נפצע קשות - וחזר למלחמה: "רציתי לברך הגומל עם הלוחמים שלי"

רס"ן (מיל') צוקי אריאל נאבק ברופאים, שסירבו לאשר לו חזרה לחאן יונס לאחר שנפצע מרימון – וניצח • "שלושה ימים לפני המלחמה ערכתי ברית מילה לבני ומאז כמעט שלא ראיתי אותו, אנחנו בקושי מכירים"

רס"ן (מיל') צוקי אריאל מברך הגומל לצד חבריו, בחאן יונס. צילום: ללא קרדיט

רב סרן (מיל') צוקי אריאל (38) הוא מאותם לוחמים וקצינים שבשום מחיר, גם אם נפצעו, לא מוכנים להישאר מאחור ולא לחזור להיות עם חבריהם ללחימה ברצועת עזה.

בשיחה עם "ישראל היום" משחזר אריאל: "בדצמבר היתה לחימה קשה באזור שלנו בחאן יונס, ונפגעתי קשות מרסיס רימון שחדר לי לריאה. פוניתי במסוק לסורוקה ושם אמרו לי שבעתיד, אחרי שהגוף שלי יתגבר על הטראומה, יצטרכו לנתח אותי ולהוריד לי שליש מהריאה הימנית כדי להוציא את הרסיס".

על אף הפציעה הקשה, חזר אריאל השבוע לפלוגה שלו הנלחמת בחאן יונס, כשהוא משאיר מאחור בכפר אדומים את אשתו וארבעת ילדיהם, וכופה על הרופאים לתת לו אישור מיוחד לחזור להילחם כמ"פ בפלוגת מילואים של הצנחנים.

תוך כדי פעילותו המבצעית, שמענו מאריאל על סיפורו המיוחד שכולל גם ברכת ''הגומל'' עם לוחמיו ברצועה. "שלושה ימים לפני המלחמה ערכתי ברית מילה לבני שנולד, אלא שאז פרצה המלחמה ומאז כמעט שלא ראיתי אותו. אני לא מכיר אותו והוא לא מכיר אותי כמו שצריך", הוא מספר.

רס"ן צוקי אריאל בביה"ח סורוקה, לאחר הפציעה, צילום: ללא קרדיט

הניתוח יחכה

הפלוגה שהוביל אריאל, בחטיבת המילואים 55 של אוגדה 98, לחמה כבר ביום הראשון בכפר עזה, והצליחה להציל 50 אזרחים. "היתה לחימה כבדה, וגם מאוד מוצלחת מבחינתנו - חילצנו 50 תושבים והרגנו כ-20 מחבלים. אחרי כן היינו בכוננות גם מול עזה וגם בצפון הארץ, וכשהחל התמרון של האוגדה בדרום הרצועה, לחמנו בחאן יונס עם שאר הכוחות".

אריאל הוביל את הלוחמים שלו בקרבות רבים, עד שבחודש דצמבר הוא נפגע מרסיס של רימון - בפעם השנייה, אחרי שגם ב-2009 הוא נפצע מרימון במהלך מבצע עופרת יצוקה. "הייתי מוגדר פצוע קשה, והרופאים ייצבו את מצבי. כאדם דתי ידעתי שאני צריך לברך ברכת הגומל על הפציעה הזו, מכיוון שזו ברכה שמברכים על הצלה ממוות, אבל הרגשתי שאני לא יכול לברך אלא עם הלוחמים שלי בחאן יונס - שם ואיתם זה המקום הנכון לברך".

כדי לחזור להילחם ניהל אריאל מאבקים קשים עם רופאיו, שלא התלהבו מכך שאדם עם רסיס בריאה ישוב לקרבות. "הרופאים רצו שאנוח, אמרו שהגוף צריך להתאושש, ולכן הם גם לא מנתחים אותי כרגע. אבל אני הרגשתי ממש חצוי, רציתי לברך הגומל דווקא עם החבר'ה שלי ובסופו של דבר, אחרי ויכוחים רבים, שכנעתי את הרופאים שאני יכול לחזור להילחם".

אריאל חזר אל היחידה, אסף את הפלוגה ובהתרגשות רבה בירך "הגומל" לצד חבריו. "הפלוגה יושבת סביב בית שאנחנו מקיפים בחאן יונס ולכן אספתי את כולם אל חדר בבית, כולם הצטופפו בחדר ובירכתי. היתה התרגשות עצומה של החבר'ה, שעוד לפני כן הכינו לי כתובת אש במקום. בבית הזה יש לנו גם ספר תורה קטן שקיבלנו כתרומה, ושעשינו לו טקס הכנסה אל המקום".

כעת אריאל נמצא בעיצומה של הלחימה יחד עם לוחמי היחידה שלו, והוא אומר שיישאר איתם עד סוף התמרון של האוגדה. "יש כאן כל הזמן לחימה לא פשוטה בכלל, ואני נשאר עם הלוחמים שלי. מחכה לי בהמשך תור לניתוח בסורוקה, אבל את זה אעשה אחרי סיום הלחימה", הוא אומר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר