתו לארוחת ערב. חוזר למשרד ומדווח לרוה"מ. לפני שעזב את לוד אמר משה לרמטכ"ל שיעשה מסיבת עיתונאים, ימסור פרטים - אבל לא אופרטיביים. משה איננו רוצה להשתתף במסיבת העיתונאים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו