מבצע יואב: השייט שחולם על מדליה

כמה דקות אחרי שהגשים את חלומו הגדול ועלה בצורה הכי דרמטית שאפשר לאולימפיאדת טוקיו, חזר השייט יואב כהן (21) לחוף בעיר קדיס שבספרד, שם נערכה לפני שבועיים אליפות העולם, כשהוא זורח כולו ועדיין לא מעכל את גודל האירוע.

בחוף חיכה לו שחר צוברי (35), השייט הוותיק שכבר השתתף בשלוש אולימפיאדות וגם זכה במדליית הארד בבייג'ין 2008, וכעת הודח על ידי כהן הצעיר בפוטו פיניש מהאגדות ממש. למרות התסכול והאכזבה, צוברי נתן לכהן חיבוק אמיץ. "כל הכבוד", אמר לו, "עשית תחרות מדהימה".

זה היה רגע מכונן ומרגש בין יריבים ספורטיביים שהכל התהפך ביניהם, ממש ברגע האחרון, לטובתו של כהן. וזה היה גם רגע של חילופי דורות, כשהוותיק המנוסה מפנה את מקומו לצעיר המוכשר והאנרגטי, שעקף אותו בצורה הרואית ממש לפני הבאזר.

מדובר באחת הדרמות המרתקות שהיו בספורט הישראלי. למעשה, צוברי כבר זכה בכרטיס לטוקיו, אבל דחיית האולימפיאדה בשנה פתחה את המירוץ מחדש. את אליפות העולם האחרונה סיימו כהן וצוברי בשוויון נקודות, ובמקרה כזה נקבע מראש ששוברת השוויון תהיה אליפות אירופה שהתקיימה לפני כחצי שנה, שם זכה כהן במדליית הזהב וצוברי בכסף, מה שהעניק לשייט הצעיר את הכרטיס לאולימפיאדה.

"בלילה הלכנו כולנו לחגוג במסעדה בעיר, כששחר כמובן היה איתנו", מספר כהן, "היו שם כל השייטים והצוותים המקצועיים, כולל גור שטיינברג מאמן הנבחרת.

"כשחזרנו, שחר הזמין רק את השייטים אליו לחדר שלו במלון לחגוג. עשינו מסיבה עם מוזיקה ובירות והיה כיף. אם היה נקלע למקום מישהו זר, הוא לא היה יכול להבחין שרק לפני כמה שעות שחר איבד את הכרטיס לטוקיו.

"לי היה ברור שהוא מבואס ומאוכזב, וזה היה מאוד יפה שהוא אירח אותנו ככה. מאוד הערכתי את זה. אני רוצה להגיד לך שזה חלק מאוד חשוב מהביחד שלנו, מהענף שלנו. אנחנו קבוצה, מתאמנים וחיים ביחד כנבחרת, גולשים באימונים וכמובן מתחרים, אבל קודם כל נשארים חברים ובני אדם אחד כלפי השני".

אתה מרגיש שיש חילופי דורות בענף?

"תראה, שחר הוא דמות מרשימה. הערצתי אותו, ולהתאמן איתו היה חלום עבורי. בשנה האחרונה הדינמיקה השתנתה. גם שלי מולו וגם בכלל מול כל המתחרים שלי. הרגשתי שאני שווה בין שווים, שאני בא לנצח את שחר, את כולם.

"אחרי שחזרנו לארץ, שחר סימס לנו בקבוצת הווטסאפ של הגולשים והמאמנים, שבה נמצאים כולם, את המשפט: 'חברים, תודה רבה על הכל, אני פה לכל מה שתצטרכו, בהצלחה יואבי', ואז יצא מהקבוצה. אני מבין אותו, ההפסד הוא לא סיטואציה קלה, אבל כמו שלי ניתנה הזדמנות מחודשת, גם הוא היה צריך להתחרות מחדש על הכרטיס.

"אני מאוד שמח שזה אני שזכיתי בכרטיס, אבל כן, יש גם רגשות מעורבים ואני מבין את הכאב של שחר. אני גם שמח שהיה קרב הוגן בינינו. לא היה לי ספק שהוא לא ינסה לחסום אותי ביום האחרון של השיוטים לפני שיוט המדליות, אבל גם לא רציתי להיות תמים ואז לחטוף שוק, והייתי דרוך ומוכן.
"גור הבהיר לנו כל הזמן שהדרך ההוגנת והספורטיבית הכי חשובה לו, ושאם מישהו יעשה תרגיל מסריח כדי לזכות בכרטיס, הוא לא יבחר בו כנציג הישראלי לאולימפיאדה. זה היה ברור לכל הנבחרת".

