אילן רבינוביץ: "כאבא לילדים עם אוטיזם, ההתעללות במעון בראש העין מרסקת"

כבר יותר משבוע וחצי שפרשת ההתעללות במעון החוסים "בני ציון" בראש העין לא מרפה מד"ר אילן רבינוביץ, "פסיכיאטר המחמד של התקשורת", כפי שהוא מכנה את עצמו.

יותם (26) וקרן (25), שניים משלושת הילדים שלו ושל רעייתו יונית, מאובחנים עם אוטיזם בתפקוד נמוך. הם למדו במקום בצעירותם, חבריהם מתגוררים בו והם עצמם עדיין מתחנכים על ידי עמותת אלאור, שהפעילה אותו. רבינוביץ עצמו הוא דמות בכירה, פעילה ומקושרת בקהילת ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים. "ברגע שהפרשה התפוצצה, הנייד שלי הופצץ בעשרות ווטסאפים", הוא אומר, "הלחץ היה מטורף כי כהורים זהו הפחד הכי גדול שלנו. אנחנו לא נותנים ליותם ולקרן ללכת לשום מקום ללא מלווה מטעמנו, עד שאנשים סביבנו כבר חושבים שאנחנו אובר מגוננים".

אתה מכיר את הילדים שנפגעו?

"כן, אני מכיר אותם 15 שנה, מכיר את המשפחות. הם הילדים של כולנו. עכשיו המשטרה גילתה התעללות של ארבעה חודשים אחורה, שכוללת יותר מ־600 פגיעות - הצלפות, אגרופים, הכנסת אצבעות לעיניים, השתנה של אנשי צוות במיטות הנכים ועוד - והשאלה הכי בוערת היא מה עוד לא גילו.

"מאז שהפרשה התפוצצה אני בקשר רציף עם ההורים ועם בני המשפחות של הילדים שנפגעו. הם מרוסקים ואיבדו אמון במערכת. הגילוי הגיע אחרי שבמשך תקופה הם הבחינו בחבלות גופניות אצל הילדים, לצד רגרסיה התנהגותית, אבל הצוות תירץ את הפגיעות בנפילות ובהכאות עצמוניות.

"כרגע אין להם מסגרת חליפית לילדים, וגם ההבטחה של שר הרווחה מאיר כהן לחפש מפעיל חדש להוסטל, במקום עמותת אלאור שלא פיקחה כהלכה על המטפלים שעבדו מטעמה במעון, היא תהליך מורכב שיימשך חודשים".

מה החלק של העמותה בפרשה? הם היו צריכים לפקח על המעון באופן הדוק יותר?

"עמותת אלאור מתמחה בעבודה עם אוטיזם בתפקוד נמוך, והיא מפעילה מסגרות חוץ־ביתיות ומעסיקה צוות מקצועי של מטפלים, וגם מערך תעסוקה במיוחד עבור בעלי צרכים מיוחדים. זאת עמותה מעולה של 800 אנשים, שרובם עושים עבודת קודש. הם כמו משפחה שלנו, וגם עם יותם וקרן הם עשו עבודת קודש. הם היו שם עד גיל 21 ומאוד פרחו. חלק גדול מהחברים שלהם נשארו במעון בראש העין. כרגע הקרקע שעליה הולכים מאות הורים נסדקת, וחלק מהם ממש מרגישים שהם טובעים. משהו חייב להשתנות במערכת".

• • •

כיום יותם וקרן מתגוררים עם הוריהם, אילן ויונית, ועם המטפלות הצמודות שלהם, ברמת גן. מדי בוקר מסיעים אותם לתעסוקה שיקומית בפתח תקווה, גם היא במסגרת אלאור, שם עובדים איתם בטיפולים פרטניים והם משתתפים בפעילויות, כגון הכנת מנות קרב לחיילים.

"תמיד יש מישהו שצמוד אליהם, והם גם היחידים מהשנתון שלהם שעדיין גרים בבית", אומר רבינוביץ.

אתם מרגישים שהם עוד לא מוכנים לעזוב את הבית?

"אנחנו מבינים שהם לא יכולים להישאר איתנו בבית לנצח, אבל כרגע עוד לא רואים מצב שאנחנו יכולים להיפרד מהם. זאת בעיה שלנו, ואחרי אירוע כמו שקרה עכשיו, הרגישות שלנו עוד יותר גדולה. כשאני שומע שבהוסטלים הצמודים לבית הספר שיותם וקרן היו בו חמש שנים, בתוך העמותה שיותם וקרן מתחנכים בה כמעט עשור, יש מאות סרטים שמתעדים אנשי צוות שהתעללו פיזית בחסרי הישע האלה - זה לא מרגיע אותי.

"לקרן וליותם יש יכולת שפתית דלה מאוד, הם לא יודעים להיזהר מסכנות וצריכים תיווך עם הסביבה, מה שאומר ליווי צמוד 24 שעות ביממה. צריך להבין שאם מישהו יפגע בילדים שלי, הם לא יידעו להגיד לי. קרן כבר אישה בת 25, ג'ינג'ית יפהפייה, ואם מישהו יעשה לה משהו, אנחנו לא נוכל לדעת. אם לפני חשיפת ההתעללויות היו לנו מחשבות להוציא אותם לחיים, היום אני אומר, וואו, צדקנו בדרך שלנו.

"בנוסף, אוטיזם הוא עדיין קצת סוג של קללה, כי החברה לא מבינה אותו. הסביבה לא תמיד סבלנית אליהם, לאנשים מסוימים קשה לקבל את מי ששונה.

"מצד שני, אני לא ממש יכול לומר את זה להורים אחרים. אני מנהל את הקליניקה הכי גדולה בארץ ועובד ישירות עם הרשויות כבר המון שנים, יונית היא רואת חשבון עם תואר שני בכלכלה שעובדת בקרן השקעות נדל"ן אמריקנית מצליחה, כך שאנחנו במצב כלכלי טוב ויכולנו לבנות את הבית שהכי נכון לנו - חמש קומות שכוללות יחידת דיור ליותם ולקרן, וגם למטפלות הפיליפיניות שמסייעות להם".

כמה עולה לכם גידול הילדים?

"עשרות אלפי שקלים בחודש. לשניהם יש 100 אחוזי נכות לצמיתות והם סיעודיים באופן מלא, אבל המדינה לא מכסה אפילו עשרה אחוזים מההוצאות הרגילות עליהם, ולצד זה אין גם מספיק מסגרות עבורם. מדובר בהתמודדות אינסופית סביב כל דבר קטן".

• • •

רבינוביץ, שיחגוג בשבוע הבא 54, ויונית, שצעירה ממנו בשנה, יחד כבר 35 שנים. את קירות הבית מכסים צילומים משפחתיים ממוסגרים. "עוד בצעירותנו היינו חובבי אמנות, אספנו יצירות, עד שיום אחד החלטנו שאנחנו לא רוצים אמנות על הקירות - אנחנו רוצים את הילדים".

בתום הסיור בבית אנחנו מתיישבים על השטיח שבמרכז חדר האירוח המרווח של רבינוביץ. "אצלנו יושבים על הרצפה", הוא אומר. "בבית הזה ביקרו כל שועי עולם. ביבי נתניהו, יאיר לפיד, גם בנט היה כאן ואיילת שקד. זה בית שוקק חיים".

את יונית הכיר דרך אחיה אמיר, שהיה בן זוגה של אחותו מרב במשך חמש שנים. השניים החלו לצאת כשהיה קצין שלישות במפקדת חיל הצנחנים וקצין חי"ר ראשי, וכעבור שנתיים וחצי נישאו.

"אני גדלתי בגוש דן, אבל שנינו באנו מבתים דתיים־לאומיים, ילדי הזהב של הציונות הדתית", הוא מספר. "בחתונה שלנו היתה בדיחה שאם הילדים יהיו יפים כמו יונית וחכמים כמוני זו השבחת הגזע, ואם זה יהיה הפוך גם לא נורא. להיות הורים היה בראש סדר העדיפויות שלנו, אבל לא הצלחנו להיכנס להיריון.

"במשך שש שנים היינו בטיפולי פוריות מורכבים. עשינו 32 הפריות מבחנה, וכל הפרופסורים שטיפלו בנו לא הבינו למה העוברים לא נקלטים. רק בהפריה ה־33 יונית נכנסה להיריון ונולדה דנה. כשהיא היתה בת חצי שנה, התברר שיונית נכנסה להיריון חודשיים אחרי הלידה והיא כבר בחודש חמישי עם יותם. אישה אחרי לידה היא מאוד פורייה, אבל לא תיארנו לעצמנו שיקרה לנו היריון ספונטני. אמרו לנו שניצחנו את הטבע.

"אותו דבר בדיוק היה עם קרן, ובתוך שנתיים היו לנו שלושה ילדים. היינו מאושרים, לא העלינו על הדעת אוטיזם. זה בכלל לא היה בהוויה, כי במשפחות שלנו אין איזו בעיה גנטית או תורשתית.

"דנה דיברה שוטף בגיל 8 חודשים, ואני בתור רופא ידעתי שאסור להשוות בין ילדים, אבל כשיותם היה בן שנה בערך ועוד לא התפתח, יונית אמרה לי שמשהו לא בסדר איתו. הייתי כבר רופא בכיר בשיבא תל השומר, אז כדי שהיא תהיה שקטה הלכנו לכל הרופאים להתפתחות הילד. כולם אמרו לנו, 'הכל בסדר, האמא בחרדות, היא משווה את הילד לאחותו והאחות מחוננת. אתה פסיכיאטר, תן לאמא כדורי הרגעה כי היא בלחץ'.

"הלכנו לעוד ועוד בדיקות, ובסוף יותם אושפז בשניידר ואבחנו שיש לו בעיית שמיעה. עשו לו ניתוח ובמשך חודשיים הזריקו לו אנטיביוטיקה לווריד כי טענו שיש הצטברות נוזלים באוזניים ושזו בעיה אורגנית. אה, וגם שהאמא לחוצה. שום פרופסור לא העלה על הדעת נושא של אוטיזם.

"כשיותם היה בן שנה וחצי שלחנו אותו למעון של דנה, ומהר מאוד הגננת צלצלה ואמרה, 'יונית צודקת, הילד לא כמו כל הילדים האחרים'. אבל הרופאים אמרו אחרת. כשיותם היה בן שנה ותשעה חודשים, טסתי להרצות בניו יורק ובמטוס קראתי בעיתון כתבה על ג'ני מקארתי, שסיפרה על הילד האוטיסט שלה. לאורך הקריאה אמרתי לעצמי 'זה בדיוק כמו יותם'. הבנתי שאנחנו בברוך. נחתתי, צלצלתי בוכה ליונית ואמרתי לה מילה אחת: 'צדקת'.

"ברגע שהלבישו על יותם את כל המאפיינים של האוטיזם, יונית העירה אותי בוקר אחד ואמרה, 'לקרן יש בדיוק אותו דבר'. עניתי לה, 'את יודעת שמבחינה סטטיסטית יש לנו יותר סיכוי לזכות בלוטו מאשר שייוולד לנו עוד ילד כזה?' אבל היא צדקה, שוב".

איך קיבלתם את ההבנה הזאת?

"יותם וקרן הם חריגים בקרב החריגים. בגיל שנתיים הכנסנו אותם לפרויקט שלקח ילדים מפגרים מבחינה התפתחותית והעניק להם בוסטר טיפולי, שימוש בכל מיני שיטות כדי לקדם את היכולות שלהם. הכרנו שם את יאיר וליהיא לפיד, ויחד איתם התחלנו דרך משותפת, כי מכל הילדים בקבוצה ההיא איכשהו יותם, קרן, וכנראה גם יעלי שלהם, נשארו במקום. בתפקוד הכי נמוך.

"עברנו יחד שלוש שנים אינטנסיביות עם תחושת אבל קשה. הרגשנו שחרב עלינו עולמנו. באותה תקופה ניתקנו קשר עם כל החברים האחרים, במיוחד כאלה עם ילדים באותו הגיל, כי אתה רואה איך מיום ליום הפערים גדלים. לראות ילד רגיל בגיל של הילד שלך מציב בפניך תמונת ראי".

אילו תגובות קיבלתם מהסביבה?

"אנשים חונקים מרוב אהבה. שאלו אותנו המון שאלות והיתה לנו תחושה שהעולם לא מבין. זה לא שהתביישתי, אבל לא רציתי ללכת ברחוב ושיגידו, 'זה הפסיכיאטר שיש לו שני ילדים אוטיסטים'. לא הבנתי שזאת מדינה קטנה ושכולם יודעים.

"במשך שנים עבדתי ותפקדתי מכוח האינרציה. כלפי חוץ הראיתי כאילו הכל בסדר, אבל בפנים היה אבל חזק, מלווה בתחושה שאין הווה ואין עתיד".

ואיך היה הקשר שלך עם אלוהים באותה תקופה?

"כאשר ילדיי אובחנו כאוטיסטים איבדתי את היכולת להאמין אמונה שלמה, עיוורת, בבורא עולם. הפכתי תלוי וזועם. זה לא אפשר לנו להישאר דתיים. מלבד האמונה באלוהים, שהלכה והתערערה, המצב הקשה עלינו גם להתחבר למסגרת דתית. אי אפשר להקפיד על כשרות, אי אפשר לשמור שבת.

"ביום קודר אחד קמתי בבוקר ולא חבשתי יותר את הכיפה. יונית לא שאלה. היה לנו ברור שהפסקנו להיות דתיים ביום שבו נחתם האבחון של ילדינו".

• • •

לצד התחושות הקשות, בני הזוג רבינוביץ ניסו שיטות טיפול שונות כדי לעזור כמה שאפשר לקרן וליותם, כולל יוזמות ופרויקטים שהקימו בעצמם. "הקמנו בתי ספר מיוחדים בעזרת תרומות שגייסנו, וגם את כל מערך ה־ABA (שיטת טיפול חינוכית המותאמת לילדים על הספקטרום ומבוססת על חיזוקים חיוביים; נ"ו). אני חושב שאנחנו, קבוצת ההורים הזו - אנחנו, הלפידים ואחרים - חרשנו את הקרקע עבור הדור של היום. הבאנו לארץ את הטכניקות הכי חדשות ועבדנו קשה כדי לנסות, איכשהו, לקדם את הילדים.

"היום, במרחק 25 שנה, כאבא וכרופא, אני יודע שגם עם כל הטיפולים הכי חדשניים, אם נגזר על הילד להיות אוטיסט בתפקוד נמוך - אולי תוכל לקדם אותו, אבל לא תהפוך אותו לאוטיסט בתפקוד גבוה. אין לזה מרפא".

במשך השנים הללו למדת לקבל את קרן ויותם אחרת?

"ההורות מעניקה לנו את רגעי האושר הכי גדולים, ומצד שני את החרדות הכי עוצמתיות. יונית ואני גילינו שיש בנו כוחות שלא ידענו שקיימים.

"בקטע הזה יאיר לפיד ממש הציל אותנו. אחרי שלוש שנים הוא עזר לנו להבין שעלינו להחליט לחיות. הפסקנו לחשוב 'מה היה אם', הפסקנו להרגיש מסכנים, הפסקנו להשוות. התחלנו להיות מאושרים במה שיש לנו, ומשם באה גם ההחלטה להפסיק להסתיר ולהתחיל לצעוד בגאון. לא להתבייש.

"אני חושב שהילדים גם בנו את הקריירות שלנו. מה הדבר הכי חשוב לפסיכיאטר, לקלינאי, לפסיכותרפיסט? להיכנס לראש של מי שיושב מולו, להבין איך הוא מרגיש ולהביע אמפתיה לתחושותיו. אני חושב שאני מסוגל להיכנס לראשם של הרבה אנשים בזכות הדברים שעברתי בחיים. בזכות יותם וקרן.

"גם יאיר הלך לפוליטיקה מתוך רצון אמיתי לשנות. הוא מענטש, וחבל שהציבור לא יודע כמה הוא רגיש וחדור שליחות. יעלי מילאה אותו בתחושת שליחות, בדיוק כמו שילדיי גרמו לי להיות טוטאלי, אבהי, מכיל ומתחשב במטופלים שלי".

• • •

"מאוד רצינו לחוות עוד ילד בריא", מודה רבינוביץ, "אז הלכנו לטובי הגנטיקאים והמומחים בארץ ובעולם, וכולם אמרו לנו 'אנחנו במקומכם לא היינו מעזים. זה סוג של התאבדות, כי הסיכוי לילד נוסף עם אוטיזם בגלל החיבור של שניכם הוא כ־50 אחוז'. אז החלטנו לעצור. אז גם הבנו למה היינו צריכים 33 הפריות מבחנה לפני שדנה נקלטה. לא סתם הגוף דחה שוב ושוב עוברים פגומים.

"קיים פער אינסופי בין גידול ילד אוטיסט אחד בתפקוד נמוך לעומת שניים. זה לא קושי כפול, אלא פי מיליון, אז שלושה? תבין, אף פעם אין רוגע. אצל אוטיסטים עם צרכים מיוחדים יש תקופות קשות, ואצלנו תמיד אחד משניהם בתקופה קשה.

"הם צריכים את השגרה שלהם וכל שינוי קשה להם, אז בתקופות הסגרים היה להם קשה מאוד. צריך כל הזמן ליצור להם תעסוקה, כי הם לא יודעים להעסיק את עצמם. גם מקומות חדשים מלחיצים אותם, והיו תקופות שהם היו יכולים להיות אלימים כלפי עצמם או הסביבה. היו בעיות שינה, ויש להם אפילפסיה והם לוקחים בכל יום המון תרופות וכדורים.

"בנוסף, אמנם הם גמולים ובדרך כלל הולכים לשירותים לבד, אבל צריך לעזור להם ברחצה. הם מתלבשים לבד, אבל בהוראות, ויש להם אובססיות קטנות לריטואלים חוזרים קבועים. קרן, למשל, אוהבת לשכב במיטה עם יונית בחדר שלה ולסדר מולה כל מיני תכשירים קוסמטיים של יונית. היא יכולה לשחק בזה שעות.

"בכל לילה הם נרדמים אצלנו במיטה, ואחר כך אנחנו סוחבים אותם בעזרת המטפלות למיטות שלהם. יש לנו בבית מעלית פרטית ישירות מחדר השינה שלנו ליחידה שלהם, אין ברירה".

הם מודעים להבדלים בינם לבין אחרים?

"אני חושב שלא. באוטיזם בתפקוד נמוך יש גם פיגור, לכן לדעתי הם לא מודעים לחריגות שלהם. עם כל מה שהם מתמודדים איתו, אני בטוח שהם מאושרים. החיבור שלהם ליונית ואלי סימביוטי כמעט. קרן הרבה יותר עקשנית, קונטרול פריק כמו אבא שלה. מאוד טוטאלית. יותם גמיש ורך כמו אמא שלו. הם משלימים אחד את השני.

"הם גם יודעים לזהות מי מעניק להם אהבה ומי נרתע, ויודעים להעניק אהבה בחזרה. בשנה האחרונה ציפי רפאלי התנדבה פעמיים בשבוע בתעסוקה השיקומית שלהם, אז יותם וקרן הצטלמו איתה לסדרה 'הרפאליס', שתעלה החודש ב־HOT, וכל עם ישראל יראה אותם מחובקים עם ציפי ובר רפאלי. מה שאפיין את שתיהן הוא שהן לא נבהלו.

"כשבר פגשה בפעם הראשונה את יותם, היא ניגשה אליו ואמרה, 'היי, אני בר. תן לי יד', ופתאום זה נראה הכי טבעי בעולם לראות את שניהם הולכים יד ביד בכיכר המדינה".

רגעים מאושרים נוספים חוותה משפחת רבינוביץ לפני שנתיים, כשבתם דנה (27) נישאה לעידו סביון ולשניהם קריירה מבטיחה בהייטק. "הם הכירו בכיתת המחוננים של תיכון בליך ברמת גן", מספר האב הגאה. "עידו אהב את דנה כל התיכון, כמו רוס מ'חברים', אבל רק בצבא היה לו אומץ לעשות את הצעד".

