בשיתוף אייל מעוז
אני נוכחת כשאני רוקדת. אני Full out, אני בולטת, אני רוקדת עם כל הנשמה. אני לחלוטין בתוך הריקוד ואני מאמינה שגם רואים ומרגישים את זה.” היא מעידה. ולא בכדי, רק מלצפות בהדר רוקדת, ניתן לחוש, להריח ולשמוע את החווייה המיוחדת שהיא מעבירה בלב כל צופה. כיום, לאחר שנים רבות של למידה, כאשר באמתחתה ארגז כלים עשיר במיוחד, הן בתחום הריקוד ואף בתחום המשחק, היא עולה מעלה מעלה ומבקשת להנגיש זאת לקהל הרחב. גם זה שלא ממש מכיר את מאחורי קלעיו של עולם הריקוד המופלא.
הדר היא רקדנית מקצועית, מוכשרת וחדורת מטרה לכל הדעות, שרוקדת מזה יותר מעשור. אולם, היא מעידה כי לא תמיד העירו לה החיים פנים, היא צלחה מהמורות רבות ועברה גשרים רבים על מנת להגיע אל עבר הנהר: הצלחה בארץ וממש בקרוב- גם בזירה הבינלאומית בחו”ל. הדר השאירה מאחור התחלה לא פשוטה, מדריך שלא האמין בה, נפילות ופציעה אחת שלקחה חלק משמעותי מחייה. והנה היא כיום, עומדת זקופה, ניצבת מול כל מכשול, קוטפת סולואים בצעדי ריקוד, ומשיגה כל מטרה שהיא מציבה לעצמה.
הי הדר! ספרי קצת על עצמך. איך הגעת לעולם הריקוד?
“הי! אז כיום אני בת 22. התחלתי בגיל יחסית מאוחר, 13. בעולם הריקוד גיל 13 נחשב מאוחר, הגיל המקובל נע בין 5-6 לתחילת הדרך.
אני רוקדת היפ הופ בעיקר, וגם מודרני, עקבים, בלט, ג’אז. למעשה, ממש כל הסגנונות.
כיצד הכל התחיל, זה ממש כמו מאגדה. ראיתי את הסרט ‘סטפ אפ’, מה שעשה לי חשק מטורף להתחיל לרקוד. בשלב הזה התחלתי לרקוד לבד בבית. וזה היה ממש ככה. וכך היה, בכל יום, לאחר חזרתי מבית הספר, הייתי מפעילה מוזיקה ומתחילה לרקוד.
ואז, חברה מהכתה סיפרה לי שהיא רשומה לסטודיו לריקוד שמתמחה בכלל הסגנונות. נרשמתי גם אני. בהתחלה התביישתי מאד. הייתי ילדה די סגורה וביישנית, לא פתוחה, וגם ידעתי שאין לי את יתרון הגיל המוקדם כמו אחרים בסטודיו. אותה חברה ואני היינו באותה הלהקה, שהייתה ברמה מתקדמת יחסית. לי לעומתה, לא היה לי כל רקע בריקוד! בשלב כלשהו, לאחר מספר שיעורים, השיעור שהועבר היהו שיעור ריקוד מודרני. כמובן, לא הבנתי חצי דבר. אני ממש זוכרת את המורה, מסתכל עליי, שם את ידיו על עיניו כמעין “פייס פאלם”, וזורק לעברי “היא לא יכולה להיות כאן”.
לחלוטין נחרט בזכרונה של ילדה בת 13.
“לגמרי. זה בדיוק מה שהיה. בשלב הזה הרגשתי שאני צריכה לעשות חושבים. לקחת זמן לעצמי. לאחר שבועיים לערך החלטתי לחזור, הפעם נרשמתי ללהקה המתחילה. עברו מעט מים בנהר, הגעתי לשיעורי היפ הופ, לאט לאט התפתחתי, צברתי ניסיון וכלים. וכאן, כבר צברתי הצלחות. עם הזמן, אותו מורה בדיוק מקודם, שלא רצה או יכל להסתכל עליי- הוא זה שזימן אותי לסולואים! הוא לא זיהה שזו אני. הפכתי פייבוריטית שלו, הרקדנית שהוא הכי אהב. קיבלתי סולואים, תמיד הוצבתי בשורה ראשונה, תמיד באמצע, הכל השתנה. באמצעות עבודה קשה והתמדה.”
מדהים. באותה מידה יכולת לבחור להשאר באותה מיטה, באותו יום, ולא להמשיך יותר. בחרת בדיוק הפוך. ממש סיפור סינדרלה שמראה לכולנו הגשמה מהי. הכל אפשרי אם רק רוצים.
“בדיוק. הכל. באמצעות עבודה קשה, מוטיבציה, רצון והתמדה. אסור לוותר על חלומות.
כל הספור הזה לקח בערך שנתיים, ההגעה שלי מנקודה א’ לנקודה ת’. זה לא קורה ביום. אבל עם התמדה וחריצות, הכל אפשרי.”
ולאחר מכן?
