המשפחה עם הכי הרבה מתנדבי מד"א

בשעת לילה מאוחרת באוגוסט האחרון היה ארבל כהן (19), מרכז תחום הנוער במד"א ירושלים, בדרכו לבית סבתו ברמת אשכול יחד עם חבר, כשלפתע קיבלו השניים הודעה על ירי באזור הר ציון, בעיר העתיקה.

"הודעה כזו מקפיצה אותך מאפס למאה", מתאר ארבל את התחושה כמתנדב שמוזעק לזירת האירוע, "פתאום ראיתי אוטובוס באמצע הכביש.

זה נראה מוזר. התקרבתי ואז ראיתי אנשים פצועים מירי. בום, מאפס למאה. מנסיעה שגרתית לסבתא לפיגוע ירי באמצע ירושלים. הייתי הראשון בשטח. רגע לפני זה תכננתי לישון, ובתוך ארבע דקות הייתי בטיפול בפצועים בזירת ירי.

אלו החיים שלנו. רגע אחד אתה שקט ורגוע, ואז הביפר בטלפון מצפצף ומישהו צריך אותך".
ארבל הוא אחד מ־12 מתנדבים במשפחתו המורחבת, שפועלים במסגרת מד"א. למעשה, עבודתם כה אינטנסיבית, עד שלתפוס אותם לתמונה משותפת זו משימה מאתגרת במיוחד. שני דודיו של ארבל, אמו (שפי), אחיו, הגיס של שלושת האחים ובני דודים נוספים מבצעים התנדבות שוטפת במד"א.

ביום ובלילה, בסופ"שים ובחגים, ואפילו בצבא.
את החיידק, כפי שמכנה זאת ישראל נוימן (32), חובש בכיר במד"א זה 17 שנה, הטמיע בהם אביו, צבי נוימן ז"ל, שהלך לעולמו לפני שנתיים וחצי. הוא היה חובש בצה"ל ואת צוואתו העביר עוד בחייו לילדים.

"היה לו מוטו", מספר ישראל, "שלא יעבור יום אחד בלי שעזרנו למישהו. הוא ציטט את האדמו"ר מפיאסצנה - 'הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טוב למישהו אחר'". שפי כהן (46), אחותו של נוימן ואמו של ארבל, מספרת כי מדובר במשימת חיים של ממש: "זה המשפט שהוא היה אומר לנו תמיד. לא סתם 12 מבני המשפחה מתנדבים במד"א ומצילים חיים".

כדי למנות את כל המתנדבים במד"א מהמשפחה, שחברים אגב בקבוצת ווטסאפ משותפת, "נוימד"א", צריך לצלול למשפחתולוגיה: האח חיים (56), תושב היישוב היהודי בחברון, הוא הוותיק שבחבורה, והחל את שנות התנדבותו עוד באינתיפאדה השנייה, בין היתר בפיגוע הנורא במסעדת סבארו בירושלים. כיום גם שני ילדיו, אור (20) ושלם (17), מתנדבים בארגון ההצלה.

ישראל נוימן משמש חובש בכיר ונהג אמבולנס. הוא נוהג לעבור כל קורס של מד"א שנפתח, והיעד הבא שלו הוא קורס פרמדיקים. אחותו, שפי כהן, היא "צעירת" המתנדבים מכיוון שהיא מתנדבת במד"א בשנתיים האחרונות. שני בניה, אורי (21) וארבל, מתנדבים גם הם. "אורי משרת בצבא כנהג מבצעי, וכשהוא חוזר הביתה לסופ"ש אני יודעת שהוא יעשה משמרת אחת לפחות. גם הסופ"שים עם הבן שלי מוקדשים בחלקם למד"א", היא מחייכת.

עוד מתנדבים במשפחה הם מתנאל (25), עדיאל (20) וטליה וינברג, ילדיה של אורית, אחות נוספת למשפחת נוימן. חנן באואר (38), גיסם של חיים, ישראל ושפי, נמנה גם הוא עם שורות המתנדבים יחד עם בתו ציפי (18). כל בני המשפחה גרים ביישובי גוש עציון ובאפרת, למעט חיים שמתגורר בחברון.

בין לידה להצלת חיים

ההתנדבות בארגון ההצלה הארצי אינה מובנת מאליה, ונלווים לה אתגרים רבים. לכל אחד מבני המשפחה הגדולה יש לא מעט סיפורים טובים ופחות טובים באמתחתו. "לפעמים האירועים המשמעותיים ביותר הם המשמחים ביותר", מספר ישראל.

"שלחו אותי בסוף משמרת לילה ליולדת. בדרך כלל מדובר בסוג של נהג מונית. מגיעים, היא עולה ומביאים אותה לבית החולים. במקרה הזה היא היתה מאוד לחוצה, וכל הזמן אמרה לי שהיא מרגישה שהוא יוצא. ניגשתי לסבתא שישבה מקדימה ושאלתי למה היא כל כך לחוצה. בתגובה הסבתא סיפרה שזו הלידה הראשונה של אותה אישה אחרי חמש הפלות. זו היתה לידה מרגשת ביותר.

"להבדיל, פעם נכנסתי לבית של דודים שלי כשאני לבוש במעיל של מד"א. עשר שניות לאחר מכן פרץ גבר לחוץ לתוך הבית עם תינוקת כחולה לחלוטין בידו וסיפר שהתינוקת נחנקה מגוף זר. הצלחתי להוציא את הגוף הזר ופינו אותה לבית החולים. היום הילדה הזו בערך בת 7, ומכיוון שהם גרים בסמיכות אלי אני רואה את סיפור ההצלחה שלי בכל יום".
ארבל: "הייתי פעם במשמרת, ופתאום הגיעה קריאה שרופא בכיר מאוד התמוטט במהלך פעילות ספורטיבית. חווה דום לב פתאומי ואיבד את הכרתו. הגעתי עם הצוות שלי לזירה מהר מאוד, ביצענו החייאה ושוקים חשמליים והלב שלו שב לפעום. זה אירוע חריג מאוד, מכיוון שסיכויי ההישרדות של אדם שמתמוטט ועובר דום לב פתאומי מאוד נמוכים. אלו האירועים האלה, שבסופם אתה יודע שהצלת חיים, שדוחפים אותנו קדימה".

בני המשפחה מספרים כי ההתנדבות מאחדת ביניהם, וממליצים על דרך חיים זו למשפחות אחרות, "אבל שיידעו שמדובר בחיידק מאוד מידבק", מחייך ישראל. שפי: "זה מאוד מקרב בינינו. יש הפרש של 17 שנה ביני לבין אחי הצעיר ישראל, אבל ההתנדבות מאחדת בינינו. יש לי אחיינית בת 17 שעושה איתי משמרות, והיא זו שלימדה אותי למבחן. זו הצוואה של אבא. אסור שיעבור יום אחד בלי שעשינו מעשה טוב".