השורה התחתונה, והמפתיעה אולי, היא שחסן נסראללה נמצא בנסיגה. מי שהתחיל בתור מהפכן צעיר ומלא להט, והוביל מלחמת ג'יהאד שזכתה לתשואות מכל עבר, הפך להיות פוליטיקאי מסואב, שחי בתוך סבך של אינטרסים. לא בטוח שגם הוא יודע להגדיר היום מהי מטרתו המוצהרת של חיזבאללה, ומהן מטרותיו שלו, והאם היעד הסופי מבחינתו הוא ירושלים או ביירות.
כל זה הוא תוצאה של 30 שנות הנהגה, אבל בעיקר של 15 השנים האחרונות. נסראללה אמנם כינה את מלחמת לבנון השנייה "ניצחון אלוהי", אבל המציאות היתה אחרת לגמרי מבחינתו: היא סימנה לו את גבולות הכוח. וכאשר המציאות הזאת השתלבה עם מלחמת האזרחים בסוריה ועם המשבר הפוליטי המעצים בלבנון - שחיזבאללה הופך בו להיות המחסום בפני שיקום המדינה - נאלץ נסראללה לתמרן בין דרישות פטרוניו האיראנים, צורכי האוכלוסייה השיעית בלבנון ורצונו לשמר את המאבק בישראל.
ייאמר מייד: הוא עדיין האויב הכי מסוכן של ישראל. הוא מכיר אותנו טוב מכולם, ומחזיק נגדנו תיק פתוח. אבל המנהיג שסוגר החודש 30 שנים בראשות הארגון אינו המנהיג של תחילת הדרך: הכריזמה נעלמה, ובמקומה הופיעו כרס וזיעה, ושק עצום של דאגות ומטלות, שאי אפשר לפתור בנאומים משולהבים.
ב־16 בפברואר 1992 תקפו מסוקים של חיל האוויר את מכוניתו של מנהיג חיזבאללה דאז, עבאס מוסאווי, בדרום לבנון. ישראל שקלה תחילה לחטוף את מוסאווי לצורכי מיקוח לטובת שחרורו של הנווט רון ארד, אולם לאחר שהתברר כי לא ניתן להוציא את התוכנית לפועל, הוא חוסל מהאוויר. יחד איתו נהרגו רעייתו, בנו וארבעה שומרי ראש.
בעקבות החיסול פתח חיזבאללה בסדרה של פיגועי נקם. הראשון בוצע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, ובו נהרגו 29 בני אדם; והשני - כעבור שנתיים, בבניין הקהילות היהודיות בעיר, ובו נהרגו 85. במקומו של מוסאווי, המתון יחסית, נבחר להנהיג את הארגון חסן נסראללה - שהיה קיצוני מקודמו.
נסראללה ("ניצחון האל") נולד בביירות ב־31 באוגוסט 1960 למשפחה שיעית, הבכור מבין תשעה ילדים. עם פרוץ מלחמת האזרחים עברה משפחתו לדרום לבנון, ונסראללה הצטרף לארגון אמל, שהנהיג אז את העדה השיעית בלבנון. הוא התבלט בלימודי הדת, ובגיל 16 נשלח ללמוד אצל האייתוללה מוחמד באקר א־סאדר, בעיר נג'ף בעיראק. שם הכיר את מוסאווי והפך לאחד ממקורביו.
"אסטרטגיה מורכבת"
לאחר פלישת צה"ל ללבנון ב־82', הובילה איראן את המהלך להקמת חיזבאללה. מוסאווי ונסראללה עזבו את אמל והצטרפו לארגון החדש. הם פעלו אז בעיקר תחת השם "הארגון המהפכני לצדק", ורק ב־1985 הודו רשמית בקיומו של ארגון חיזבאללה ("מפלגת האל").
עם נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון ב־1985, הרחיב חיזבאללה את פעילותו. נסראללה הפך למפקד בכיר ולסמכות דתית בארגון, וב־87', כשהוא בן 27, טס לעיר קום באיראן כדי להשלים את לימודי הדת שלו. הוא חזר כעבור שנתיים כדי להוביל את המאבק באמל תחת מנהיג חיזבאללה באותה עת, סובחי טופיילי. בעקבות הצלחתו הוא דווקא הורחק בידי האיראנים, מאחר שנתפס קיצוני מדי. ב־1990 הוחזר, כחלק מהמהלך שבו הוחלף טופיילי במוסאווי, והתבלט כאיש החזק בארגון.
