"נפשו הלכה הרבה לפני גופו"

דורון דיסקין, אחיו של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, שם לפני כשנה קץ לחייו • "את חייבת לשחרר אותי", אמר לרעייתו בתיה • הראיון המלא עם בני משפחתו - מחר ב"שישבת"

דורון דיסקין ז"ל עם בתיה רעייתו, צילום: מהאלבום המשפחתי

ב־24 בפברואר אשתקד, דורון, אחיו הבכור של ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שם קץ לחייו. דורון נפצע במהלך מלחמת יום הכיפורים ובשנותיו האחרונות סבל מכאבים פיזיים ונפשיים. בראיון גלוי לב למוסף "שישבת" הקרוב, מספרים בני משפחתו על הפרידה וכיצד אפשרו לו לעזוב כפי שרצה.

"יומיים לפני שנפטר פתאום צלצלו בדלת, וזר פרחים ענק הגיע", מספרת אשתו, בתיה, "קראתי את הפתק 'לבתיק שלי, את כל כך עצובה ואני לא יודע איך לשמח אותך', וזה שימח אותי. לפתע אמר: 'את חייבת לשחרר אותי. אני לא רוצה לעשות לך את זה מאחורי הגב. אני אוהב אתכם'. אמרתי לו 'אני לא יכולה'. אמר: 'את חייבת. הייתי עושה את אותו דבר בשבילך'. לא יודעת מאיפה זה בא לי, אבל אמרתי 'צודק'. שאל 'מסכימה?'. עניתי שכן. אמר: 'תשמרי על הילדים, תזמיני אותם שייפרדו ממני ותזכרי שאני איתך'. היית צריך לראות, כתמי הסבל שהיו על פניו נעלמו, הבן אדם נהיה אור. ככה בחרתי לזכור אותו".

בני משפחתו של דורון לא סיפרו לאחיו יובל על כוונתו מחשש שינסה להניאו מההחלטה. "ביום שהתאבד, הייתי בדרכי מירושלים לתל אביב", מספר יובל דיסקין, "הוא שלח שתי הודעות ווטסאפ, ומכיוון שנהגתי לא פתחתי אותן, אבל ראיתי שבאחת מהן היה כתוב 'כרטיס ליל"ך של אמא'. זו עמותה של לחיות ולמות בכבוד. כשהחניתי ופתחתי את הווטסאפ, שתי ההודעות כבר נמחקו. חמש דקות אחרי כן התקשרו והודיעו שדורון התאבד. עד עכשיו אני הולך עם התחושה האיומה למה לא פתחתי את ההודעות בזמן ואולי הייתי מתקשר אליו, למרות שאני יודע שמי שרוצה להתאבד, מצליח".

בתיה דיסקין. "כתמי הסבל על פניו נעלמו", צילום: אפרת אשל

 

"לפתע חשתי הקלה"

דורון, שהיה קצין שריון במילואים, נפצע ב־9 באוקטובר 1973 בקרבות הבלימה ברמת הגולן. זו לא היתה פציעה קשה בהגדרה, אבל במשך השנים הוא סבל מרסיסים רבים בפלג גופו העליון וככל הנראה גם מפוסט־טראומה, שלא אובחנה. דורון עבר ניתוחים וטיפולים אצל מיטב הרופאים, אבל הכאבים רק הלכו והתגברו. אחרי מספר ניסיונות התאבדות, בסוף הוא הצליח.

"היתה אווירה מאוד כבדה בבית, במיוחד ביום כיפור ובימי הזיכרון", מספרת בתו, שילא, "שתיקה רועמת, דברים שלא מדברים עליהם. בשנה שעברה, דווקא ביום הזיכרון, לפתע חשתי הקלה, כאילו קיבלתי חותמת שגם אני שייכת למשפחת השכול. אבי הוא חלל מלחמת יום כיפור, מישהו שנפשו הלכה הרבה לפני גופו".

דורון, שהיה כמה חודשים לפני יום הולדתו ה־73, ביקש שלא תיערך לו הלוויה, שלא יהיה קבר ולא יישבו עליו שבעה. גופתו נשרפה והאפר פוזר במימיו של ים סוף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר