במאי 2020, בעיצומו של המו"מ על הקמת ממשלת נתניהו-גנץ, וכשהתברר שלבכירי הליכוד ייוותרו תפקידים מועטים, עלתה על הפרק האפשרות שציפי חוטובלי תכהן כשגרירה. חוטובלי ביקשה לכהן באו"ם, במידה שגלעד ארדן יסרב לתפקיד, אבל ציינה כי "הדבר הראשון שהייתי רוצה הוא לכהן כשרה בממשלת הסיפוח".
ארדן לקח את האו"ם, ונתניהו הציע לחוטובלי את לונדון. היא שקלה, התייעצה והשיבה בחיוב, אבל ביקשה לדחות את הכניסה לתפקיד בכמה חודשים, כדי להיות בארץ עם החלת הריבונות ביו"ש. לשם כך אפילו תפר עבורה נתניהו משרד חדש, המשרד לענייני התיישבות, והיא עמדה בראשו שלושה חודשים, שבמהלכם הקפיא נתניהו את נושא הריבונות.
"אני חושבת שבמעמד של שרה לא בכירה, לא הייתי יכולה לשרת את המדינה שלי באותה הרמה כמו בתפקיד שאני ממלאת היום", היא אומרת. "אילו יכולתי להיות שרה בכירה, זה היה משהו אחר. אבל האלטרנטיבה היתה תפקיד שאין בו כל כך הרבה השפעה על עתיד המדינה".
באוגוסט 2020 לקחה חוטובלי את הבעל ואת שלוש הילדות ונסעה ללונדון המעטירה, זאת שהייאוש נעשה בה יותר נוח, אבל גם בדמיונותיה הפרועים ביותר לא שיערה איזו תקופה מטורפת היא הולכת לעבור. קורונה, סגרים, ברקזיט, גניזת תוכנית הסיפוח, הסכמי אברהם, חילופי שלטון בארה"ב, עוד בחירות בארץ, מבצע שומר החומות, עוד קורונה עם מאות אלפי בריטים חולים, חילופי שלטון בישראל, וגם שר חוץ חדש, שאותו הרבתה המפלגה שלה לתקוף.
מצד אחד, אפשר להניח שהיא שמחה שלא נידונה לחיי אופוזיציה סיזיפיים, אלא לעשייה משמעותית במה שהיא מכנה "המוצב הקדמי של הדיפלומטיה הישראלית". מצד שני, אם אכן יירד נתניהו מהבמה בגלל עסקת טיעון וייפתחו קרבות הירושה בליכוד, חוטובלי לא תהיה על הגלגל הזה.
"אני נורא צעירה", היא אומרת. "רק בת 43. אנשים נכנסים לפוליטיקה בגיל 50, ואני בפוליטיקה כבר 11 שנים. הרבה אנשים אמרו לי שהשהות כאן נותנת פרספקטיבה, והם צדקו. זו זכות לשרת את מדינת ישראל במקום חשוב כמו לונדון, בתקופה שיש בה ממשלה בריטית כל כך חיובית, שאפשר לעשות איתה דברים נהדרים.
"אני מתייחסת לשירות שלי כאן כאל שירות מילואים למען מדינת ישראל. נתניהו סיפר לי על הניסיון האישי שלו, כשהיה ציר בוושינגטון ושגריר באו"ם, ואמר שאלו היו שנים מעצבות בחיים שלו, שנתנו לו פרספקטיבה בינלאומית, והוא חושב שזה ייתן המון לי ולמשפחה שלי. השגרירות בבריטניה היא בין חמש השגרירויות הגדולות של ישראל בעולם, יש בה למעלה מ־70 עובדים.
"התייעצתי עם אור, בעלי, כי זו היתה צריכה להיות החלטה משפחתית. יש לי שלוש ילדות קטנות ובן זוג עם קריירה משלו. אמרתי לו שיברר אם יוכל להמשיך בעבודתו מחו"ל וגם יתייעץ עם חברים, שיראה אם הוא בכלל רוצה לחיות בלונדון.
"ואז נתניהו התקשר לאור, ונתן לו הרצאה על החשיבות של יחסי ישראל־בריטניה. בסוף השיחה אור קצת אכזב אותו. נתניהו שאל אותו אם הוא אוהב כדורגל, ואור אמר שלא. הוא באמת לא אוהב כדורגל. זכיתי להתחתן עם אחד הגברים היחידים שלא אוהבים כדורגל".