לאחר שירש את מוסאווי, החל נסראללה להוביל קו רדיקלי בארגון. הוא התמקד בלחימה בצה"ל ברצועת הביטחון ובשיגור רקטות לגליל. בתקופה הזאת נהרגו מדי שנה כ־25 לוחמי צה"ל בדרום לבנון, רובם בקרבות עם חיזבאללה. האירועים הבולטים היו מבצע דין וחשבון ב־93'; מבצע ענבי זעם ב־96'; ההיתקלות שבה נהרגו 12 לוחמי השייטת באנסריה בפברואר 97' (מבצע שירת הצפצפה); ההיתקלות שבה נהרגו מפקד סיירת הצנחנים, רס"ן איתן בלחסן, סגן דוד גרנית וסגן לירז טיטו, בפברואר 99'; והמטען שהרג את מפקד יק"ל, תא"ל ארז גרשטיין, רס"ב עמאד אבו־ריש, סמ"ר עמר אלקבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה, בפברואר 99'.
נסראללה ניגן היטב על המחאה הציבורית שקראה ליציאת צה"ל מלבנון, וניצל אותה למהלך כפול: זריעת דמורליזציה בציבור הישראלי והרתעת צה"ל מפעילות. שני החלקים עבדו היטב: הראשון הוביל בסופו של דבר להבטחתם של כל המתמודדים בבחירות 99' (אהוד ברק, בנימין נתניהו ואיציק מרדכי) כי אם ייבחרו לראשות הממשלה, ייסוגו מלבנון. ברק נבחר, וקיים את הבטחתו.
גם בחלק השני רשם חיזבאללה הצלחה. רצף התקלות המבצעיות והיקף ההרוגים הובילו את צה"ל להיסגר במוצבים ולצמצם את מספר המבצעים. חיזבאללה ניצל זאת כדי להעצים את המתקפות על המוצבים - בעיקר בהנחת מטענים על הצירים ובירי טילי נ"ט, שגרמו לרוב ההרוגים בשנה האחרונה של שהיית צה"ל ברצועת הביטחון.
הוא נשוי לפאטמה. בנו הבכור, האדי, נהרג בספטמבר 1997 בהיתקלות עם כוח אגוז שהיה בפעילות מבצעית יזומה בדרום לבנון. ההיתקלות לוותה באש מרגמות כבדה מצד חיזבאללה, דבר חריג באותה תקופה, שמשך מייד את תשומת ליבו של מפקד אגוז דאז, צ'יקו תמיר. בניגוד להנחיות ולתוכנית המוקדמת, הוא הורה לחייליו לקחת את הגופות של הרוגי חיזבאללה ולהביאן לישראל.
גופתו של האדי נסראללה הוחזרה ביוני 98'. ישראל קיבלה תמורתה את שרידי גופתו של איתמר אליה, שנהרג במבצע של השייטת באנסריה. האירוע הזה העצים מאוד את מעמדו של נסראללה בחיזבאללה: לא רק מנהיג ששולח לוחמים לקרב, אלא גם אבא שהקריב את בנו למען המטרה.
יש לו ארבעה ילדים נוספים: מוחמד ג'וואד, זיינב, מוחמד עלי ומוחמד מהדי. "הוא איש משפחה למופת", אומר תא"ל (מיל') רם יבנה, לשעבר קצין המודיעין של פיקוד הצפון ועד לפני שלוש שנים ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון. "בניגוד לאחרים בצמרת חיזבאללה, לא נקשרו מעולם עניינים צהובים בשמו".
לדברי יבנה, "עשינו ממנו בישראל יותר ממה שהוא, אבל האמת היא שלא מדובר באדם ששונה בהרבה מפוליטיקאים לבנונים אחרים שהכרנו. כמו רבים מהם הוא התחיל כמהפכן והפך לפיאודל לבנוני מחושב, שעסוק כל העת בביצור מעמדו כפטרון העדה השיעית בתוך המערכת הפוליטית הפנים־לבנונית. הוא מאוד ממוקד ומשימתי, מחובר לתפקיד וחכם פוליטית".
נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000 היתה האירוע המכונן מבחינת חיזבאללה. נסראללה נתפס אז כגיבור־על בלבנון, וגם בעולם הערבי כולו. הוא נשא אז את נאום "קורי העכביש", שבו טען כי למרות הנשק הגרעיני וחיל האוויר שלה, ישראל חלשה מקורי עכביש.
עד 2006 הוא היה משוכנע שהוא יכול לפגוע בישראל פגיעה קשה, ופעל בהתאם. זה הוביל ללא מעט פיגועים וניסיונות פיגוע - החל מחטיפת החיילים בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד בהר דב באוקטובר 2000, דרך ניסיונות החטיפה הכושלים ברג'ר ב־2005, ועד לחטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביולי 2006, שהובילה למלחמת לבנון השנייה.
"2006 שינתה את התפיסה שלו בהקשר הישראלי", אומר יבנה, "אחריה הוא הבין את מגבלות הכוח שלו, ונאלץ לנהל אסטרטגיה הרבה יותר מורכבת".
גם נסראללה עצמו הודה בכך, ואמר בעבר כי לו ידע שאלה יהיו תוצאות המלחמה – הרס ניכר בלבנון, בעיקר ברובע השיעי של ביירות, הדאחיה - הוא לא היה פותח בה.
במהלך המלחמה הגיע ללבנון קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, בניסיון לסייע לנסראללה. זה גרם לישראל להוסיף מטרה שישית לחמש המטרות המקוריות של המלחמה: צמצום המעורבות האיראנית בלבנון.
לא רק שהמטרה הזאת לא הושגה - קרה בדיוק ההפך: איראן העצימה את אחיזתה בלבנון, בהובלתו של סולימאני. המומחים חלוקים בנוגע למניע האיראני: חלקם סבור כי טהרן החליטה שלא ניתן לסמוך על נסראללה הקפריזי, שכמעט החריב את הפרויקט העצום שבנתה בלבנון עבור גופות של שני חיילים; ואחרים מאמינים שסולימאני זיהה את ההזדמנות - להציב מול ישראל כוח צבאי עצום של טילים ורקטות, שירתיע אותה ממלחמה נוספת.
"נתפס כעממי"
"נסראללה הוא דמות מאוד ייחודית", אומר תא"ל (מיל') דרור שלום, שכיהן עד לפני כשנה כראש חטיבת המחקר באמ"ן. "אדם ברמה אישית גבוהה, עם חשיבה מפותחת, כריזמה שופעת ואינטליגנציה רגשית גבוהה. התכונות האלה הן שהפכו את חיזבאללה להיות כל כך פופולרי.
"נסראללה נתפס כעממי, שמייצר בציבור תחושה של 'אחד משלנו'; יש לו טייטל דתי, ולמרות שהוא לא איש הלכה, הוא מתהלך בגלימה ועם טורבן ומבין דת; הוא יודע להשתמש בסביבה המקצועית שלו ולהיעזר בה; והוא השכיל לנצל את מותו של חאפז אל־אסד כדי לבנות מערכת יחסית קרובה עם בנו, בשאר, ובמידה רבה להפוך את סוריה לתלויה בו לא פחות משהוא תלוי בה".
את קשריו האינטימיים עם אסד הוא רתם לא פעם לטובת ארגונו. כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה היסס אם להיחלץ לעזרתו של אסד, בעיקר על רקע ביקורת קשה בלבנון, אבל נרתם למשימה בהנחיית האיראנים ובהובלת ידידו הוותיק סולימאני.
יד ימינו של נסראללה, עימאד מורנייה, שהיה המפקד הצבאי של חיזבאללה, חוסל בפברואר 2008, בפעולה שיוחסה לישראל. "הסיכול הזה פגע בו קשות", אומר שלום, "הוא מצא את עצמו פתאום לבד על שולחן הדיונים, עם מעט מאוד אנשים שהוא יכול להישען עליהם. לוואקום הזה נכנס סולימאני, וכך הפכה קבלת ההחלטות בחיזבאללה, שהיתה עד אז לבנונית נטו, להיות מוטת איראן".
לאחר חיסולו של מורנייה נטל נסראללה לא מעט מסמכויות הפיקוד הצבאי בארגון. מי שבלט לצידו כמפקד הצבאי הבכיר היה מוטספה באדר א־דין, מבכירי הפעילים בארגון מראשיתו, שהיה מעורב בפיגועים הגדולים שביצע הארגון בשנות ה־80' נגד שלל מטרות מערביות. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה הפך לנטל עבור נסראללה, ועוד יותר מזה עבור האיראנים, לאחר ששורה ארוכה של פרשיות נקשרו בשמו, ובהן גניבת כספים שיטתית וקשרים עם מאהבות. הוא חוסל בפיצוץ במתקן של חיזבאללה בפרברי דמשק.
"נסראללה הוא זה שהורה על חיסולו של א־דין, כי א־דין התחיל להתנהל עצמאית, והיה חשש שמעורבותו הפלילית תדבק גם בנסראללה ובסולימאני", אומר שלום, "זה היה סיכול בתוך המשפחה - א־דין היה בן־דודו וגיסו של מורנייה. נסראללה פעל כאן כמו מאפיה, בקור רוח. זה הזכיר לרגע את השנים שבהן הוא היה מנהיג צעיר של ארגון גרילה".
החיסול הזה הזכיר חיסול אחר שחיזבאללה היה אחראי לו, ושמטלטל את לבנון כבר 17 שנה - של ראש ממשלת לבנון, רפיק אל־חרירי. כל העדויות והחקירות הובילו למסקנה שרצח אל־חרירי בוצע בהחלטה ובאישור של הדרגים הבכירים ביותר באיראן, בסוריה ובחיזבאללה. ועדת החקירה הבינלאומית אף הובילה להגשת ארבעה כתבי אישום נגד מפקדים בחיזבאללה בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג.
"ידע לנתח אותנו"
נסראללה מיצב את עצמו לאורך השנים כמומחה הגדול ביותר לענייני ישראל בעולם הערבי. זה נכון שבעתיים בעיני האיראנים: בכל פעם שהנושא הישראלי עולה על השולחן, הם ממהרים להתייעץ עם המומחה.
לנסראללה ולחמינאי יחסים קרובים. מדי שנה נוהג נסראללה לטוס לטהרן כדי להציג בפני האיראנים את הערכת המצב השנתית שלו. "לפחות עד 2006 נסראללה היה קצין המודיעין הבלעדי של האיראנים לענייני ישראל", אומר שלום, "כשחמינאי רצה לדעת מה קורה בישראל - הוא היה האיש. הוא ידע לנתח אותנו היטב, הבין את הניואנסים הפוליטיים ואת רחשי הציבור".
"הוא נתפס בעיני האיראנים כיועץ הערבי הלא־איראני הכי בכיר שלהם", אומר יבנה, "הוא אמנם לא נחשב לחלק מליבת המשטר שם, אבל מעמדו חזק ויציב, והוא בוודאי אחד האנשים החיצוניים הכי משפיעים על חמינאי ועל המשטר. הם תופסים ממנו לא רק שיעי, אלא גם קצת ערבי".
אבל אחרי מלחמת לבנון השנייה משהו אצל נסראללה נשבר. את הזחיחות והיוהרה החליפו פחד וחוסר ביטחון. הוא מבלה את רוב זמנו בבונקר שלו בלב ביירות, מוקף מאבטחים, שומר על מידור ועל אבטחה קיצוניים וממעט לצאת. את רוב פגישותיו הוא מקיים שם, ומי שמגיע להיפגש איתו עובר בידוק קפדני, וכן הטעיות כדי לוודא שלא יוכל להצביע על המיקום המדויק שבו היה.
"הוא חי בתחושת נרדפות תמידית", אומר שלום, "בעיניו לא רק ישראל עלולה להרוג אותו, אלא גם האמריקנים - בטח אחרי שהם חיסלו את סולימאני. וגם בלבנון יש לו לא מעט אויבים. הוא מפחד".
זה גם הוביל לפגיעה בתדמיתו. "עד מלחמת לבנון השנייה הוא היה גיבור־על של השיעים, אבל גם של לא מעט סונים במזרח התיכון, שראו בו מי שנלחם עבורם נגד ישראל, ויכול לה", אומר תא"ל (מיל') רונן מנליס, שהיה דובר צה"ל ובעברו ראש ענף לבנון במודיעין פיקוד הצפון וראש לשכתו של גדי איזנקוט. "כל מילה שלו אז נחקקה בסלע - ה'בעדה־בעדה' (הבטחתו לשגר טילים מעבר לחיפה; י"ל), הפגיעה בספינת חיל הים חנית.
"בשנים האחרונות הוא נתפס בלא מעט שקרים, התרברב בפעולות שלכאורה בוצעו. גם הביטחון העצמי שלו נפגע, והוא מורתע מאוד מהיכולת הישראלית".
"רחוק מלהיות פרוע"
נסראללה הפך, במידה רבה, מרודף לנרדף. ישראל ניסתה להעצים את התחושות האלה בשורה של מהלכים ופרסומים יזומים - מחשיפות של מפעלי דיוק לטילים על ידי ראש הממשלה דאז נתניהו, ועד למידע על מעורבות הארגון בפעילות טרור בסוריה, בלבנון ובמדינות נוספות.
"הוא כבר לא שש אלי קרב כמו שהיה פעם", אומר דרור שלום. "הוא לא משוגע ולא קפריזי, כמו שיש כאלה שחושבים. הוא ניתן להרתעה, ובהיבט הזה, טוב שהוא בתפקיד שלו. לא אגזים אם אומר שהוא הפך עבורנו לנכס. אם היו שואלים אותי, לא הייתי ממליץ להרוג אותו מחר בבוקר".
רם יבנה מסכים: "נסראללה הפך להיות מחושב מאוד, רחוק מלהיות פרוע. זה עבר לו. הוא הבין את מגבלות הכוח. יש בו שילוב של נטל ונכס מבחינתנו: נטל בגלל היכולות הצבאיות של חיזבאללה, ונכס כי הוא מאוד מורתע.
"עיקר דאגותיו של נסראללה כיום הן פנים־לבנוניות. הלו"ז שלו מוקדש ברובו לפגישות פוליטיות ולניהול השוטף של חיזבאללה. הארגון הפך בשנים האחרונות לארגון ענק עם עשרות אלפי משכורות בחודש. זה לא שהוא מוטרד מהמצב של כל משפחה שיעית בלבנון, אבל יש לו כאבי ראש עצומים, שלא היו נחלתו כשהוא היה רק מנהיג של ארגון טרור.
