זוכרים את אהובינו בכל זמן ובכל מקום

בכל שנה ביום הזיכרון אנו פוקדים את קברי יקירינו, האהובות והאהובים. בשנה שעברה, בצל מגיפת הקורונה, לא יכולנו להתייחד עם זכרם בבתי העלמין. לא יכולנו להיפגש באנדרטאות וברחבות הטקסים. הריחוק החברתי שנכפה עלינו חידד את הכאב והעצים מאוד את הגעגוע לבנות ולבנים שאינם.

הקורונה זימנה לעולם, וגם למשפחת השכול בישראל, אתגרים רבים. גם אנו, משפחת השכול, נדרשנו לשאלה כיצד ממשיכים לשמור על הגחלת ועל מורשת הזיכרון מרחוק? כיצד עושים זאת מבלי לראות את הפנים של החברים והחברות הפוקדים את הבית ואת חלקת הקבר מדי שנה?

לשם כך גייסנו את הטכנולוגיה לשירות הזיכרון והמורשת. בחודשים האחרונים, כפועל יוצא ממסקנות השנה הקודמת, הקמנו שני הארגונים היציגים - ארגון האלמנות והיתומים וארגון יד לבנים - פלטפורמה דיגיטלית, המאפשרת לאזרחי ישראל להיכנס לאזור הנצחה וירטואלי של כל חלל וחלל ולהיות חלק מביקור מקוון.

ביום הזיכרון הזה אנו למעשה משיקים את האתר ומקווים כי בדרך הזו נמשיך לקיים את הצוואה - לזכור ולא לשכוח. אנו מזמינים אתכם להיכנס לאתר "זוכרים", ניפגש גם שם.
ולכם, בני המשפחות השכולות, אנחנו לא זקוקים ליום זיכרון או לאתר כזה או אחר כדי להיזכר. אנחנו זוכרים בכל יום, בכל שעה, בכל השנה. בכל יום הולדת, בכל חגיגה. בשולחן השבת, בשמחת החג ובשגרת החול. בכל יום אנחנו מעט מתים איתם. בכל יום הם חיים איתנו.‭ 23,928 ‬ בנות ובנים חללי מערכות ישראל. אמיצים, יפים, צעירים לנצח. האהובים שלנו היקרים לנו כל כך. והם, מי כמוני יודע, חסרים לנו מאוד. מדינת ישראל בשנתה ה-‭73‬ היא מדינה חזקה ואיתנה, אבל היא גם מדינה שבה רבים השסעים ורבות המחלוקות. משפחת השכול מאגדת בתוכה יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים - כולם באלומה אחת. כולם לחמו יחד ונפלו יחד - זה לצד זה, כתף אל כתף.

דווקא בימים המורכבים האלה עלינו לקיים את הצוואה שהשאירו לנו אהובינו בלכתם - מדינה חזקה שבה כולם ערבים זה לזה. נבטיח כי שמם ומורשתם לא יישכחו לעולם.

"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".

יהי זכרם של הבנות והבנים ברוך.

​