"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
40 שנה למלחמה

"בלבנון למדתי שההחלטה על נסיגה קשה יותר מההחלטה על מלחמה"

מדינה שבה חיות בכפיפות ובערבוב אוכלוסיות עוינות זו את זה - היא מתכון לחוסר יציבות פוליטית ולכאוס • אם לא נבין שצריכה לקום כאן מנהיגות אמיצה, שתוביל בהחלטיות על היפרדות - נקבל את "לבנון" ממש כאן, בתוך מדינת היהודים • פרשנות

,עודכן
0השמעה
40 שנה למלחמת לבנון, צילום: ארכיון צה"ל

לבנון שלי היא לא רק זיכרונות משירותי הממושך בפעילות מבצעית, גלויה וחשאית, בסיירת גולני, ביחידת "שלדג", בגדוד 51 של גולני, בחטיבת גבעתי ומהיק"ל ועוצבת לבנון. החל במלחמת שלום הגליל וכלה בבוץ ששקענו בו במשך 18 שנים עקובות מדם בלבנון וברצועת הביטחון - זהו בעיקר בית ספר ללקחים שמובילים אותי עד היום, מול המציאות העכשווית, גם בזירות אחרות. בלבנון למדתי שהיכולת שלנו לעצב אצל שכנינו מציאות פוליטית שנוחה לנו היא יוהרה, שנידונה מראש לכישלון. כישלון שיביא לנו מציאות מאיימת יותר מזו שאותה רצינו לשנות מלכתחילה. במקרה ההוא רצינו לסלק את אש"ף, אבל קיבלנו את חיזבאללה.

בלבנון למדתי שמדינה שבה חיות בכפיפות אחת ובערבוב אוכלוסיות העוינות זו את זו - היא מתכון לחוסר יציבות פוליטית, לכאוס ולמלחמת אחים. מדינה שבה גורמים זרים ימצאו ערוגה כדי לשתול בה זרעי התססה נוספים. ללבנון שכזו - אין עתיד.

"עם האויב שמעבר לגדר - נדע להסתדר". 40 שנה למלחמת לבנון,צילום: משה שי

בלבנון למדתי שההחלטה על נסיגה קשה יותר מההחלטה על יציאה למלחמה. למדתי שנדרשת מנהיגות המבינה את מחיר ההתבססות בתוך אוכלוסייה עוינת, ומובילה בהחלטיות מהלכים שעל פניו מצטיירים כחולשה, אך למעשה מחזקים אותנו לאורך זמן. ההחלטה על הנסיגה בשנת 2000 היטיבה עם ישראל, גם בזירה הפנימית וגם בזו הבינלאומית. עם האויב שמעבר לגדר - נדע להסתדר ונוכל לו.

מלבנון ההיא למדתי שאם לא נמנע את המשך הגלישה לעבר מציאות של מדינה אחת שבה מתקיימות זו לצד זו שתי אוכלוסיות העוינות זו את זו, ושאם לא נבין שצריכה לקום כאן מנהיגות פוליטית אמיצה שתוביל בהחלטיות ובאומץ החלטה על היפרדות - נקבל את "לבנון" ממש כאן, בתוך מדינת היהודים.

אבל לבנון שלי היא גם החברים שאיבדתי שם, ואלו שחזרו ממנה לא כפי שיצאו. לבנון עבורי היא בעלי בריתנו מצבא דרום לבנון, שלחמו לצידנו כתף אל כתף, ואשר כלפיהם יש לנו חוב מוסרי. לבנון שלי זו האדמה שעליה לחמתי, ושבה לחמו גם ילדיי. נשאר לי רק לקוות שנכדיי לא יידרשו לעשות כן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

תא"ל (מיל') גיורא ענבר

הכותב הוא מפקד יק"ל (יחידה לקישור לבנון) ומפקד שלדג בזמן מלחמת שלום הגליל

כדאילהכיר