אמו של סמ"ר אילי גמזו - מחללי צה"ל הראשונים במלחמה: ״לקחת לי את הלב שלי״

בבית העלמין הצבאי באשדוד התקיימה הבוקר אזכרה במלאת 30 למותו של סמ״ר אילי גמזו ז״ל, לוחם בחטיבת הצנחנים. אילי נהרג בבוקר ה-7 באוקטובר סמוך למושב נתיב העשרה בהיתקלות מול מחבלים, שבועיים לפני יום הולדתו ה-21. הוא היה מפקד כיתה בבא״ח צנחנים, ויצא לצפון העוטף עם הכוחות הראשונים שהוקפצו לזירת הקרבות באותה שבת שחורה.

״אני הולך למלא את מה שנשבעתי אליו לפני שנתיים וחודשיים…״ אמר לאימו דקות לפני שנפרדו בפעם האחרונה. חברו מעיין, שלחם עימו כתף אל כתף, סיפר: ״ היינו שלושה לוחמים. חיפינו על שלושה אזרחים. נלחמנו מול שישה מחבלים שירו וזרקו רימונים״.
בחילופי האש נהרגו אילי ולוחם נוסף. ״נשארתי לבד, סתמתי פה שיחשבו שאני מת. בשלב מסויים מחבל התקרב אליי, יריתי בו שני כדורים וניהלתי קרב עם מחבל נוסף עד שהגיע צוות תגבור״.

מחוץ לבית העלמין המתינו בני משפחתו וחבריו לחיים וליחידה, לבושים בחולצות לבנות עם הכיתוב: ״חייכו כי חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך״. כמה מטרים משם, כשהגיעו לקברו של אילי, נשברה אימו, אליזה, השתטחה על הקבר, חיבקה אותו חזק והתייפחה, ״אילי שלי״, לחשה בדמעות, ״לקחת לי את הלב שלי״.

ליעם אהרון, אחיו בן ה-16, סיפר ״הוא היה עם נתינה וערכים, חברותי, רגיש, החבר הכי טוב שלי. אילי תמיד רצה לשרת בגולני. הוא רצה ללכת בעקבות דודו ובן-דודו, אבל בסופו של דבר הוא התגייס לצנחנים ומאוד אהב לשרת שם״.

חבריו של אילי סיפרו כי נהג לעזור לחיילים בודדים ולקנות עבורם מצרכים ב'שקם': ״הוא תמיד היה מחייך גם במצבים הכי קשים וגם פוצח בשיר״.

רם חיון, אחד משלושה אזרחים שאילי וחבריו הגנו עליהם בעת שהיו באותו בוקר בריצה ונקלעו לתופת סמוך לנתיב העשרה, סיפר: ״היינו בריצת בוקר. יצאנו מיד מרדכי. כשמחבלים התחילו להתרוצץ הסתתרנו. הכוח של אילי הגיע בסביבות 12. כבר חשבנו שהכל נגמר תוך כמה דקות, אבל אז הגיעה עוד חוליה והתחיל קרב. שני חברים שהיו איתי נרצחו״.

אילי נולד באשדוד. בטרם נתקל בחבלים עוד הספיק לשלוח תמונות שלו במדים לחברתו. בסביבות 14:30 ב-7 באוקטובר שלח לו אביו, שמואל, הודעה, אך למחרת בבוקר התבשר ביחד עם בני המשפחה על מותו. במותו השאיר אחריו הורים: שמואל ואילזה ושני אחים - ליאל וליאם.