“לאט לאט הלהקה המשיכה והתפתחה. מהלהקה המתחילה- הפכה ללהקה הבוגרת ביותר. כמובן שעם הזמן הביישנות שלי אט אט התפוגגה, הרגשתי יותר בנוח ונפתחתי, המון המון בזכות הריקודים. ככל שעשיתי מה שאני אוהבת, זה פשוט קרה.
בלהקה הזו הייתי עד שמלאו לי 18. הופענו המון עם כוכבי ילדים, ואף המפורסמים ביותר.”
ואז התגייסת לצה”ל. הצלחת לשמר את ההצלחה?
בוודאי, אפילו למנף אותה. התגייסתי לצבא, שירתתי בתפקיד שתואם את התחום האומנותי שלי*. כך למשל, רקדתי עם נועה קירל בהופעות צבאיות. הייתי אמורה להיות הרקדנית שלה, אבל אז ביטלו את התפקיד של “רקדנית צבאית”.
שירתתי בבסיס פתוח, הייתי ממשיכה לעבוד בכל זמן שיכולתי, על מנת להמשיך להתאמן ולא להתנוון.
בין היתר עבדתי כמורה בסטודיואים, ממשיכה בפועלי הפרטי, מופיעה בקליפים, רוקדת עם אמנים. כך למשל הופעתי רבות עם עומר אדם, יונתן מרגי, נועה קירל ועוד רבים, מהטובים ביותר בארץ. לא חדלתי לרגע לפתח את עצמי.
ואז, הפציעה?
“כן בדיוק. לקראת השחרור שלי, חצי שנה טרם השחרור, במהלך שיעור ריקוד, חלה מהפכה בחיי, לצערי נפצעתי באופן משמעותי. קרעתי את הרצועה הצולבת בברך, מה ששיתק אותי לחלוטין מלרקוד או מלעשות גם פעולות פשוטות. הפציעה הצריכה ניתוח, וההחלמה הייתה ארוכה מאד, וארכה כשנה שלמה. כאן, ידעתי שאני מפסיקה לרקוד לתקופה, אבל הייתי כה ממוקדת מטרה. כל מה שעניין אותי, היה לחזור לרקוד, להמשיך ולהגשים את שאהבה נפשי. כל שראיתי לנגד עיניי היה ההחלמה.
אין ספק שעברת שיעור לא פשוט.
“בהחלט. מבחינתי “לוותר” לא הייתה אופציה בכלל.
זה בתוכי, זה מה ומי שאני. ידעתי שאני אצלח את התקופה הזו ויהיה בסדר. זו הייתה האפשרות היחידה מבחינתי.”
איך עברה עלייך התקופה הזו?
“המשיכו לשלוח לי המון הצעות עבודה גם בזמן ההחלמה שלי. זה היה נורא קשה, נאלצתי להגיד המון “לא”, למרות שכל מה שרציתי היה להגיד כן. אז בהחלט קשה מנטלית, וכמובן גם פיזית, עקב ההחלמה הקשה והכאב הלא פשוט בעליל.
חשוב לי להגיד, שגם בזמן הפציעה שלי לא עמדתי דום, נרשמתי גם לקורס משחק על מנת להרחיב עוד ועוד את היריעה ואת השירותים שלי, הן מבחינת טכניקה, הן מבחינת כישורים, כל דבר כל ידע שרק יכולתי לגמוע, גם במהלך פציעה.
בסופו של דבר, בתום שנת ההחלמה הקשה, החלמתי וחזרתי למוטב במלוא הדרי.
הכל חיכה לי, והמשכתי בדיוק מהיכן שהפסקתי. זה הדבר הכי מרגש שיש.
ומאז את פול טיים?
“לגמרי! פול פול טיים! עובדת ונהנית מכל רגע.
לאחר חזרתי, דלתות שבו ונפתחו בקצב, המשכתי והופעתי בהצגות, פסטיגלים. אני גם מלמדת אך בעיקר מופיעה. כך למשל השתתפתי ב”נקסט” (“הפסטיגל” המוכר למבוגרים) עם מיטב האמנים כמו עומר אדם, שרית חדד ועוד מדהימים. רקדתי גם בטקס ‘מיס יוניברס’ שנערך באילת. וכן, הופעתי עם אושר כהן בהיכל מנורה. אירוע חברה של מייקרוסופט עם נועה קירל, נטע ברזילי, נתן גושן. נכנסתי לקאסט של שחר סול (“ילדה רעה של טיק טוק”), הופעתי עם אייל גולן באיצטדיון בלומפילד מול 33,000 אנשים, עומר אדם וניקי ג’אם בהופעתם המשותפת בארץ-שם ביצעתי סולו מפואר. היום ישנם המון אירועי חברה, הופעות עם אותם אמנים ואמנים נוספים, ובאמת, ממש כיף, תקופה מבורכת.”
שרק ימשיך כך!
לעמוד האינסטגרם לחץ כאן
לעמוד הפייסבוק לחץ כאן
בשיתוף אייל מעוז