בגלל מחדלי המשטרה: אישה זוכתה מתקיפת בעלה

אישה כבת 76, תושבת העיר חיפה, הואשמה בשני אירועים של תקיפת בעלה בן ה־80. בית משפט השלום בחיפה החליט לזכותה מחמת הספק לאחר שקבע בין השאר כי היו בתיק מחדלי חקירה, בכך שהמשטרה לא עשתה דבר למעט גביית הודעות מהשניים ותפיסת סכין, שעליה הצביע השוטר בפני המתלונן.

נגד האישה הוגשו שני כתבי אישום שאוחדו לתיק אחד, ולפיהם במקרה הראשון, בזמן שבעלה צפה בטלוויזיה, היא התקרבה אליו והחלה לגדף אותו. לאחר מכן, כך כתב האישום, ניגשה למטבח, נטלה סכין, נופפה בה קרוב לפניו ובהמשך חתכה אותו בכף ידו. במקרה השני, לאחר דין ודברים בין בני הזוג, האישה היכתה אותו במקל מטאטא ברגליו, נטלה כפכפים והלמה בהם בראשו וזרקה כיסא ברזל שפגע בידו הימנית.

האישה, מצידה, הכחישה את המיוחס לה וטענה כי בעלה פגע בעצמו והאשים אותה כדי שתעזוב את הבית, וזאת על רקע יחסיהם העכורים ואי־היכולת להתגרש מטעמי דת.

עו"ד שרון רינגר מהסנגוריה הציבורית, שייצגה את האישה, ביקשה לזכות אותה מחמת הספק וטענה כי יש קושי לקבוע מי מהצדדים דובר אמת על סמך עדות של שעה בלבד, וזאת בגלל מחדלים רבים של המשטרה במהלך החקירה, כמו אי־איסוף ראיות חיוניות ותיעוד באופן לא ראוי של חבלותיו של המתלונן.

מנגד, טענה התביעה כי מעדות המתלונן עלתה תמונה של מערכת יחסים אלימה מילולית, נפשית ופיזית, והוא תיאר חיי פחד, השפלה ושנאה לצד אשתו. עוד נטען כי המתלונן תיאר את האירוע שבו הנאשמת פצעה אותו בסכין, את מה שקדם לאירוע ואת הסכין. כמו כן, נטען כי המתלונן תיאר בפירוט את האירוע השני, שבו תקפה הנאשמת את המתלונן באמצעות מקל, חבטה בראשו בכפכפים, ולאחר שברח לחדר השינה המשיכה לתקוף אותו באמצעות כיסא ברזל.

שופטת בימ"ש השלום בחיפה, מריה פיקוס־בוגדאנוב, דווקא הסכימה עם טענותיה של הסנגורית וציינה כי לשם הרשעה בהליך פלילי נדרש רף ראייתי גבוה יותר ממאזן הסתברויות, וכי לא די בכך שגרסת עדי התביעה סבירה יותר מגרסת ההגנה. לדבריה, למרות העובדה שעדותה של הנאשמת לא הותירה עליה רושם חיובי, אין די בכך כדי לקבוע ממצאים עובדתיים על פי עדות חסרה של המתלונן, שהיתה מבולבלת וחסרת עקביות באופן שלא מאפשר קביעה של ממצאים עובדתיים.

עוד הוסיפה השופטת כי בחקירה היו מחדלים רבים, ומתחה ביקורת על התנהלות המשטרה. "למעשה המשטרה לא חקרה את התיק בצורה מעמיקה, ולמעט גביית הודעות מהמתלונן ומהנאשמת ותפיסת סכין שעליה הצביע השוטר בפני המתלונן, לא נעשתה כל פעולת חקירה, כולל הפעולות הפשוטות כגון תיעוד חבלות באופן ראוי שמאפשר זיהוי הפציעה באופן ברור.

"החובה המוטלת על הרשות למצות את החקירה היא לא רק פועל יוצא של גרסת החשוד, ואינה חובה כלפי החשוד בלבד, אלא היא חובה עצמאית שבבסיסה החובה לחשוף את האמת העובדתית והמשפטית, להשלים את המסכת הראייתית ולהוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר.

"התמונה שבפניי נותרה חלקית, לא מדויקת, אינה מאפשרת לקבוע את פרטי האירועים באופן מדויק, ונותר בליבי ספק אם הנאשמת תקפה את המתלונן וגרמה לו לחבלות, כפי שיוחס לה בכתב האישום".