ועכשיו שחר אמר שלמתחרים שלנו בטוקיו יותר נוח שהוא לא יתחרה מולם, אלא אתה. שאתה יריב קל יותר ממנו.

"לא יודע מה להגיד על זה. אומרים שאתה טוב כמו האליפות האחרונה שלך, ויש מתמטיקה. בכל התחרויות הגדולות האחרונות אני ניצחתי את שחר. באליפות אירופה לפני חצי שנה (יואב ראשון, שחר שני), באליפות אירופה לפני חודשיים (יואב שישי, שחר עשרים) וכעת באליפות העולם (יואב חמישי, שחר 14).

"אני לא יכול לדבר בשם היריבים שלנו, אבל אני הייתי יותר חושש ממקום חמישי באליפות העולם מאשר ממקום 14".

צוברי אמר עוד כי היה ברור שגור האמין יותר בך, שהפכת לבייבי שלו, ושגם אם הוא היה מוביל עליך מתמטית, עדיין גור היה בוחר בך לאולימפיאדה.

"גם על זה אני לא יודע בדיוק מה להגיד. שחר לא יכול לדבר על יחס מפלה לרעה, ממש לא. גור כל הזמן נתן לו קרדיט וכיבד אותו גם כשהיו לו כישלונות, ואני חושב שזה בצדק רב. גור תמיד שומר על אותו קו נקי ומקצועי וזה יוצר אמון".

כהן לא מפסיק להגיד שהוא "עדיין לא מעכל". מגיל 14, הוא מסביר, הוא עומד יום־יום מול המראה ומבקש להגשים חלום ענק. להגיע לאולימפיאדת טוקיו. כל יום.

ואולי הוא גם מהבודדים שחב תודה ענקית לקורונה, שדחתה את האולימפיאדה בשנה. "כן, אה?", הוא צוחק כשאני מציג לו את העניין, "זה נכון. לפני שנה שחר ניצח והיה המועמד שלנו לאולימפיאדה.

"הדחייה בשנה פתחה את המירוץ מחדש. היא נתנה לי עוד הזדמנות ולקחתי אותה בשתי ידיים, אבל זה לא שמישהו העניק לי את הכרטיס הנכסף לטוקיו. הייתי באטרף של החיים, לא הפסקתי לטרוף את האימונים. עבדתי הכי קשה שאפשר, ועשיתי את זה".

והוא אכן עשה את זה בענק. חמוש בגלשן ה"ניל־פרייד" שלו, הסתער כהן על אליפות אירופה בפורטוגל שנערכה לפני כחצי שנה וזכה במדליית הזהב. צוברי, כאמור, הגיע שני.

אבל הזכייה ההיא עדיין לא הספיקה לכהן כדי להעפיל לטוקיו. ערב התחרות הגורלית באליפות העולם בספרד הוביל עליו צוברי, השועל הוותיק, בפער של 24 נקודות. כהן ידע היטב: הוא צריך להיות בשיאו ולקוות שצוברי יישאר הרחק מאחור.

אלא שההתחלה דווקא לא בישרה טובות. "סיימתי את השיוט הראשון בתחרות במקום ה־24 בלבד", הוא נזכר, "חטפתי מכה על ההתחלה, אבל לא נלחצתי מזה. ידעתי שזו תחרות ארוכה ושיש לפני עוד הזדמנויות רבות לתקן, והייתי בטוח ביכולות שלי ובכושר שאיתו הגעתי לאליפות הזאת. אמרתי לעצמי, 'מגיע לי, ביכולת שלי, להיות בטוקיו'".

היית כל הזמן עם עין אחת על שחר?

"לא הסתכלתי לאיזה מקום שחר הגיע בשיוט הזה, או בכלל. האסטרטגיה שלי היתה להתרכז במאמץ שלי, בהתמסרות שלי לגלישה. היה לי ביטחון מלא בגלישה שלי והרגשתי שזה יבוא.
"התרכזתי כל הזמן בגולש שלפניי, ברוח, בתנאי הגלישה ובמה אני צריך לעשות בים. את שני השיוטים הנוספים של היום הראשון (בתחרות מתקיימים שלושה שיוטים ביום; ע"נ) כבר סיימתי במקום השלישי והתשיעי, ואת היום כולו במקום השביעי. זה הוכיח לי שאני שם, שכבר באותו יום התגברתי על השיוט הלא טוב".

התחרות, שהתחילה למעשה ביום השיוטים השני מתוך חמישה לאחר שהיום הראשון לא נערך בגלל תנאים שלא אפשרו זאת, כללה ארבעה ימי שיוט בפועל. ביום הרביעי התקיים רק שיוט המדליות, שבו משתתפים עשרת המדורגים ראשונים בתחרות.

ביום השני של השיוטים כהן כבר נכנס לזון שלו. "היה לי יום מעולה. סיימתי במקום הראשון ופעמיים במקום השלישי עליתי למקום השלישי הכללי, צמוד למקום השני ו־8 נקודות מהמקום הראשון".
את היום השלישי לשיוטים סיים במקום השישי הכללי, שהעלה אותו לשיוט המדליות שהתקיים ביום שלמחרת. צוברי, שסיים במקום ה־14 הכללי, לא העפיל לשיוט המכריע.

"לא אשקר לך, לא ישנתי הרבה בלילות האליפות", הוא מספר בכנות, "היה לחץ, והיו מחשבות כמו מה יהיה ואם אגיע בסוף לטוקיו או לא. פתאום, כמו באליפות אירופה בפורטוגל, אני מקבל מבול של הודעות מאנשים, שאת חלקם אני בכלל לא מכיר, והם אומרים לי, 'חסר לך שאתה לא עושה את זה'. הכל נאמר באהבה כמובן, אבל זו עוד משקולת על הכתפיים".

איך התמודדת?

"פשוט התמודדתי. דיברתי עם עצמי הרבה. אמרתי לעצמי, 'תזכור איפה היית לפני ארבע שנים. תזכור שרק חלמת ודמיינת להגיע למצב הזה, שיש לך סיכוי טוב לעלות לאולימפיאדה'. זה עזר לי, הכניס אותי לפרופורציות. אני גולש הכי טוב כשאני עושה את זה בשמחה, בהנאה, באומץ, בהתמסרות. בלי לדעת מה יהיה אלא כשאני נמצא בתוך הסיטואציה. אני שמח שהצלחתי בכך ושעליתי לשיוט המדליות המכריע ביום התחרות האחרון".

למרות שצוברי לא הגיע לשיוט המדליות, הסיפור היה רחוק מלהיות סגור. כהן, שעלה לשם יחד עם השייטים תום ראובני ויואב עומר, ידע שהוא חייב לתת שיוט מצוין ולהתקדם לפחות למקום החמישי הכללי בתחרות, שכן רק מיקום כזה או גבוה יותר יסגור את הפער בינו לבין צוברי ויעניק לו את הכרטיס הנכסף לטוקיו.

בלילה, וגם בבוקר שלפני השיוט המכריע, עברו עליו שעות מטלטלות במיוחד.

"בארוחת הבוקר לא הצלחתי להכניס כלום לפה. אני אוכל פירות קפואים מיוחדים בבוקר, הכנסתי אותם לבלנדר ולא יכולתי לאכול אותם כמו בכל בוקר.

"אחר כך עברתי בדיקת קורונה, וכשהכנתי את הציוד לשיוט המכריע הרגשתי שאני חייב להקיא. סליחה על התיאור, אבל דחפתי אצבעות לפה והקאתי את נשמתי. גולשים אחרים ראו אותי ושאלו אם אני רוצה שיזמינו לי אמבולנס. השבתי שהכל בסדר.

"קפצתי לים, עשיתי טבילה והתרעננתי. כשיצאתי מהמים הרגשתי כאילו נולדתי מחדש, ואיך שזינקתי לשיוט הרגשתי שאני הכי חזק שאפשר, חד ומפוקס. האדרנלין שלי היה בשמיים וידעתי שאני נותן עכשיו את שיוט חיי ומשיג את המטרה. גלשתי כמו שאני אוהב, עם הרבה אומץ, הנאה ותשוקה.

"באופי שלי אני אדם מאוד אקסטרימי, שבנוי בדיוק ללחץ הזה. ברגעים הכי לחוצים שלי בלילה ובבוקר אמרתי לעצמי 'היי, איזה יופי. אם לא היה את הלחץ הזה, סימן שאתה לא שם'. הרי בדיוק לרגע הזה חיכיתי ולקראתו עבדתי כל כך קשה ארבע שנים.

"אני אדם מאוד תחרותי ואמרתי לעצמי שאני לא נותן להזדמנות האדירה הזאת לחמוק ממני. ידעתי שהכל נמצא עכשיו רק בידיים שלי".

כהן חצה את קו הסיום במקום השלישי, שהבטיח לו את המקום החמישי הכללי בתחרות.

"עבדתי קשה מאוד בשיוט הזה, ובין המצוף האחרון לפיניש כבר ידעתי: אני בטוקיו! ממש ראיתי שבסוף המסלול נמצאת טוקיו. במטרים האחרונים תפסתי את הגלשן הכי חזק שאני יכול, עם שתי הידיים, רק שלא תקרה לי תקלה של השניות האחרונות. עוד 20 מטר וזה שלי. כמעט הלכו לי הידיים שם".

איך הרגשת בקו הסיום?

"צרחתי משהו כמו 'אההההה!' וזינקתי למים. אני לא יכול לתאר לך מה הרגשתי, זה משהו שמאוד קשה להעביר. סוג של גאווה מטורפת, משהו פנימי עמוק של אושר עילאי. כל התיאורים שלי יחטיאו את הרגע הנשגב הזה. חשבתי לעצמי, זה אמיתי? זה באמת אמיתי? עליתי לסירה של גור שטיינברג, מאמן הנבחרת המעולה שלנו, ונתתי לו חיבוק אדיר.

"אמרתי שם לגור מילה אחת, תודה. מילה עם כל כך הרבה משמעות. הוא החזיר לי: 'עשית מה שאתה צריך לעשות'. אני יודע שאני בידיים הכי טובות שאפשר. הוא מאמן מאוד תחרותי שיעשה הכל, אבל הכל, כדי שאני אצליח. למדנו לעבוד מצוין ביחד. היחסים והכימיה שלנו מעולים".

שטיינברג (52), מאמן נבחרת ישראל והאיש שהוביל את גל פרידמן למדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה (1996) ולהישג הגדול ביותר אי פעם של ספורטאי ישראלי - מדליית הזהב של פרידמן באולימפיאדת אתונה (2004), יוביל כעת את כהן לאולימפיאדת טוקיו.

"יואב לחלוטין מועמד טוב למדליה אולימפית", הוא מצהיר, "אני רואה את יואב בול כמו שראיתי את גל לפני אטלנטה, אבל עדיין לא כמו שראיתי את גל לפני אתונה.

"בחודשים האחרונים יואב עובד כמו מקצוען אמיתי, הוא הבשיל, ואני חייב להוסיף עוד משהו: הוא גם עובד עם מאמן יותר טוב משהיה לגל, ובעיקר עם מעטפת מקצועית מעולה ורחבה; ממאמני כושר, דרך פסיכולוג ועד תזונה ושלל תנאים נוספים שלא היו כשעבדתי עם גל".

לגבי הבחירה שלו ביואב כספורטאי שייצג את ישראל בטוקיו, הוא מסביר שזה היה קל. "מעבר לעובדה שיואב ניצח גם מתמטית את המבחנים בינו לבין שחר, הוא בכושר מצוין ואני בחרתי אותו בהמלצת מאמן כי מה שהנחה אותי כל הזמן הוא שזכותי, ובעיקר חובתי, לבחור במועמד שיש לו את הסיכוי הגדול יותר למדליה.

"אם, למשל, יואב היה מגיע במקום הראשון באליפות העולם ושחר היה מגיע שלישי, מה שאומר שהוא בעצם מנצח את יואב בקרב המתמטי, הייתי בוחר בשחר כי במצב כזה גם הוא היה בכושר שמעמיד אותו במצב למדליה".

כמה דקות אחרי סיום שיוט המדליות, כשהגיע לחוף, התקשר יואב לאביו חננאל ואמר: "תתחיל לארוז את המזוודות".

"אבא צרח וצרח. 'טוקיו, טוקיו, טוקיו. אני לא מאמין, איך עמדת בלחץ הזה, אני השתגעתי'. ושוב - 'טוקיו, טוקיו, טוקיו'. אחרי כמה דקות שמתי את הטלפון לידי ופירקתי ציוד, והוא המשיך לצווח מרוב התרגשות. הוא לא הצליח להירגע".

כעת המטרה ברורה: מדליה אולימפית בטוקיו. כהן לא אחד שינמיך ציפיות, אבל יש לו גם שתי רגליים על הקרקע והוא הולך לעבוד קשה כדי להשיג את חלומו הגדול. "ברור שאני מאמין שאני שווה מדליה בטוקיו וברור שזו המטרה", הוא אומר, "הכי מפחיד אותי זה לסיים את האולימפיאדה בלי מדליה, לשבת שנה אחרי בבית ולהגיד 'בוא'נה, היתה לך הזדמנות, היית שם ולא עשית את זה.

"זה טוב ומרגש שעליתי לאולימפיאדה, אבל אני לא בא לשם לטיול בטוקיו, כדי ליהנות מהחוויה ומההשתתפות באירוע כזה גדול. אני אומר לעצמי: 'אל תהיה פראייר, אתה כבר שם, תהיה אתה, עם הגלישה שלך ועם כל מה שאתה יודע וצריך לעשות כדי להצליח'".

תתאכזב אם לא תעמוד על הפודיום?

"ברור שאהיה מאוכזב ותהיה לי תחושה קשה אם לא אצליח להגיע למדליה, אבל אהיה יותר מאוכזב אם לא ארגיש שנתתי את המאה אחוז שלי, שזינקתי באומץ לגלישות שלי, שהייתי אני, תחרותי ומפוקס, חד וללא מורא. אני מאמין שאם כך אתחרה, תגיע גם מדליה שתהיה התוצר האמיתי".

אתה מודע לסיכוי שהאולימפיאדה תידחה שוב, לנוכח מצב הקורונה ביפן?

"אני לא מתעסק בזה. אני מתאמן ועושה כל מה שצריך כדי להגיע בכושר הכי טוב לטוקיו בחודש יולי".

"לא בא לטוקיו לטיול". עם הזהב מאליפות אירופה // צילום: מהאלבום הפרטי 

כהן הוא בנם של חננאל (55), בעל חברת הבנייה "הנקו", ואיזבל (64), שהיתה בעברה עיתונאית בצרפת. כשהיה בן 7 החליט בן דודו של חננאל דני קוצר, שגלש גלים בעצמו, לקחת את יואב לקייטנת גלישה בשדות ים. יואב התאהב במים הפתוחים ברמה שאיש לא שיער, עד כדי שבגיל 13 עברה המשפחה בעקבותיו מהיישוב קדימה לקיסריה, כדי להתקרב למועדון השיט בשדות ים.

הוא היה ילד צנום וקטן, והאב חננאל מספר שבכיתה ח' קיבל זריקות עם הורמון גדילה. "הרופא שהזריק ליואב את ההורמון אמר לנו אז: 'אל תשכחו אותי כשהילד יביא את המדליות'".

ואכן, הילד התחיל להפליא בביצועיו ובהישגיו הספורטיביים, ובמועדון השיט בשדות ים הבינו שגדל להם אלוף נוער עם פוטנציאל עצום. יחד עם המאמן שחף אמיר, שגידל אותו מגיל אפס ("מאמן ואישיות משכמו ומעלה ואני חב לו תודה ענקית"), טרף כהן אליפויות אירופה ועולם לנוער והפך לספורטאי הישראלי היחיד עד כה שזכה באליפויות העולם עד גילאי 15, 17 ו־19, כלומר בכל קטגוריית הגילים.

בגיל 18 התחיל, סוף־סוף, לצמוח גם גופנית והיום הוא מתנשא לגובה של 1.82 ס"מ. אז גם התחיל לנצח תחרויות בבוגרים. זה קרה בתחרות סבב בהולנד ב־2018, אבל היו גם תחרויות פחות טובות, כמו אליפות העולם באיטליה ב־2019, שם סיים במקום ה־25.

בהמשך, שבועיים לפני אליפות העולם באוסטרליה שהתקיימה בפברואר 2020, בעיה בריאותית קטעה נכון לאז את החלום של כהן להגיע לטוקיו.

"עברתי ניתוח פיסורה (תיקון פצע בעור בפי הטבעת; ע"נ), וזה קרה לי בגלל הלחץ והעומס המנטלי", הוא נזכר, "היו לי כאבי תופת והייתי חייב ניתוח. מצד שני, לא רציתי להפסיד את התחרות החשובה באוסטרליה. הגעתי במצב גופני לא טוב, סיימתי במקום ה־21, שחר היה במקום הרביעי והוא הבטיח את הכרטיס לטוקיו".

