הדמעות לא פסקו לרגע

המחבל הרביעי, אמג'ד ג'בארין, שהיה שותף לכל, פרט לביצוע בפועל, נתפס ונשפט, והוא יושב בכלא לאחר שבערעור לבית המשפט העליון נגזרו עליו 18 שנות מאסר. לא מספיק אמנם, אך מדינת חוק אנחנו. מאז 14 ביולי 2017. זהו אינו עוד יום רגיל עבורנו, אלא יום קשה מנשוא. מאז עברו שלוש שנים ותשעה חודשים, אבל הפיגוע כאילו התרחש אתמול. אשתי, בני, בנותיי ורבים מאוהבינו לא הפסיקו לרגע את הדמעות, וכמיל נמצא איתנו בכל רגע ובכל אירוע.

כמיל זכה למות במקום קדוש, ביום קדוש, מוות של קדושים ולמען מטרה קדושה - הגנה על הר הבית ועל בירת מדינת ישראל הנצחית ירושלים. דמו נמהל בעפרך ירושלים אהובתי, וכך לנצח נצחים את חלק מנשמתי. כמיל והאיל מסרו את נשמתם על מזבח השותפות שלנו עם אחינו היהודים ובהגנה על מדינתנו ישראל.

לך, בני אהובי, אומר - אם בורא עולם גזר עלינו פרידה בגזירת מותך, אין לי אלא להודות לו על מות הקדושים, במקום שאברהם אבינו בא לעקוד את בנו כציות לרצון בורא העולם. הלוואי שיכולתי למסור את נשמתי כחלופה לנשמתך, ומתחייב אני אהובי, כל עוד אחיה - אמשיך לשאת את לפיד הזיכרון שלך בוער ומונף, שלך ושל כל חללי ישראל. אני רוצה שתדע כי הקמתי לזכרך את "מרכז כמיל לערכים", כי בית לא הצלחתי לבנות לך, אז במרכז הזה אפעל לחנך להעמקת הקשר הדרוזי־יהודי, הרחבת מעגל מכירי ומוקירי העדה הדרוזית, העמקת הנאמנות והלויאליות והאהבה למדינת ישראל. תדע עוד כמיל אהובי, המחבלים שרצחו אותך לא ניצחו אותנו, ואנחנו למרות כל הכאב המשכנו.

דרכנו ואמונתנו ונאמנותנו ניצחו וינצחו את הבאים לכלותנו. נמשיך ונאמר תמיד - תחי מדינת ישראל.