"נקודת המפנה בעניין היתה רצח חרירי. היא שאבה את נסראללה לתוך הפוליטיקה הלבנונית והפכה אותו לשחקן מרכזי בה. כיום יש לו את יכולת הביצוע המשמעותית ביותר בלבנון - לא רק מפני שהוא מנהיג העדה הגדולה ביותר, אלא בעיקר כי הוא הכוח המאורגן ביותר. אבל העוצמה הזאת עובדת גם נגדו. הוא נתפס בעיני רבים כחלק מהבעיה, מהשחיתות, מהמצב הכלכלי המידרדר – ואין לו פתרונות".
"נסראללה הפך לדמות לאומית לבנונית", אומר מנליס. "כבר לא הורג ונלחם במי שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. הוא צריך להביא בחשבון גם שיקולים כלל־לבנוניים, כי המדינה נמצאת בקריסה כמעט מכל בחינה. הוא לא יכול להתעלם מכולם ולעשות רק מה שבא לו, והוא חי במתח מתמיד בין היותו מגן העדה השיעית לבין רצונו לראות בעצמו את מגן לבנון".
ארסנל עצום
הוא מוטרד מאוד מהשחיתות שנקשרת בכל פעם מחדש בחיזבאללה, מהברחות סמים ועד סחר במט"ח. בחודשים האחרונים הוא גם עסוק בביקורת הפנימית בלבנון על מצבו העדיף של הציבור השיעי בהשוואה לשאר אזרחי לבנון, שבא לידי ביטוי בחלוקת תווי אוכל ותלושי דלק לשיעים, בזכות הסיוע האיראני, בעוד המדינה נאנקת תחת מחסור משתק.
אבל גם חיזבאללה נתון בשלל בעיות וקשיים. "הוא מזכ"ל של ארגון במשבר, שצריך להמציא את עצמו מחדש", אומר שלום. "הסיפור של ארגון ג'יהאד שקם בבוקר ונלחם כבר לא רלוונטי עבורו אחרי נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000, ובוודאי לא אחרי מלחמת לבנון השנייה. הוא משרת היום את איראן ואת האינטרסים הפוליטיים הפנימיים שלו בלבנון. יש עליו לא מעט ביקורת מצד פעילים שרוצים קו יותר לוחמני. הסיפור של ארגון ג'יהאד שלא עושה ג'יהאד בעייתי מאוד עבורו".
כחלק משימור רעיון הג'יהאד הוביל נסראללה את פרויקט המנהרות - חפירת מנהרות התקפיות משטח לבנון לשטח ישראל, שהיו אמורות לשמש לכיבוש יישובים ומוצבים בגליל ולהרג או לחטיפה מאסיבית של ישראלים. חיזבאללה חפר אותן בחשאי במשך קרוב לעשור, וצה"ל חשף אותן בדצמבר 2018.
שלום, שהיה אז ראש חטיבת המחקר, העריך שחיזבאללה לא ישתמש במנהרות והציע לא לטפל בהן מיידית, אלא רק לעקוב אחריהן. "אמרתי שנסראללה צפוי. אפילו בפרויקט הדיוק של הטילים הוא היה יכול להשתגע יותר, ולא עשה זאת".
הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, הכריע אחרת, וצה"ל השמיד את המנהרות. "לקחנו מנסראללה יכולת משמעותית מאוד, ייחודית", אומר מנליס. "הוא יודע שאין לו באמת יכולת לנצח אותנו במלחמה, ולכן הוא מחפש הישגים תודעתיים. המנהרות היו אמורות לתת לו את זה - מהלך מפתיע, שיכאיב מאוד לישראל".
בעקבות החשיפה וההשמדה של שש המנהרות, נטש חיזבאללה את רעיון הפעולה התת־קרקעית. אבל הארגון משקיע רבות בהצטיידות באמצעי לחימה וביכולות מתוצרת איראן - מרחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים ועד ליכולות סייבר, וזה מעבר להצטיידות הצבאית ה"רגילה" בטילים וברקטות, בטילי נ"ט ובנשק נ"מ, במטענים ובשלל אמצעי לחימה אישיים ומחלקתיים.
כמעט כל הציוד הזה מגיע מאיראן באספקה שוטפת, לרוב בטיסות דרך סוריה. בשנים שלאחר מלחמת לבנון השנייה נמנעה ישראל מלפעול נגד ההברחות; היא החלה בכך רק בשיאה של מלחמת האזרחים בסוריה, באמצע העשור הקודם. מאז תקפה ישראל אלפי משלוחי נשק כאלה במהלך השנים האחרונות, אולם התמקדה בעיקר ברקטות המדויקות.
בשאר התחומים צבר חיזבאללה ארסנל עצום, שהפך אותו לצבא הטרור הגדול בעולם. היום יש בידיו 150 אלף טילים ורקטות, שמגיעים לכל נקודה בישראל ומוסתרים במקומות שונים בלבנון, בעיקר בדרומה. הוא מתאמץ להשיג יכולת מדויקת לטילים באמצעות הברחות שיאפשרו את שדרוג הרקטות הקיימות, או בייצור עצמי, שמתבצע במפעלים תת־קרקעיים חשאיים בלבנון. הפרויקט הזה מתנהל במשותף באיראן ובלבנון; בשנה שעברה חשף צה"ל את שמו של הפרויקטור מטעם חיזבאללה, חאג' חליל חרב, מבכירי הארגון ומי שנחשב מקורב לנסראללה.
כתוצאה מכך הפכה לבנון כולה לזירת לחימה עתידית שמוצפת באמצעי לחימה. נסראללה מבין היטב את המשמעות של מלחמה כזאת: הרס וחורבן בישראל, אבל פגיעה קשה פי כמה, אולי אנושה, בארגון שלו ובלבנון עצמה.
השנים הארוכות בבונקר והגיל עשו את שלהם. נסראללה היום פחות בריא מבעבר. הוא סובל מבעיות משקל ומבעיות נשימה, שמתבטאות באסתמה. הנאום שנשא בחודש מאי שעבר, שבו הרבה להשתעל, הוליד חרושת שמועות בנוגע למצבו הבריאותי, אבל נראה כי היה אז חולה בקורונה. לאחרונה גם נפוצו שמועות, שלא אושרו, כי חלה במחלה ממארת וטופל בבית חולים בביירות.
הוא מתחיל את יומו מוקדם יחסית בבוקר, ומסיים בשעות הקטנות של הלילה. סביבו פועל קאדר מצומצם של יועצים ומקורבים, אבל רק מעטים מהם מסייעים לו בקבלת ההחלטות. חיסולם של שני מקורביו־יועציו - מורנייה וסולימאני - הותיר אותו בודד.
על הצמרת הצבאית של הארגון הוא סומך באופן מוגבל. חלקה מעורב מטעם האיראנים במלחמה במקומות אחרים: איברהים עקיל, שהיה מפקד המרחב הדרומי של חיזבאללה וניצל מניסיון חיסול ישראלי בפברואר 2000, מייעץ לחות'ים בתימן; עלי חסן טבטבאי, שהיה מפקד מרחב נבטיה ונתון תחת רשימת הסנקציות האישיות שהטילה ארה"ב על כמה מבכירי חיזבאללה, עסוק בנעשה בעיראק.
"כולם גמדים לידו, הוא לא ממש סופר אותם", אומר שלום. "הוא בודד בצמרת, צנטרליסט מאוד, וזה הפך אותו לזהיר ומחושב. מצד אחד זה טוב לישראל, כי הוא חושש; מצד שני, הוא עדיין עלול לעשות טעויות".
האפשרות של טעות כזאת היא מוקד הדאגה העיקרי בישראל. מטבע הדברים, אצלנו מתבוננים בנסראללה דרך המשקפיים הצבאיות - האם יפעל נגדנו, ובאילו תנאים. מאז 2006 פיתח נסראללה את "שיטת המשוואות": מה הוא "מתיר" לישראל לעשות, ומה לא.
"הוא לא מתרגש מהתקיפות של חיל האוויר נגד יעדים איראניים וסוריים בסוריה", אומר מנליס. "הוא כמובן לא אוהב שהן שוללות ממנו יכולות שהיו אמורות להגיע אליו, אבל מתנהל כאילו זו לא המלחמה שלו. לעומת זאת, הוא רגיש מאוד לפגיעה בלבנונים ובאנשי חיזבאללה. על זה הוא לא מוכן בשום פנים להבליג".
שיטת המשוואות הזאת החלה ב־2014, סביב תקיפות על אדמת לבנון. לאחר שחיל האוויר תקף משלוח נשק באזור בעל־בק, הגיב חיזבאללה בשני פיגועים כדי לאותת שלבנון נמצאת מחוץ לתחום. בפיגוע הראשון הופעל מטען על סיור של צה"ל בגזרת הר דב, שממנו נפצעו כמה חיילים קל. בפיגוע השני הופעל מטען לעבר כוח שפעל על גדר הגבול עם סוריה, שממנו נפצע קצין באורח קשה ושלושה חיילים נפצעו קל.
מעשית, הצליח נסראללה להניא את ישראל מלפעול בלבנון. בשלב הבא הוא ניסה להניא את ישראל מלפגוע באנשי חיזבאללה גם מחוץ ללבנון.
שיטת המשוואות
ב־18 בינואר 2015 חיסלה ישראל (על פי פרסומים זרים) את ג'יהאד מורנייה, בנו של עימאד מורנייה, בעת שהיה בסיור בגולן הסורי. יחד איתו נהרגו עוד כמה בכירים איראנים ואנשי חיזבאללה, ובהם הגנרל האיראני עלי אללהדדי, ששימש יועץ מטעם משמרות המהפכות לצבא הסורי, הקולונל האיראני אבו עלי טבטבאי, ומוחמד עיסא, שהחזיק את תיק סוריה בחיזבאללה.
הכוונה של איראן ושל חיזבאללה היתה למסד בגולן הסורי יכולת התקפית נגד ישראל, שתאפשר לשמור על השקט בלבנון ולא תסכן את חיזבאללה, אבל תחזיק זירת לחימה פעילה ומדממת מול ישראל - מסוריה. התוכנית הזאת עדיין קיימת, למרות קשיים רבים שישראל הערימה בדרכה, לרבות פגיעה שיטתית שיוחסה לה בפעילים מקומיים, בעיקר דרוזים, שחיזבאללה מנסה להפעיל בגולן.
בעקבות חיסולו של מורנייה הבן והבכירים שהיו עימו שיגר חיזבאללה טילי נ"ט לעבר שיירה של גבעתי שנעה בשיפולי הר דב. רס"ן יוחאי קלנגל וסמ"ר דור־חי ניני נהרגו, ושבעה חיילים נוספים נפצעו.
נסראללה אמר באזכרה לאנשיו שנהרגו לאחר האירוע: "הם הרגו אותנו לאור היום, אנחנו הרגנו אותם לאור היום. הם הרגו אותנו בסביבות השעה 11:30 בבוקר, אנחנו הרגנו אותם בשעה 11:30. הם התמקדו בשתי מכוניות, אנחנו התמקדנו בשתי מכוניות. חיזבאללה יגיב נגד כל ההתקפות הישראליות בעתיד. אנחנו לא רוצים מלחמה, אבל אנחנו לא חלשים ולא מפחדים ממלחמה".
את שיטת המשוואות הזאת ניסה נסראללה לממש שוב בקיץ 2020. לאחר שפעיל חיזבאללה נהרג בתקיפה שיוחסה לחיל האוויר בשדה התעופה של דמשק, ניסו שלושה לוחמי חיזבאללה להגיע למוצב גלדיולה בהר דב ולהרוג חיילים. הם הגיעו באור יום, חמושים בנשק צלפים משוכלל, אולם צה"ל - שעקב אחריהם לאורך כל הטיפוס התלול לעבר המוצב - פתח לעברם באש כדי להניסם ללבנון. דרך הפעולה הזאת עוררה אז ביקורת פנימית קשה בצה"ל. קצינים בכירים טענו שהיא סימלה חולשה ופחדנות, ושעדיף היה להרוג את המחבלים או לשבות אותם.
חיזבאללה עוד ניסה במשך זמן מה לנקום את האירוע הזה, בין היתר בירי של צלף לעבר כוח שפעל סמוך למנרה, ובהמשך - בכמה מקרים של שיגור קטיושות לשטח ישראל. רק לאחר שצה"ל הגיב באופן תקיף יחסית, כולל תקיפה מכוונת של כביש בדרום לבנון, המתיחות נרגעה.
אבל מי שמחפש עדות לאפשרות שנסראללה עלול לאבד את שיקול הדעת ימצא אותה דווקא באירוע אחר. באוגוסט 2018 הצטלבו שני אירועים. בראשון תקף צה"ל והרג חוליה של משגרי רחפנים חמושים, שעמדה לבצע שיגור לעבר מוצבי צה"ל ברמת הגולן. מי שהפעיל את החוליה הזאת היה חסן סולימאני, ללא אישורו או ידיעתו של נסראללה, ולמרות שאנשיה היו פעילי חיזבאללה. באירוע השני, שאף הוא יוחס לישראל, הושמד בביירות ציוד ייחודי שהיה מיועד לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה.
נסראללה התקשה להבליג, והורה על תקיפה ממוקדת: טילי נ"ט נורו לעבר אמבולנס צבאי, שנע באזור סגור בגזרת אביבים. רק במזל הסתיים האירוע ללא נפגעים; אילו נהרגו חלילה חמשת נוסעי הרכב, צה"ל היה מגיב בתקיפות והגזרה היתה נקלעת להסלמה, שנסראללה מבקש להימנע ממנה.
"נסראללה עלה באירוע הזה על עץ", אומר שלום. "הוא נאם והבטיח תגובה, ולא ידע לרדת מהעץ בזמן. הוא נכנס לדינמיקה מסוכנת, פעל בניגוד לרציונ ונתן אור ירוק לפעולה שעלולה היתה להביא להסלמה.
"נכון שיש הרתעה הדדית בין ישראל לחיזבאללה, אבל הם מורתעים יותר. לנו אין עניין במלחמה, והם ארגון ג'יהאד, שלא מממש את ייעודו. חיזבאללה מחפש היום דרך. הוא מותקף על השחיתות בלבנון, ועל כך שהוא תוקע את המדינה. נסראללה עצמו עדיין נתפס כגיבור, אבל הארגון התקלקל".
שתי שאלות מעסיקות מאוד את חוקרי נסראללה וחיזבאללה. האחת - האם הוא יותר בן־חסות איראני או פטריוט לבנוני; והשנייה - האם יעדו הסופי הוא להשתלט על לבנון, או להמשיך במסע לעבר ירושלים.
בשאלה הראשונה הדעה הרווחת היא שנסראללה נאמן קודם כל ללבנון, ורק אחר כך לאיראן. לכן הוא זהיר מאוד גם בסוגיות מבצעיות, ואפילו בהתחמשות הצבאית.
"הוא לא בובה איראנית", אומר שלום. "הוא היה יכול להשתגע הרבה יותר בפרויקט הדיוק, כמו שהאיראנים רצו, ונמנע מכך. הוא מנהיג שיעי לבנוני, שהמניע המרכזי שלו הוא פנים־לבנוני, ולא איראני".
רם יבנה סבור כי לאיראנים אין יכולת להכתיב פעולות לנסראללה. "הדברים מתנהלים בדיאלוג. גם במקרה קיצון הם מבקשים, והוא עושה את השיקולים שלו".
זה לא אומר שאם איראן תותקף על ידי ישראל, חיזבאללה יישב מהצד. אבל גם אז ההערכות בישראל הן שנסראללה יורה על תגובה מדודה - כזו שתביע הזדהות מובהקת עם פטרונו ומממנו, אבל לא תביא חורבן על לבנון, ואולי אף את קיצו שלו.
השאלה השנייה מעסיקה את נסראללה הרבה יותר. כאמור, לבנון בקריסה, הרבה בגלל העובדה שחיזבאללה תופס אותה בגרונה ומונע את שיקומה. "אם בעבר הוא נתפס כחלק מהפתרון, היום כבר ברור לכולם שהוא הבעיה העיקרית", אומר יבנה.
עדות לכך ניתנה בחודש שעבר, כשסעד חרירי, בנו של ראש הממשלה שנרצח, שכיהן גם הוא כראש ממשלת לבנון - הודיע כי הוא פורש מפוליטיקה. דבריו ביטאו תחושה נרחבת של ייאוש מהסיכוי לשקם את ארץ הארזים, בוודאי כל עוד המדינות התורמות, ובראשן סעודיה וצרפת, מבהירות שלא יסייעו ללבנון בטרם ייפתרו ענייני השחיתות - שם מכובס להוצאת השליטה מידי חיזבאללה.
"נסראללה נתפס כיום בעולם כמי שתוקע את לבנון", אומר יבנה. "כבר ברור שהוא לא יקדם את לבנון כלכלית, שאף תייר לא יבוא. זה מטריד אותו מאוד".
אבל נסראללה, כך נראה, לא יסיר את אחיזת החנק הזאת. כמנהיג העדה השיעית, שגדולה כיום בהרבה מחלקה שנקבע בסיום מלחמת האזרחים בלבנון, הוא רוצה לשלוט במדינה בפועל, אבל לא בתואר. "נסראללה מאוד הופתע כאשר חמאס השתלט על עזה", אומר שלום. "זה גם הבהיר את תפיסת עולמו: הוא רוצה לשלוט, בלי להיות אחראי לביוב, לחשמל, למים ולחינוך".
מי הבא בתור?
נסראללה מכור לתקשורת הישראלית. כל העיתונים החשובים מתורגמים לו מדי יום. בהערכותיו הוא נשען על פרשנים מדיניים וצבאיים בישראל, ומשוכנע שהם מבטאים את מדיניות הממשלה - בדיוק כפי שעושה האדם הכי מקורב אליו, העיתונאי הלבנוני איברהים אל־אמין, עורך העיתון "אל־אחבר".
"הוא הרבה יותר עייף היום והרבה יותר מוטרד", אומר תא"ל (מיל') דרור שלום. "לא שצריך לזלזל בו: הוא אדם רציני, אבל הוא והארגון שלו במשבר. הוא אחרי השיא שלו".
במודיעין הישראלי עוסקים לא מעט בשאלה מי יחליף את נסראללה בבוא העת, אם ימות או יחליט לפרוש. כרגע הנושא לא על הפרק, ואין בארגון אדם מובהק שמתבלט במיוחד, אם כי יש הסבורים שהמועמד המועדף על האיראנים הוא האשם סאפי א־דין, המכהן כראש המועצה המבצעת של חיזבאללה.
"אנחנו לא צריכים להתגרות בנסראללה, אבל גם לא לחשוש ממנו יתר על המידה", סבור שלום. "הוא מנהיג חזק, אבל הוא בדעיכה. ממהפכן צעיר ומלא להט שסנוור את כל האזור, הוא הפך לאדם מבוגר ומלא דאגות. זה כבר לא אותו נסראללה".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו