נפלו אחיי - ובזכותם עמי חי

שמונה נפלו בהגנת תל חי. שמונה נפלו בקרב בינת ג'בייל בלבנון השנייה. שמונה גיבורי תל חי עמדו על משמר אצבע הגליל בהקרבה מופתית, שעליה התחנכו דורות של לוחמי צה"ל. העיר קריית שמונה, שנקראת על שמם, לא רק מנציחה אותם. היא עצמה הפכה סמל של היאחזות ציונית באדמת הארץ אל מול התקפות מחבלים וירי קטיושות מלבנון לאורך שנים.

86 שנים לאחר מכן יצאתי עם פקודיי ורעיי מחטיבת גולני למלחמת לבנון השנייה. כשחצינו את הגבול ללבנון, ידענו שאנו מגינים על קריית שמונה ומטולה, אביבים ומלכיה, ועל המדינה כולה. קרב בינת ג'בייל נמשך שעות ארוכות. נלחמנו בו פנים אל פנים מול מחבלי חיזבאללה. אף שהאויב פתח ראשון באש תופת, ואנו היינו בשטח נחות, התעשתנו במהירות, השבנו מלחמה שערה, הסתערנו קדימה והכרענו את תוקפינו. שילמנו מחיר כבד: שמונה נופלים נמנו בקרב. שמונה חללים. שוב מאבק על ביטחון הגליל, שוב נחישות בלתי מתפשרת להבטיח את קיום עמנו במולדתו.

בבינת ג'בייל עטפו ערכי צה"ל במלוא משמעותם את צורות הקרב. אחוות לוחמים ודבקות במשימה, לכידות, רעות והקרבה, גבורה וחתירה לניצחון. כשהתגייסנו לצה"ל, כפי שעושה כל חייל, שאגנו "אני נשבע". שבועה זו, להקרבת החיים בעבור הגנת המולדת, התממשה במרחק של כמה קילומטרים מן הבית.

חברינו הנופלים, אחים לנשק ושותפים לדרך, תמיד איתנו. הרוח האיתנה שלהם, האמונה והחזון, הידיעה העמוקה שהם משרתים מטרה לאומית נעלה, מוסיפים לחיות בקרבנו. מורשתם היא מצפן תמידי לצה"ל, ללוחמיו ולמפקדיו.

בכל יום, ובייחוד ביום הזיכרון, אני מדבר איתם, מצדיע להם, מתגעגע אליהם. כאב חסרונם שזור בגאווה עצומה על כל הטוב שהם מייצגים. אני זוכר את המנהיגות של רועי, קור הרוח של אלכס, האמונה היוקדת של עמיחי, החיוך החם של עידן, התום הכובש של אדגה, המסירות של אוהד, השקט הבוטח של אסף, העיניים הכחולות והטובות של שמעון. שבועיים אחרי קרב בינת ג'בייל איבדנו גם את יוסף ותאמר - חברים נאמנים, מלאי עוז ונתינה.

לנופלים ב־2006 מצטרפים חברים ופקודים אהובים, בלתי נשכחים, שמסרו נפשם למען הגנת המדינה ותושביה בלבנון, בעזה, ביהודה ושומרון. אחרים נהרגו בעת מילוי תפקידם. אני נושא עימי - וכמובן עם משפחותיהם - את צער אובדנם, ובו בזמן אני יודע שבזכותם אנו חיים בדור המבורך ביותר זה אלפיים שנה. בזכות חללי מערכות ישראל יש לנו מדינה וריבונות, חירות ועצמאות, ומעל לכל היכולת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו מפני מבקשי נפשנו - ביבשה, באוויר, בים, בכל מקום.

שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה נולד לטובה ז"ל ולמשה מרחביה, הוריו של עמיחי שנפל בבינת ג'בייל, נכד ראשון. ניתן לו השם "עמיחי". שרשרת הדורות נמשכת. עמי חי!