מגיפת הקורונה הכריחה אותם לבטל את התוכניות לחתונה עם אלף מוזמנים ולשנות פורמט, אבל התברר שגם זה קרה לטובה.

"בזכות הקורונה נאלצנו לקיים את החתונה כאן בבית, כמובן לפי תקנות משרד הבריאות ועם 120 אורחים בלבד, אבל אם בחתונה גדולה קרן ויותם לא היו יכולים להשתתף, בבית הם היו נוכחים וזה הכי מדהים שיכול להיות".

• • •

רבינוביץ סוחב איתו גם טרגדיה משפחתית אחרת, שטלטלה את עולמו בגיל צעיר. "חודשיים לפני בר המצווה שלי אחי הקטן יואב נהרג בתאונת דרכים מזעזעת, כשהיה בן 10. הוא נדרס על ידי רכבת בטיול של בני עקיבא, והמשפחה שלי התפרקה מזה. ההורים שלי לא תפקדו חמש שנים. לא היה פסיכיאטר או פסיכולוג שאמר להם 'קחו כדורים, תעשו טיפולים'. אני, בגיל 13, הפכתי להיות 'אבא' לשתי האחיות הקטנות שלי.

"את אותן תחושות חוויתי גם לפני 25 שנה, כשהרגשתי 'חי־מת' בגלל הגילוי של האוטיזם. כשיצאתי מזה היה לי ברור שעלי להעביר את הבשורה, ושהדרך היא באמצעות התקשורת. אף פעם לא התיימרתי להיות הפסיכיאטר הלאומי, וגם לא הפסיכיאטר הכי טוב או הכי מצליח.

"היה לי חשוב להשפיע לא רק ברמת המיקרו, אלא גם ברמת המקרו. פסיכיאטריה מתעסקת באיכות חיים. יושבים אצלי על הספה האנשים הכי מפורסמים ומצליחים בתחומם - שופטים, פוליטיקאים, אמנים, יוצרים, כותבים, אנשי פיננסים וגם אנשים פשוטים שהחליטו שאילן רבינוביץ יכול להיטיב את איכות חייהם. אם הצלחתי ליצור איזשהו שינוי בסטיגמות הקיימות על טיפול פסיכיאטרי־פסיכולוגי, ככה שאנשים לא יפחדו לפנות לטיפול, זה בעיקר בזכות השימוש שלי בתקשורת".

הוא התחיל מפינה בתוכנית הרדיו של ורדה רזיאל ז'קונט, אחר כך הגיש תוכניות משלו, כתב מאמרים, עבד בהפקות טלוויזיה מגוונות, וגם הסתבך בכמה וכמה שערוריות.

אתה מבין את הקונפליקט שנוצר כשאדם כמוך, שעוסק במקצוע המחייב דיסקרטיות ופרטיות, נמשך לחשיפה בתקשורת ולפרסום?

"הפרסום שלי נעשה במודע מההתחלה. כשהפכתי למפורסם כבר טיפלתי באנשים מפורסמים וידעתי שתקשורת ופרסום הם חרב פיפיות. הם מעלים אותך ומורידים אותך, וכשאתה חשוף אתה מאבד פרטיות ונפגע. הלכתי לשם בעיניים פקוחות וגם נפגעתי, אבל אני לא מצר על דבר. יש לי זכות גדולה, והפרסום שלי לא סותר ולא פוגם בעבודתי כרופא. אני בן אדם דעתן, מנומק וחזק, שמוכן גם לשלם לפעמים מחירים.

"חשוב לי גם להדגיש שאני מאוד מקפיד לשמור על הפרטיות והדיסקרטיות של מטופליי. לאנשי תקשורת יש לפעמים נטייה לערבב בין באי ביתי וחבריי האישיים המפורסמים לבין מטופליי, אבל אני עושה הפרדה ברורה. מכל השמות שהזכרתי או דיברתי עליהם בתקשורת, טיפלתי רק בדודו טופז".

כשהוא מדבר על טופז, רבינוביץ נעמד, ניגש למדף ושולף מכתב ממוסגר שהשאיר לו מלך הרייטינג.

"לאילן, מי שקורא לך 'פסיכיאטר' מפחית בערכך", כתב לו הראשון בבידור בדיו כחולה ובכתב יד מעוגל. "תודה, דודו טופז".

התאריך, שנכתב בפינה העליונה של הנייר, הוא 22 בפברואר 2009: שלושה חודשים לפני מעצרו של טופז, חצי שנה לפני התאבדותו בתא המעצר.

"זאת דוגמה למעשה נבלה שנעשה לי", מסביר רבינוביץ וקולו מתחזק. "שלושת ילדיו של דודו, יונתן, עומר ודניאל, הם כמו הילדים שלי. יש לנו קבוצת ווטסאפ משותפת ואני שומר איתם על קשר הדוק, אז שאף אחד לא ילמד אותי על אתיקה ועל התנהלות".

רבינוביץ מתייחס לחיצי הביקורת שהוטחו לעברו לפני חמש שנים, כשבמקביל להוצאת הספר האוטוביוגרפי על חייו, "פסיכיאטר על הספה", שחרר לפרסום את ההודעה האחרונה שהשאיר לו טופז במשיבון של מזכירתו בקליניקה, זמן קצר לפני ששם קץ לחייו.

"מדבר כאן דודו טופז מבית המעצר ניצן", הוא נשמע באותה שיחה אחרונה מהכלא. "אני כל כך מתבייש בפני אילן רבינוביץ. רוצה שיבוא לבדוק אותי, לנתח מה קרה לי. רק הוא יבין. אני רוצה להבין הכל. אני לא יודע מה גרם לי. רק עליו אני סומך. בוא אלי מהר. תקבע תור בתור פסיכיאטר שתבוא אלי. אתה כמעט בנית לי את האגו מחדש, ואני באתי והרסתי. לא רציתי אף פעם אלימות. קרו דברים שיצאו משליטתי. תודה לכם".

"דודו טופז היה בן אדם חכם ומחושב", אומר רבינוביץ, "הוא בא אלי 'חי־מת', ובזכותי חי עוד חמש שנים. זאת האמת לאמיתה. אף אחד לא ראה את התיק הרפואי שלו ולא יודע מה היה שם. הצלתי לו את החיים עשרות פעמים, ואחר כך שפכו את דמי.

"הוא בחר להשאיר הודעה במשיבון של המזכירה שלי בקליניקה. לא בנייד שלי, לא בטלפון שלי בבית. הוא ידע שכשאשמע את ההודעה, הוא יהיה כבר בר מינן. זה היה סוג של צוואה, כי בהודעה הזו דודו ביקש סליחה. הוא התחרט. והוא ידע שזה יישמע אחרי מותו".

שבע שנים הלך רבינוביץ עם הקלטת הזו, ובפעם הראשונה לאורך שיחתנו הארוכה, כשהוא מדבר עליה, קולו נסדק לרגע. "דאגתי שמנכ"ל קשת אבי ניר, אלעד קופרמן (שהפיק דאז את 'האח הגדול'; נ"ו) וכל הנפגעים האחרים של דודו ישמעו אותה. הילדים שלו אמרו לי, 'תפרסם את הקלטת, כי לא מאמינים לנו שהוא הצטער ואכל את עצמו'. אני גאה שפרסמתי אותה. הוא רצה שההקלטה הזו תתפרסם".

אבל את הפרסום הגדול באמת, כולל כל מה שכרוך בו, חווה רבינוביץ ב־2012, אז נחשף שבעבודתו כיועץ רפואי בהפקת העונה השנייה של "האח הגדול" שכנע מתמודדים ליטול כדורים פסיכיאטריים לאורך השתתפותם בתוכנית. הסיפור התגלגל לתביעות ולחילופי האשמות.

"אני מנוע היום מלדבר על העיסוק שלי בריאליטי, כי חתמתי על הסכם משפטי עם קשת שאוסר עלי לדבר על כל עבודה שעשיתי עם קשת", הוא מסביר.

בספרו התייחס רבינוביץ גם לפרשה ההיא. "פרשתי ממתן עזרה מקצועית לתוכניות הריאליטי", הוא כותב. "דברים שרואים משם לא רואים משום מקום אחר. אני מצטער ומתחרט על ששימשתי עלה תאנה לז'אנר כה אהוב ומוביל בתרבות הצפייה הטלוויזיונית הישראלית - אך כזה שיש לי איתו בעיה מצפונית. חייבים לקבוע קודים אתיים מחייבים".

