סטטוס קוו בהר הבית? אין דבר כזה

במשך כ-100 שנה החל מהלך תודעתי מוצלח לשינוי התפיסה ההיסטורית שהיתה מקובלת בקרב מלומדי האסלאם, ולפיה ההר היה מקום בית המקדש היהודי • המשטרה עושה עבודה מדהימה, אולם ראוי שלממשלה יהיה מומחה שטח ותוכן ייחודי לניהול הסכסוך

מתפרעים באל־אקצא, בחודש שעבר. "הרשתות מאפשרות פרשנות מעוותת של המציאות", צילום: אי.אף.פי

מה באמת קורה בהר הבית? למה אי אפשר להגיע להסדר? האם הריטואל של הפרות הסדר יימשך? והאם ישראל מאבדת שליטה באתר הנפיץ ביותר במזרח התיכון? לשאלה איך ייתכן שהמקום שנקרא בפי המוסלמים "בית אלמקדס" ו"היכל סולימאן" הפסיק להיות מזוהה כמקום שבו היו בתי המקדש היהודיים, התשובה היא: תודעה.

פרופ' יצחק רייטר מראה בספרו "סלע קיומנו, סלע קיומם" כי במשך כ-100 שנה, מאז ימי המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, החל מהלך תודעתי מוצלח לשינוי התפיסה ההיסטורית שהיתה מקובלת בקרב מלומדי האסלאם, ולפיה הר הבית היה מקום בית המקדש היהודי. הסיפור שמספרים כיום המוסלמים הוא שמקום בית המקדש היהודי היה באתר אחר.

ברור שהנסיבות היו פוליטיות, הן כדי לאחד את תושבי הערים ואת תושבי הכפרים הערביים תחת זהות לאומית אחת, והן כדי למנוע תביעת זכות כלשהי לישות הציונית הפועלת להקמת בית יהודי בארץ ישראל. ומה יקרה אם יהודים יעלו ויבקרו בהר או במסגד? כי לתפיסתם, אין מדובר בביקורים תמימים שנועדו לספר על ההיסטוריה של המקום, על רומא והביזנטים, על עומר אבן אל-ח'טאב, על צלאח א-דין אלאיובי, כובש ירושלים מדי הצלבנים, ועל האיובים והממלוכים. מטרת הסיורים, לטענתם, היא "לשמר את החלום", והחלום של בניית בית המקדש יכול להתגשם רק בהריסת הקיים.

הניסיון לנוסחאות נכשל

אז מה הפתרון? ברע"מ הציעו לאחרונה חזרה לסטטוס קוו של שנות ה-80. הצעה תמימה שמעידה על זלזול בשומעים או על בורות של המרואיין. אין סטטוס קוו בהר הבית. המושג הזה לקוח מהסכמים בין הפלגים הנוצריים על השליטה באתרים הקדושים להם - אך מעולם לא נוסח הסכם בין ישראל לבין גוף אסלאמי כלשהו. שנית, בשנות ה-80 טרם בנו את מסגד אל־מראווני שהיה רק אורוות שלמה, גם לא ריצפו את "אל־אקצא הקדומה", מנהרות ההולכה של עולי הרגל מעיר דוד לבית המקדש, וגם לא הפכו את שער הרחמים לאתר תפילה. האם קיימת נכונות לפרק את האתרים האלו? כשחברי הכנסת הערבים מדברים על סטטוס קוו, הם מתכוונים רק להגבלות שהיו על מבקרים יהודים חובשי כיפה.

אז מה באמת הפתרון? ככל הנראה, אין. המהלך התודעתי הצליח, וכל ניסיון להציע נוסחאות נכשל (רה"מ ברק בקמפ דיוויד, יולי 2000). מדינת ישראל צריכה לשמר את האיזון בין שליטה ביטחונית חכמה לבין חופש הפולחן המוסלמי. כאשר מניחים לצעירים להתבצר בלילות בתוך אל־אקצא ("איעתיכאף"), הם לא ישננו פסוקי קוראן אלא יצברו אבנים לעימות של הבוקר. משטרת ישראל עושה עבודה מדהימה, אולם ראוי שלממשלה יהיה מומחה שטח ותוכן ייחודי לניהול הסכסוך, כי יש רק שלושה שיכולים לפתור אותו: המשיח, המהדי או ישוע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר