השירות בצה"ל מהווה עבור עולים רבים את כרטיס הכניסה שלהם לחברה הישראלית. רב"ט לאה האוקיפ (20) משדרות משרתת כלוחמת איסוף בגדוד איתם של חיל האיסוף הקרבי. היא עלתה עם משפחתה מהודו לפני 7 שנים וסיפרה על ההתמודדות שלה ושל משפחתה עם האתגרים וקשיי העלייה. "היה לנו קשה לעזוב את קרובי המשפחה שם, אך היה לי חלום כבר מגיל קטן לעלות לישראל. חלמתי על ירושלים ורציתי להרגיש אותה, שהיא שלי. למרות שלפעמים יש קשיים, בסך הכול אני מרגישה מצוין בארץ וכיף לי פה".
לאחר עלייתה לישראל לאה נרשמה לכפר הנוער הודיות, מוסד חינוכי הקולט עולים רבים מרחבי העולם ועוזר להם בצעדים הראשונים בחברה הישראלית. היא סיפרה על היחס המיוחד שקיבלה בבית הספר: "לפני שהגעתי לכפר הנוער לא ידעתי בכלל עברית. כשהתחלתי ללמוד שם הייתי אמורה להיות בכיתה י', אך העדפתי להישאר כיתה ולהתחיל מכיתה ט'.
"המנהלים והמדריכות ראו שאני זקוקה ליותר עזרה משאר התלמידים בגלל העברית שלי, אז דאגו לי למורה פרטית בכל השנים שלמדתי שם. הם ביקשו מכל מורה שתסביר לי את החומר באנגלית ובעברית. לאחר השיעורים המדריכות ישבו איתי ודאגו להסביר לי את כל מה שלא הבנתי". יש לה אחות ושני אחים קטנים, עבורם היא מהווה מקור להשראה: "אחותי עדיין לומדת בכפר הנוער הודיות, שבו למדתי, וגם היא חושבת על שירות משמעותי בצה"ל".
כידוע, לדור ההורים לוקח זמן רב יותר להיקלט בארץ, במיוחד מבחינת לימוד העברית. במצבים כאלה הילדים מתפקדים כיד ימינם של הוריהם. "לאמא שלי קשה עדיין עם השפה, וכשיש לה תור בקופת חולים או בבנק אז היא צריכה עזרה ואני מלווה אותה". אמנם ללאה יש עוד כמעט שנה וחצי של שירות אבל היא כבר מביטה לעבר האזרחות. "אני אוהבת לצלם אז אחרי השחרור הייתי רוצה ללמוד צילום. אשמח שהצבא יעזור לי עם שיעורי הנהיגה על מנת שיהיה לי רישיון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו