נסיכה, שוטרת, פרוצה

לא נסיכה ולא מלכה, בת ה־5 שלי הודיעה לי שהיא מתחפשת "רק לשוטרת, עם אזיקים ואקדח". כמי שהתעקשה בגילה להתחפש "רק לנינג'ה" ודרשה מאמה לאפר אותה בהתאם, "עם פנס בעין", אני מוכרחה להודות ששוב התחוור לי מה שאבי הרופא לימד אותי ככלל בסיס לאבחון מצבים: "הכל גנטי, ומה שלא - תורשתי".

ובכל זאת, מעבר לגנים פייטרים ותורשה לוחמנית שעברו לילדה שלי, ניסיתי להבין מהיכן שאבה השראה לתחפושת הלא קונבנציונלית בימים אלה, כשאמון הציבור במשטרת ישראל נמוך מאי פעם; בטח ובטח בתקופה שבה לילדות בגילה יש אמון גבוה בעיקר במפכ"לית מלכת הקרח אלזה ובמערכת ביטחון שמנוהלת בפנטזיות על ידי צבא של חדי קרן. "תסדרי לי רמקול, שאגיד לאנשים לשמור על הסדר ומי שלא יקשיב אכניס אותו לכלא", המשיכה מי שלא צריכה את תוכנת פגסוס כדי לבצע מעצרים, מתברר. צודקת, במדינה שלנו רק מי שצועק מקבל מה שהוא רוצה.

פורים הוא חג שאני מחכה לו מדי שנה, כי זה היום היחיד שבו אני יכולה להתלבש איך שבא לי. כן, גם כמו מישהי שעוסקת במקצוע העתיק בעולם... זה יכול להיות בתחפושת שטן, מלאך, סאדו־מאזו, וונדרוומן - ואפילו שוטרת. זה היום הזה בשנה שמכיל באהבה כל מכנסונים, גופייה שקופה ושוט ביד - וחבל שאי אפשר לאחוז ולהשתמש בו ביום־יום, כי כמה אפשר בדמות חליפת האיומים המחויטת? תענוג לקלף את השריון ליום אחד, להשתולל עד דלא ידע ולחפור על תחפושות משנים עברו.

אותה תחפושת עתיקה ונוסטלגית שלי היא זו של הספייס גירלז. ימי בית הספר היסודי שלי היו ימיה הגדולים של להקת הבנות ההיסטורית, ואחותכם וחברותיה המושפעות התחפשו לגיבורות שלהן. תיראו מופתעים, בחרתי בדמותה של זו שהיתה ידועה כמי שלא שומרת בבטן בחבורה - ג'רי האליוול, ג'ינג'ר ספייס. השנה היא בת 50. הלם ברמת ספייס אפ דה וורלד.

התחפושת הקבוצתית המושקעת שלנו היכתה גלים בבית הספר, שכמובן זו היתה השנה היחידה שבה משום מה לא נערכה בו תחרות תחפושות. לא שכחנו ולא סלחנו, אכן ילדות קשה. אך הגנים הלוחמניים של ג'רי, וגם של כותבת שורות אלה, ידעו כבר אז שאם נתקלנו באטימות מקומית, נפעל לכבוש את דעת הקהל הארצית.

כך שלחנו את תמונתנו ל"מעריב לנוער", שהיה בזמנו נערץ לא פחות מהספייס גירלז עצמן. כמה ימים לאחר מכן אכן פורסמה בעיתון תמונת ענק של להקת המחופשות מכיתה ה' מבית ספר בתל אביב, רק חבל שאלה לא היינו אנחנו.

מאז, כעיקרון גדול וכבעלת אגו גדול אף יותר, אני לא משתתפת בתחרויות תחפושות, ופורים מבחינתי הוא כאמור יום שמקדש בורדל בצורת הלבוש. השנה ייתכן שאשקיע בכמה פיסות בד, למשל האוברול האדום הצנוע של משחקי הדיונון. בכל זאת, למרבה הצער, החוק בנוגע לנשים בזנות בישראל טרם הוסדר, ולא הייתי רוצה למצוא את עצמי עצורה בניידת, אצל שוטרת בת 5 שמפקדת על חיי.

danieller@israelhayom.co.il