"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
אין במה להתגאות בתפיסת רוצח בני הזוג כדורי: זו תעודת עניות למשטרה
משהו לא טוב קורה בשיתוף הפעולה המודיעיני בין המשטרה והשב"כ, וזו אינה פעם ראשונה שמחבל חומק עקב שלומיאליות של גורמי הביטחון • צריך בדק בית, ומהר
הרוצח תומך דאעש| צילום: אורן בן חקון
פרשנות

אין במה להתגאות בתפיסת רוצח בני הזוג כדורי: זו תעודת עניות למשטרה

משהו לא טוב קורה בשיתוף הפעולה המודיעיני בין המשטרה והשב"כ, וזו אינה פעם ראשונה שמחבל חומק עקב שלומיאליות של גורמי הביטחון • צריך בדק בית, ומהר

,עודכן
0השמעה

פענוח הרצח האכזרי של בני הזוג תמר ויהודה כדורי ז"ל אינו פענוח שהשב"כ והמשטרה יכולים להתפאר בו. זה מקרה די נדיר שבו כל הנורות האדומות דלקו, אך שום גורם ביטחוני לא הבחין בהן.

בינואר 2019 נעצר המחבל ווסים אסעיד בגין הסתה ותמיכה בדאעש. זה היה בסך הכל יומיים לאחר שרצח באכזריות את בני הזוג כדורי. הוא הועמד לדין על הסתה וחברות בארגון עוין, ועם סיום תקופת מאסרו הוא הועבר למעצר מנהלי של כשנתיים וחצי, שממנו שוחרר בחודש שעבר.

בין השנים 2015 ל־2018 נאסר בגלל פעילות בתשתית של דאעש, שתכננה לבצע פיגועי איכות נגד מטרות ישראליות. כלומר, כל מה שהשב"כ היה צריך לעשות זה רק לבצע חיפוש בדירה שבה התגורר ולאסוף משם ראיות. היום כבר ידוע כי מהלך כזה היה יכול לסייע בפענוח הרצח.

איך אפשר להסביר לבני המשפחה את העובדה שבמשך שלוש שנים המחבל נמצא מתחת לאף של גורמי הביטחון. זאת אומרת, בכלא הישראלי?

משהו לא טוב קורה בשיתוף הפעולה המודיעיני בין הארגונים. זו אינה פעם ראשונה שמחבל חומק עקב שלומיאליות של גורמי הביטחון. גם מבצע הפיגוע בבאר שבע בחודש שעבר, מוחמד אלקיעאן, ישב בכלא הישראלי. ביוני 2015 הודה בתמיכה בדאעש, נעצר כעבור שנה, הורשע וריצה ארבע שנות מאסר. כשהשתחרר איש לא פיקח על תנועותיו, והסוף המר כבר ידוע.

מישהו מוכרח לבדוק את שורת הכשלים שגרמו לכך שמידע מודיעיני חשוב ורגיש על אודות פעילי דאעש לא הועבר בין הארגונים. במשטרה יש תיקי רצח לא מפוענחים שמעלים אבק של שולחנות החוקרים. אבל יש מקרים, כמו המקרה הנ"ל, שבהם המפענחים צריכים לעשות בדק בית - ומהר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

איציק סבן

כתב משטרה

כתב "ישראל היום" לענייני משטרה מאז שנת 2008. התחיל את דרכו בתקשורת ב-1993. את דרכו החל ב"מעריב" ככתב בשפלה, ולאחר מכן שימש כתב צבאי ורכז כתבים. בשנת 2001 עבר ל"ידיעות אחרונות", שם שימש כתב באזור לכיש ורצועת עזה, ולאחר מכן כתב משטרה. בשנת 2004, בעת שסיקר פיגוע שבו נרצחו שלושה חיילים בהתנחלות ״מורג״ שבגוש קטיף, נפצע סבן ברגלו מאש שנורתה על ידי מחבל שהסתתר בקרבת מקום. כתוצאה מהירי רוסקה ירכו הימנית, והוא נותר חשוף על הקרקע וזעק לעזרה. תת-אלוף במיל׳ שמואל זכאי, שהיה באותה עת מפקד אוגדת עזה, היה זה שפינה אותו למחסה בקרבת מקום. לאחר שטופל במקום, פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים סורוקה שבבאר שבע. בבית החולים נותחה רגלו הימנית של סבן, והוא נותר נכה ברגלו. עם זאת, כעבור כחצי שנה של החלמה בביתו, שב סבן לסקר את ההתנתקות מגוש קטיף.