משרד הביטחון שילם לגרושה פנסיה שלא כדין במשך שנים, וכעת הפסיק - מה קבע בית המשפט?

במשך שנים שילם משרד הביטחון גמלת פנסיה לאישה גרושה שלא כדין. כעת, כשהגרוש טייס הקרב נפטר, משרד הביטחון מסרב להמשיך לשלם.

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, הדס עובדיה, הורתה לאחרונה לממונה על תשלום הגמלאות בצה"ל להמשיך לשלם לה את הכסף, מאחר שמחדלו של הממונה לא צריך להרע את מצבה. השופטת גם הורתה למשרד הביטחון לשלם לגרושה 10,000 שקלים בעבור הוצאות משפט.

מדובר באישה מבוגרת ולא בריאה, המתקרבת לגיל 85 ולוקה בעיוורון, שהיתה נשואה לטייס קרב. ב-1984 הם התגרשו, וב-2020 הוא נפטר.

במסגרת הסכם הגירושים שנכרת בין בני הזוג לשעבר, נקבע כי הגבר ישלם לה את מלוא תשלומי הגמלה שלהם הוא זכאי, המשולמים מדי חודש בידי משרד הביטחון. עוד נקבע בהסכם שבמקרה של פטירת הבעל, האישה תמשיך לקבל את התשלומים, ושככל שלא תהיה אפשרות לעשות כן - לא יחול החיוב לסכומים אלה או אחרים על עיזבונו של הבעל או על יורשיו.

ממועד חתימת הסכם הגירושים ועד לפטירת הטייס, במשך 36 שנים, משרד הביטחון העביר את מלוא תשלומי הגמלה ישירות לחשבון הבנק של הגרושה. לאחר פטירת המנוח פנתה לממונה על תשלום הגמלאות בצה"ל בבקשה לקבלת קצבת שארים, אך בקשתה נדחתה מאחר שדרישתה לא עמדה בדרישות החוק - שדורש פסק דין של בית משפט, ולא רק הסכם גירושים, על מנת שיועברו התשלומים.

הגרושה לא ויתרה, וערערה על ההחלטה לוועדת הערעור. הוועדה קבעה כי הצבא שילם למערערת גמלה שלא כדין במשך 36 שנים, הן מבחינת עצם ביצוע התשלום והן מבחינת סכומו, ושאין באפשרות המדינה להמשיך לפעול בניגוד לדין.

לאחר מכן הגישה האישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטת עובדיה קיבלה את הערעור, וציינה בהחלטתה כי נכונה אמנם קביעת ועדת הערעור כי במצב הדברים הנוכחי אין המערערת זכאית לקצבה, אך היא מעריכה כי אם הממונה על תשלום הגמלאות בצה"ל היה דורש מהם את פסק הדין כדרישת החוק - הם היו דואגים לכך.

"אלמלא פעל הממונה בטעות כפי שפעל, בהעברת הגמלה ובמחדלו ביידוע המערערת על הסיכון הניצב בפניה - היו בני הזוג לשעבר נערכים במציאת פתרונות מתאימים להבטחת זכויותיה לעת זקנה ביום סגריר שלא איחר להגיע, כעולה מכוונתם בהסכם הגירושים לכך שהיא תקבל את קצבת השארים ככל הניתן", כתבה השופטת עובדיה בהחלטתה.

"עקב הנסיבות המיוחדות ביותר של העניין - הסתמכות המערערת על פועלו ועל מחדלו של הממונה בתום לב; שינוי מצבה של המערערת לרעה עקב ההסתמכות; החלת 'הפתרון השונה והמיוחד' תוך איזון בין האינטרס הציבורי לעיקרון החוקיות; והשימוש בעיקרון הבטלות היחסית למציאת פתרון ייחודי למערערת - יש לשלם קצבת שארים למערערת. זאת, כאילו נרשם פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני העומד בדרישות חוק הגמלאות".