כהן החל להפנים שחלומו נגוז, אבל הקורונה כאמור טרפה את העולם - ואת הקלפים מחדש.
אחרי הזכייה באליפות אירופה לפני כחצי שנה שודרג כהן לסגל הזהב של הוועד האולימפי בישראל. כעת הוא מקבל מלגה חודשית קבועה בסך 8,500 שקלים לחודש מהקרן המשותפת של הוועד האולימפי בישראל ומשרד התרבות והספורט.

"אני זוכה לתמיכה מקצועית מלאה של היחידה לספורט הישגי, הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי, הכוללת מעטפת מקצועית, רפואית ומנטלית", הוא אומר, "תמיכה מעניקים לי גם ברוריה ביגמן, דוברת הוועד האולימפי ומנהלת השיווק שמסייעת לי רבות, איגוד השיט בראשות אלי צוקרמן וגילי אמיר, שהיה יו"ר האיגוד בקמפיין (כעת הוחלף על ידי שי בובר; ע"נ), וכמובן המועדון שלי בשדות ים".

לכהן יש גם ספונסר, בנק הפועלים, שהחליט לאמץ אותו ומעניק לו 5,000 שקלים מדי חודש, עד שנת 2024. "יחד עם הסיוע הכספי מהוועד האולימפי אני מסודר היטב ויש לי ראש שקט להתרכז רק במים", הוא אומר.

קצת יותר מחודשיים לפתיחת האולימפיאדה, כהן יודע היטב שעכשיו הכל עליו. מדינה שלמה מצפה ממנו להביא מדליה אולימפית, ואף אחד לא יזכור את רגעי התהילה בהעפלה עצמה. "ברור שהציפיות יושבות לי על הכתפיים", הוא אומר, "אפילו כשאני הולך מהים לחדר הכושר בשדות ים עוצרים אותי אנשים, את חלקם אני לא מכיר, ואומרים לי 'תביא מדליה, חסר לך שזה לא יקרה'. יש עומס, אבל בדיוק לרגעים האלה נולדתי וכיוונתי. אני לגמרי שם.

"בשבוע האחרון, מאז שחזרתי לארץ מאליפות העולם, זה רק הולך ומתגבר. בפייסבוק, באינסטגרם, בווטסאפ. אנשים עטים עלי מכל מקום. הם מברכים, אבל יש להם כבר ציפיות, שגם זה מצוין. אני, מבחינתי, ממשיך בכל הכוח באימונים. הנה, היום עשיתי אימון כוח בחדר כושר עם המאמן איל פרקש, שהוא כבר מזמן הרבה מעבר למאמן בשבילי, ואחר כך אימון ים מהצהריים עד הערב.

"אני מתכונן כעת לתחרות מאוד חשובה בתחילת יוני בהולנד. זה נקרא גביע אירופה וכל המתחרים האולימפיים החשובים שלי יהיו שם. אחר כך כמובן אמשיך להתאמן עם גור ועם שאר חברי הנבחרת, שעוזרים לי להתכונן וזה מדהים. הם פשוט שם בשבילי, מסייעים לי, וזה רק מראה עד כמה אנחנו מגובשים כנבחרת. על פי התכנון כרגע, ב־10 ביולי אטוס עם כל הצוות המקצועי לטוקיו".

מעבר לאימונים המפרכים, כהן משקיע הרבה מאוד גם בתזונה ולאחרונה התמסר גם לרוחניות ולמדיטציות, שלדבריו מאוד מסייעות לו להצליח. "אני עושה מדיטציות בשיטת 'ויים הוף', עם הגורו שלי מקיסריה, אדם מדהים בשם ארי גיטלבנד", הוא מספר, "זאת שיטה של נשימות ואמבטיות קרח, כשהמוטו הוא: זה שכואב לי לא אומר שאני סובל.

"אני מקפיד גם על תזונה מאוזנת, שמאוד טובה לי. בבוקר אני אוכל שייק פירות קפואים, ובמשך היום מסתייע גם באבקות חלבון טבעיות. אני אוכל הרבה פחות מטוגן ממה שאכלתי בעבר".
רגע לפני סיום אני שואל את כהן אם יש לו אהבה, והוא צוחק. "יש את לי טוקיו ויש את הגלשן והמפרש, אבל אין לי בת זוג. אני לא פנוי לזה כרגע, אני מרוכז כולי בהכנות לאולימפיאדה. הזוגיות שלי כרגע היא עם גור, כמובן שלא על רקע רומנטי". 

erannavon9@gmail.com