"נשים לומדות גמרא אחרת מגברים, הן מחפשות בטקסט מה רלוונטי לחיינו"

שני מוטיבים מרכזיים - לימוד תורה וגיור - מייחדים את חג מתן תורה וחג קציר חיטים, שגיבורתו היא רות המואבייה, הגרה. המוטיבים הללו, עם טוויסט מעניין בעלילה, מגולמים היטב בחייהם של הרב ד"ר שאול (54) פרבר ואשתו, הרבנית מישל כהן־פרבר (49), המתגוררים ברעננה.

מישל היא האישה היחידה על פני כדור הארץ שמלמדת בכל יום שנֵי שיעורי דף יומי בגמרא, באנגלית ובעברית. השיעורים שלה עולים לאינטרנט, ו־2,000 נשים לומדות אותם מדי יום. שאול עומד מאחורי מהפכת הגיור הפרטי האורתודוקסי, ומכון "עיתים", שאותו הקים ב־2002, אחראי לגיורם של 1,400 איש שלא במסגרת הרבנות הראשית.

שניהם עלו ארצה (בנפרד) מניו יורק, והותירו שם הורים ובני משפחה. יחד הצליחו להיקלט בארץ, לגדל חמישה צברים - משה (22), חני (20), שירה (19), אסתי (17) וטל (14) - ובעיקר להוביל מהפכות בדרכם השקטה.

מגיל תיכון התאהבה מישל בתלמוד, ובארץ חיפשה מסגרת להמשך את ההעמקה בגמרא. היא למדה במדרשת לינדנבאום, והיתה מהנשים היחידות שלמדו תלמוד באוניברסיטת בר־אילן. שאול הקים בבוסטון בית מדרש לנשים, אך עזב את המשרה המבטיחה משום שחלם להיות רב קהילה בארץ.

"שנינו היינו לבד בארץ, וחבר טוב הציע שניפגש. מישל היתה בת 23 ואני בן 27. זה היה סמוך לשמחת תורה, ובשיחת הטלפון הראשונה שאלתי את מישל באיזה בית כנסת היא מתכוונת להתפלל בחג", מספר שאול.

"אני בדיוק קיבלתי החלטה קשה", נזכרת מישל, "כאישה לומדת תורה לא הרגשתי נוח בשום בית כנסת בירושלים. בכל בתי הכנסת הנשים היו רק צופות ולא השתתפו בתפילה, בריקודים או בקריאת התורה. ההחלטה להפסיק להגיע לשם היתה מאוד קשה עבורי".

• • •

מישל שיתפה את שאול בלבטיה, והוא הבטיח לה שבשנה הבאה יקים בית כנסת בירושלים שבו תחוש בנוח. "ואכן, עמדתי בהבטחה", הוא מחייך.

אחרי שני דייטים החליטו שאין ביניהם התאמה. בהמשך חיפשה חברותא לגמרא, ושאול נענה להצעה. שלוש שנים למדו יחד, ואט־אט גלש הלימוד גם לארוחות ערב משותפות, ומשם להתאהבות ולנישואים.

מקובל בחברה הדתית והחרדית שהורי הכלה מעניקים לחתן הצעיר, כשי לחתונה, את כל מסכתות התלמוד - מה שמכונה ש"ס חתנים. הוריה של מישל העניקו את המתנה גם לבתם הלמדנית, וחרטו על כריכת הספרים את הכיתוב "שאול ומישל פרבר". המתנה מלפני 23 לא נשארה לרגע מיותמת על המדף, וגם היום מישל ושאול ממשיכים ללמוד גמרא בכל ערב.

"כך בעצם אנחנו מכינים יחד את השיעורים שאני מלמדת למחרת", מסבירה מישל, "בכל בוקר אני קמה בחמש ומסיימת את הכנת השיעור. ב־6:20 אני מלמדת בזום את השיעור הראשון בעברית, וב־7:10 את השיעור השני באנגלית. יש לי סביב העולם 80 תלמידות, וגם כמה תלמידים, ובסך הכל כ־2,000 תלמידות לומדות את השיעור שלי במהלך היום, אחרי שהוא עולה לאינטרנט כפודקאסט".

זה כבר הסבב השני של הוראת הדף היומי של מישל, שכל מחזור לימוד שלו נמשך שבע שנים וחצי. הכל התחיל לפני תשע שנים, עם קבוצת נשים קטנה שמישל החלה ללמד בביתה.

"בסבב הקודם היו אולי 300 נשים בכל העולם שלמדו דף יומי", היא מסבירה, "בסבב הנוכחי, שהחל לפני שנה וחצי, חלה קפיצה אדירה, ויש כבר כ־3,000 נשים שלומדות דף יומי".

את הקפיצה הגדולה הם מייחסים לאירוע מ־5 בינואר 2020, שהצליח לחדור לבבות ויצר תהודה בארץ ובעולם. מדובר באירוע גדול של סיום הש"ס לנשים, שהפיקה מישל עם קבוצת הנשים שלמדה איתה.

"זה נראה כמו שיגעון אחד גדול", היא נזכרת, "אבל שמנו 60 אלף שקל מכספנו הפרטי ושכרנו את בנייני האומה בירושלים. שבוע לפני האירוע כבר אזלו המקומות, ונאלצנו לפתוח עוד אולם. היו באירוע 3,000 נשים, והן פגשו בנשים שסיימו את הש"ס וראו שהן נשים רגילות, לאו דווקא למדניות או צדיקות חריגות.

"ואז הן אמרו לעצמן: 'אם היא יכולה, למה אני לא?' כך הצטרפו עוד אלפי נשים לסבב החדש, שהחל ממש לפני הקורונה. השיא בכינוס היה הרגע שבו כמאה נשים שסיימו את הש"ס עמדו יחד ואמרו 'הדרן'".

"הדרן" הוא תפילה שנאמרת בסיום מסכת, ו"הדרן" הוא גם שם העמותה שייסדה מישל עם שושנה בייקר: "הדרן - קול נשי בשיח התלמודי". העמותה מפעילה, בין השאר, אתר אינטרנט שבו מועלים הקישורים לשיעורי הדף היומי של מישל, ופרשנות ודרשנות של נשים נוספות. צוות "הדרן" גם מנהל 50 קבוצות ווטסאפ שונות, שמשמשות קבוצת שיח ותמיכה ללומדות הדף היומי.

אנחנו מצטרפים לשיעור שמישל מעבירה לעשר נשים סביב שולחן בסלון ביתה. מישל חיה את הטקסט, מלהטטת בידענות בין עבר להווה, נוגעת בשאלת האופי הרצוי והמצוי של מנהיג, וגם בסוגיית האסון במירון, והכל תוך היצמדות לפשט הגמרא.

"נשים מסתכלות על טקסט עם כיווני מחשבה שונים. את הדברים שמעניינים אותי אני לרוב לא מוצאת בשיעורי גמרא של גברים. הם לא שואלים אותן שאלות, לא מתעניינים באותם הדברים כמו נשים. אחד הדברים שנשים אוהבות לראות זה שדברים שנכתבו לפני אלפי שנים עדיין מאוד רלוונטיים בימינו והם חלק מהחיים שלנו".

• • •

לדברי מישל, יש גם גברים שאוהבים את סגנון הלימוד הנשי, והם הפכו לתלמידיה. אחת הנשים בשיעור מספרת שאביה בן ה־85 החל להאזין

באדיקות לשיעורים של מישל. "אבא שלי היה די שוביניסט, וכילדה לא הייתי מעלה על דעתי שיום אחד הוא ילמד גמרא מאישה. אבל שיעור הדף היומי שהוא היה רגיל להשתתף בו בוטל בגלל הקורונה, אז סיפרתי לו מישל ועל השיעורים המוקלטים שלה. הוא הסתקרן - ומאז הפך לתלמיד קבוע".

"את יודעת מה הכי מרגש אותי? השינוי היומיומי שקורה", אומרת מישל, "בשבת היינו בקידוש שזוג עשה לכבוד היארצייט של ההורים שלהם. הם עשו יחד סיום מסכת ואמרו יחד 'הדרן'. זה היה רגע שבו הבנתי שהדברים מתחילים להשתנות. הכל נעשה בכזו טבעיות, הן מצד הקהל והן מצד הזוג, כאילו שזו הנורמה שזוג יסיים יחד מסכת בגמרא".

שאול: "מה שריגש אותנו במיוחד זה שנכח במקום רב חרדי־לאומי, והוא אמר: 'זו פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה, וזה מקסים'. זה משפיע לא רק על הציבור החילוני, ולא רק על הציבור הפמיניסטי, אלא גם על הציבור היותר ימני וחרדי, שמתחיל להבין שנשים יכולות להשפיע דרך תלמוד התורה שלהם. אנחנו מתקרבים לשבועות, חג לימוד התורה. אני חושב שנפלא לראות עד כמה הדור שלנו מאפשר לנשים ללמוד".

מישל: "למה שבעולם היהדות הנשים יישארו בלי ידע ובלי הבנה? בצעירותי לא היו לי הרבה אופציות לימוד, כי לא כל הדלתות היו פתוחות בפני נשים. לשמחתי, הדברים משתנים, והיום יש המון תוכניות. מובן שעדיין יש לנו לאן לשאוף".

אחת השאיפות היא לאפשר לנשים לגשת לבחינות הרבנות הראשית. "ההסמכה לרבנות מקבילה לתואר ראשון, והיא פותחת בפני המוסמכים מקצועות שונים", מסביר שאול, "יש אפליה כשמונעים מנשים לגשת לבחינת ההסמכה. מכון 'עיתים' הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח את הבחינות לרבנות גם לנשים".

את הערכים הפמיניסטיים ינק שאול בבית הוריו. כשסבו, מצאצאי החתם סופר, לימד אותו את טעמי המקרא לקראת בר המצווה - הצטרפה אמו ללימוד. בגיל מבוגר ייסדה האם תפילת נשים בקהילת ריברדייל וקראה בה בתורה.

"אפשר לומר שארגון Jofa - Jewish Orthodox Feminist Alliance נוסד בסלון הבית שלנו", אומר שאול, "אמי היתה אחת הנשים המרכזיות בו".

שאול המשיך וצמח בבית מדרשו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, מי שהיה חלוץ בהוראת גמרא לנשים. ב־1992 הקים שאול בבוסטון בית מדרש לנשים, ואחת מבנותיו של הרב סולובייצ'יק לימדה בו גמרא. את הדוקטורט שלו בהיסטוריה של עם ישראל מטעם אוניברסיטה העברית כתב על פעילתו של הרב סולובייצ'יק בבוסטון.

"אחד הפרקים המעניינים בדוקטורט עוסק בישיבה התיכונית שהקים הרב סלובייצ'יק, שבה למדו בנים ובנות גמרא יחד", מתאר שאול, "הלימוד השוויוני הזה קידם את הבנות, לעומת מוסדות שבהם למדו בנפרד - והבנות נותרו מאחור".

אחרי שעלה לישראל ניגש שאול לבחינות הלשכה של הרבנות הראשית והפך בגיל 28 לרב בית כנסת בירושלים. אבל הכניסה לרבנות חשפה אותו גם לריחוק, כהגדרתו, של הממסד הרבני מהציבור הישראלי.

"ברגע שנכנסתי לרבנות התחלתי להבין שיש בעיה. רוב הציבור הישראלי מרגיש ניכור לעולם היהדות, והסיבה העיקרית לכך היא שהרבנות לא מקרבת מספיק. לכן הקמתי את עמותת 'עיתים', כדי לתת ליווי ומענה לצרכים של האזרח הישראלי הממוצע כשהוא נתקל בבעיות עם הממסד הדתי. ברמת העיקרון אני חלק מהממסד הרבני, ועד היום יש לי רישיון לחתן".

• • •

על רקע משבר הגיור הוביל פרבר לפני חמש שנים מהלך של פעילות "לעומתית" לרבנות הראשית. "יש בארץ 450 אלף אנשים ונשים שעלו ארצה מתוקף חוק השבות, אבל הם אינם יהודים על פי ההלכה. הם מתחתנים, וגם הילדים שלהם לא יהודים. בהתחלה פעלנו בתוך המערכת. הייתי בקשר עם משרד הקליטה, הרבנות ומשרד ראש הממשלה. אבל לפני חמש שנים הבנו שקשה מאוד יהיה לקדם חקיקה והסדרה, ואין ברירה אלא להציב אלטרנטיבה".

מכון "עיתים" גיבש 70 רבנים מהזרם המרכזי בציונות הדתית, שתומכים בהפעלת בית דין פרטי אורתודוקסי לגיורים, שנקרא "גיור כהלכה". המטרה, לטענתם, היא לא להתנגח ברבנות, אלא לתת מענה לאזרח הפשוט שרוצה לעבור גיור ולא מצליח לעשות זאת דרך הממסד הדתי במדינת ישראל.

הרבנים שיושבים בבית הדין הפרטי הם ראשי ישיבות ורבני ערים. "במסגרת 'גיור כהלכה' אנחנו עושים כיום 22 אחוזים מכלל הגיורים בישראל. עד היום גיירנו כמעט 1,400 איש בהליך מאיר פנים ושקוף. בדרך כלל אנחנו מתרכזים בסיפור של הילדים דוברי הרוסית, אבל לא רק. יש לנו גם מתגיירים שנפלטו מתוכנית הגיור הצה"לית של 'נתיב'".

אחת ה"פליטות" האלה היא חוה מנדל (29), עובדת בחנות טבע, שגדלה בארה"ב בחווה אורגנית מבודדת שבית הכנסת הקרוב ביותר אליה היה במרחק שעת נסיעה. אביה נולד כיהודי, אמה עברה גיור קונסרבטיבי. מנדל עלתה ארצה כחיילת בודדה, ופה גילתה שיהדותה מוטלת בספק.

"בארץ הבנתי שלמרות שתמיד הרגשתי יהודייה, ולמרות שספגתי קללות ומכות מהסביבה שבה גדלתי בגלל שאני יהודייה, כאן אני לא נחשבת יהודייה. השתתפתי בקורס 'נתיב', ובסיומו הגעתי לרבנות. ברבנות אמרו לי שאני לא יהודייה ושההורים שלי לא חינכו אותי מספיק טוב. יצאתי משם שבורת לב. כשהגעתי ל'עיתים' הבנתי שזאת היהדות שאני אוהבת. קיבלתי יחס חס ואוהב ועברתי את הגיור אצלם, ובהמשך התחתנתי בחופה יהודית".

• • •

בשנים האחרונות, אחרי התערבות בג"ץ, הכירה מדינת ישראל בגיורים של מכון "עיתים", כך שהמתגיירים יכולים לשנות את הרישום במשרד הפנים מ"חסר דת" ליהודי. אלא שהרבנות הראשית מסרבת עד כה לחתן אנשים שגוירו דרך "גיור כהלכה". גרי "גיור כהלכה" נאלצים להתחתן, לפיכך, בקפריסין, ואז נישאים בארץ בחופה הלכתית פרטית.

"יש לנו דין ודברים עם הרבנות סביב השאלה עד כמה הם מכירים בגיורים שלנו", אומר שאול, "זו לא שאלה משפטית ובוודאי לא שאלה הלכתית. זאת רק שאלה פוליטית. יגיע היום שבו הרבנות תכיר בגיורים שלנו. בכל פעם שאני מלווה מתגיירים אני נפעם מקיבוץ הגלויות שמתרחש לנו מול העיניים, ומהשינוי שאנחנו מחוללים". 

yifater1@gmail.com