בשנים האחרונות רואים יותר ויותר פסיכולוגים על המרקע, למשל ב"חתונה ממבט ראשון" או ב"טיפול זוגי", ונשמעות טענות על שיקולי רייטינג. זה מפריע לך?

"אני חושב שלא נכון לי היום לדבר על הפסיכולוגים ב'חתונה ממבט ראשון', או על פסיכולוגים שעושים טיפולים אחרים על המסך. אני צריך לשתוק. אני כן יכול לומר דבר אחד: אם המטפל שמופיע בתוכנית מרגיש שהוא אותנטי, עצמאי ומטפל כפי שהיה מטפל גם ללא מצלמות, וחושב שחשיפת הטיפול תעזור לאדם שיושב מולו, שרוצה ומבין את ההשלכות, ואם יש למטפל שליטה מלאה על מה שיפורסם - אני סומך עליו בעיניים עצומות. אם זה לא כך - יש בעיה.

"הטיפול על המסך לא צריך לשרת את הרייטינג, את ההפקה או את הצופים, אלא רק את האדם שיושב על ספת הפסיכולוג".

• • •

אחרי הפסקה ארוכה, רבינוביץ ישוב בקרוב למסך על תקן המטפל של ציפי רפאלי בסדרה "הרפאליס". "אני שלם מאוד עם מה שעשיתי שם, כי זה נעשה לבקשתה המפורשת של ציפי ושל משפחת רפאלי", הוא אומר. "ציפי נחשפת בחדר הטיפול, גם בדברים שקשורים לתקופה שבה היתה בכלא ועוד. מי שיצפה יבין גם כמה אני מעורב בחייה. נעשה לה עוול גדול בתקשורת, ואני מקווה שהסדרה תראה את ציפי האמיתית".

אז חזרת לריאליטי?

"אני, כד"ר אילן רבינוביץ, לא אעשה יותר ריאליטי. זאת החלטה שלי. יש הבדל בין תוכנית ריאליטי מהסוג שבו כל השליטה בידי ההפקה, לבין מצלמה שמלווה אדם בחיים שלו וכחלק מהחשיפה הוא בוחר לחשוף גם את הטיפול שלו, כי חשוב לו שיידעו משהו עליו ובדרך אחרת קשה יותר להיחשף מול מצלמה.

"בזמנו, אחרי 'האח הגדול', יוצרי 'מחוברים' עמי טיר ויורם לנדס הציעו לי להשתתף בתוכנית. הסכמנו כי אמרו לנו, 'ככה יכירו אותך, אנחנו רוצים להראות איך חיה משפחה עם שני ילדים אוטיסטים. זה חלק מהשליחות שלכם'. הכנסנו לחוזה סעיף שמאפשר לנו לפרוש, ואחרי שכבר הספקנו לצלם לא מעט והם אהבו, החלטנו לבסוף שזה לא מתאים לנו.

"בתור אחד שהתעסק בתחום, הבנתי מייד אילו סצנות שצילמנו יגיעו למסך. חשבתי לעצמי שצריך להיות אידיוט לא לקחת את הסצנות האלה, ולכן אמרתי 'זה גדול עלינו'. מאוד הערכתי את ההפקה שכיבדה את ההסכם, ולכן גם הסכמתי עכשיו, כשהם באו עם ההצעה של 'הרפאליס'.

"הטלוויזיה נועדה לבדר מעל לכל, וצריך לזכור את זה. גם היום, כמי שמנהל את הקליניקה הגדולה בישראל, כל הזמן יושב אצלי על הספה מישהו שנפגע בריאליטי, ודי לחכימא ברמיזא. אני מדבר על תוכניות ריאליטי שזכו וזוכות לרייטינג הגבוה ביותר. אני כבר לא צופה בריאליטי, אבל ממשיך להתפרנס בצד הטיפולי מכוכבי ריאליטי, וזה כנראה יימשך ככה".

nirw@israelhayom.co.il