• • •
הווילה המשמשת מעונם של שגרירי ישראל בבריטניה מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, בשנות ה־50 של המאה הקודמת, ממוקמת לא הרחק משכונת סוויס קוטג' ומהשכונה היהודית בהמפסטד. חוטובלי מקדמת את פניי בחמימות רבה בקומת הקרקע של המבנה הדו־קומתי, שמאחוריו משתרעת גינה יפה עם שקדייה פורחת, כמתבקש בעונה הזו.
על אחד הקירות בסלון תלוי ציור צבעוני של ירושלים בצבעי פסטל חזקים. חתימת האמן: ווינסטון צ'רצ'יל. הציור הזה צויר ב־1921, אחרי ביקורו של צ'רצ'יל בירושלים במסגרת תפקידו כשר המושבות. צ'רצ'יל החליט לקרוע את עבר הירדן המזרחי מהבית הלאומי שהצהרת בלפור הבטיחה ליהודים, ובכך תרם את חלקו לסיבוך הסכסוך הערבי־יהודי.
"הבית המאוד יפה הזה הוא לא בשבילי או בשביל המשפחה שלי", היא מסבירה מייד. "הוא מיועד לכך שאוכל לארח כאן ראשי ממשלה לשעבר, שרים בממשלה, פוליטיקאים.
"הרבה אנשים אולי לא מבינים שיש קושי עצום בלטלטל את המשפחה שלך למקום זר. אנחנו עשינו את זה פעם אחת. עובדים בשירות החוץ עושים את זה פעם אחר פעם בתקופות חיים שונות. לילדים קטנים יש צרכים מסוימים, למתבגרים צרכים אחרים. בני הזוג לא יכולים לעבוד. לפעמים מדובר במדינות קשות לשירות. בסוף אנחנו מדברים על ייצוג המדינה, וזה צריך להיעשות בכבוד".
איך מתמודדים עם הריחוק מהארץ?
"אני מודה שקשה לי מאוד לחיות מחוץ לישראל. לא טבעי לי. והרילוקיישן לא היה פשוט למשפחה. אבל בזכות הקורונה זכיתי לספר לילדות שלי סיפורים לפני השינה, משהו שלא עשיתי אף פעם כפוליטיקאית. הבת שלי, אלירז, אמרה לי: ׳עכשיו את אמא אמיתית׳. יש כאן חוויית אימהוּת מאוד שונה.
"ברור שיש געגועים למשפחה בארץ. הבנות כל הזמן בווטסאפ עם סבא וסבתא ובני הדודים. המפתח העיקרי להתמודדות עם סביבה חדשה הוא חברים, ולשמחתי יש סביבי צוות של דיפלומטים צעירים שגם להם יש ילדים קטנים. כיף לעבוד עם אנשים שמשתייכים לאותה קבוצת התייחסות. בראש השנה האחרון, אחרי שיצאנו מכל הסגרים כאן, אירחנו בבית עשרות ילדים. ולמי שתוהה איך השגרירה מעבירה את ימי ראשון שלה - התשובה היא: בימי הולדת עם בלונים".
חוטובלי זוכה לאבטחה מסביב לשעון. "אין לי טיפה של ספונטניות. אני חייבת תמיד לעדכן את המאבטחים שלי על כל צעד ושעל שאני עושה. כמעט את כל הסידורים היומיומיים עושה אור. כשאני יוצאת לאירועים, אני חייבת לפנות את השטח מייד בסיום, אין דבר כזה להישאר ולדבר עם אנשים כמה זמן שבא לך. כשאני הולכת לפארק עם הילדות, הם צמודים אלי. תודה לאל שיש אפשרות לקנות אונליין דברים בשביל הילדות. אבל לזכותם של הבריטים אני חייבת לומר שהמאבטחים שלהם מאוד נחמדים".
• • •
פרוטוקול האבטחה הקשוח הביא את חוטובלי לכותרות בבריטניה לפני חודשיים וחצי. בצאתה מנאום ב־London School of Economics היוקרתי, קידמו את פניה מפגינים אנטי-ישראליים בקריאות בוז וצעקות "תתביישי לך". מארגני ההפגנה הפיצו סרטון ברשתות החברתיות, שבו נראים המאבטחים מכניסים את השגרירה למכונית השרד, שעוזבת את המקום במהירות. הכותרת שנתנו לאירוע היתה "שגרירת ישראל נאלצת לברוח", אבל בדיעבד, הסרטון רק גרם למפגינים נזק: הם ספגו קיתונות של ביקורות מכל חלקי הממסד הפוליטי ורוב כלי התקשורת.
"קיבלתי המון תגובות תומכות בעקבות האירוע הזה", מספרת חוטובלי. "ההרצאה שלי לא פוצצה, האירוע היה מוצלח, אבל ההפגנה יצרה כותרות ענקיות. מהתגובות הבנתי שאנשים לא מבינים מהם חיים של אדם מאובטח".
כמה ימים לפני התקרית באוניברסיטה הבריטית, ארגנו פעילי שמאל יהודים מחאה באירוע של הפדרציה הציונית לרגל מלאת שנה לכהונתה של חוטובלי, והניפו שלטים שעליהם נכתב "כיבוש אינו כשר". מייד לאחר מכן היא חטפה מתקפה קשה מצד קהילת סאטמר בלונדון על פגישתה עם נציגי ארגונים חרדיים בעיר. וכמובן, היו גם הלחצים הכבדים מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת בישראל, שדרשו ממנה לוותר על המשך כהונתה בגלל חילופי השלטון.
"בריטניה תמיד היתה מדינה סוערת", היא אומרת. "כל השגרירים האחרונים בלונדון, שאיתם נפגשתי לפני שיצאתי לכאן, סיפרו שזו זירה מאוד מורכבת. אני לא חושבת שהיה מישהו שחווה שנים שקטות. אבל האמת היא שהיום אנחנו בתור הזהב ביחסי ישראל־בריטניה".
"לא רק אני אומרת את זה. ב'טלגרף' התפרסמה ממש לאחרונה כתבה שמתארת את זה. יש כאן ממשלה שמחבקת את ישראל ורוצה שיתוף פעולה אסטרטגי עמוק עם ישראל בכל התחומים - לא רק בתחומי הביטחון, שבהם יש שת"פ כבר הרבה שנים, בעיקר בזכות קהילת המודיעין המצוינת שלהם.
"שר החוץ, יאיר לפיד, ביקר כאן בסוף נובמבר, וחתם על מסמך לשיתוף פעולה אסטרטגי לעשר שנים. לא חשוב כמה ממשלות יתחלפו בבריטניה, או אם יהיה בבריטניה שינוי שלטוני - ישראל היא שותפה אסטרטגית. המעמד הזה מזכיר מאוד את הברית המיוחדת שלנו עם ארה"ב. אחרי וושינגטון, לונדון היא בעלת הברית השנייה בחשיבותה.
"אני רואה את זה בכל תחומי החיים. בתחום הבריאות, למשל, שיתוף הפעולה הוא אחד הדברים המופלאים. זה התחיל כשיולי אדלשטיין היה שר הבריאות ונמשך בממשלה הנוכחית: דיונים משותפים של מומחים, פעולה לדיגיטציה של בריטניה בתחום הבריאות, שיתוף פעולה בין מערכת הבריאות הציבורית, שהבריטים מאוד גאים בה, למערכת הבריאות שלנו.
"יש כאן שתי מדינות שרוצות לשתף פעולה ולהעביר מידע, וזה נולד בשגרירות, שמחברת כל הזמן בין אנשי הממשל הבריטי לאנשי הממשל הישראלי. אמרתי לדובר השגרירות, אוהד צמת, שלדעתי הוא דובר השגרירות הכי פריבילגי שהיה כאן, כי במשך חצי השנה האחרונה התפרסמו רק כותרות חיוביות על ישראל - בקשר להובלה במבצע החיסונים, מבצע הבוסטר הראשון, החיסון הרביעי הראשון. אנחנו כל הזמן הובלנו, וזה נתן לישראל מעמד בתחום שנוגע לכל אזרח פה".
• • •
כצעירה דתייה־לאומית, חוטובלי קראה תיגר על הרבה מוסכמות בסביבתה. כך, למשל, היא נישאה בגיל מאוחר יחסית, 34. באמתחתה שני תארים במשפטים מאוניברסיטת בר־אילן, ובאמצע שנות ה־2000 הופיעה בתוכניות טלוויזיה וכתבה טורים פוליטיים. ב־2008 נענתה להצעתו של בנימין נתניהו להצטרף לליכוד והחלה קריירה פוליטית מטאורית.
ב־2009, בגיל 30, נכנסה לכנסת והיתה אז צעירת הח"כים. היא כיהנה בכנסת 11 שנים ברציפות. היא שימשה סגנית שר התחבורה, סגנית שר המדע, סגנית שר החוץ, ולתקופות קצרות - שרת התפוצות ושרת ההתיישבות. ב־2013 נישאה לאור אלון, סמנכ"ל אתר "רוטר".
היא האישה הראשונה בתפקיד השגרירה בלונדון, והראשונה שמכהנת בתפקיד עם שלושה ילדים קטנים. מאז שנכנסה לתפקיד, היא עבדה תחת שני שרי חוץ שלא ממפלגתה: תחילה גבי אשכנזי, ובחצי השנה האחרונה - יאיר לפיד.
היחסים שלך עם לפיד טובים?
"חשוב לי מאוד לסגור את הפרק הזה, וזה באמת סיפור טוב. כשהתחילו השמועות על כוונתו למנות את יעל גרמן לשגרירה בלונדון, כל אנשי המקצוע אמרו בצורה מאוד ברורה ששגריר שמוּנה ושיצא לשליחות זה לא משהו בקלפים. אי אפשר ככה להזיז שגרירים. היה ברור שלא ניתן לעשות זאת.
"ואז קיבלתי טלפון מלפיד. אני מאוד אוהבת ישירות בדברים הללו. הוא התקשר ואמר לי: 'זו לא הדרך שלי. אני מאוד מעריך אותך, אני חושב שאת עושה עבודה מצוינת, ואני רוצה שתישארי עד סוף הכהונה שלך'.
"הוא הוסיף שיש לידו חבר טוב שיכול להעיד שאני עושה עבודה ממש טובה, והעביר את הטלפון לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, אדם שאני מאוד מעריכה. הרצוג אמר לי: 'תקשיבי, לי ולמיכל אשתי יש הרבה חברים בקהילה היהודית בבריטניה, והם אומרים שאת עושה עבודה טובה. סיפרתי את זה לשר החוץ'. כשלפיד ביקר כאן, הוא אמר לכל עובדי השגרירות: 'חשוב לי שתדעו ממני שאני מאוד מעריך את השגרירה, ושהיא עושה עבודה מצוינת'.
"למשרד החוץ יש מאות עובדים ברחבי העולם, ששמים בקלפי פתקים שונים, ואיש לא מטיל דופי בשליחות שהם עושים. התפקיד של כולנו הוא לשרת את אותה המדינה, את אותו הדגל. כמו שאנחנו סומכים על היושרה של כל השליחים והשגרירים שלא יודעים למי הם מצביעים, צריך לסמוך גם על השליחים שכן יודעים למי הם מצביעים.
"בישראל יש 11 מינויים פוליטיים ששר החוץ יכול לעשות, ולאורך השנים, גם כשהתחלפו ממשלות, המינויים הללו המשיכו לכהן. חלקם היו שגרירים מאוד מפורסמים, כמו נתניהו, ששירת באו"ם בתקופת ממשלת האחדות של פרס ושמיר. כולם זוכרים את הכהונה המוצלחת שלו".
גלעד ארדן בחר לא להישאר בוושינגטון.
"גלעד נשלח לשלוש שנים כשגריר באו״ם. מינויו כשגריר בארה"ב היה מלכתחילה תלוי ראש ממשלה. אם גנץ היה מגיע לראשות הממשלה בממשלה הקודמת, ארדן לא היה נשאר שגריר בארה"ב. זה היה הסיכום איתו. הוא נשאר באו״ם ועושה את עבודתו".
יכולה להיות קונסטלציה שבה תבקשי לקצר את הכהונה שלך ולחזור לישראל?
"אני מחויבת לשליחות של שלוש שנים ומתכוונת למלא אותה עד תומה, עוד שנה וחצי. דיפלומטיה עובדת בתהליכים ארוכי טווח, כדי לקטוף פירות של עבודה דיפלומטית יש צורך בזמן. אני רוצה להיות כאן כדי לראות את פירות עבודתי.
"כולם מכירים את העמדות שלי. אבל כשהגעתי לכאן, הודעתי שפשטתי את חליפת הפוליטיקאית ולבשתי את חליפת הדיפלומטית. התכוונתי לזה. לכל אורך תקופת השירות שלי אני מאוד ממלכתית. הערך של ממלכתיות הוא קדוש בעיניי. גם בחיים הציבוריים בישראל אני חושבת שהשתדלתי להגשים כמיטב הבנתי את המושג הזה.
"עבורי זו הזדמנות לשרת את מדינת ישראל לא רק בשם חלק ממדינת ישראל, אלא בשם כל מדינת ישראל. כל המדינה ניצבת לנגד עיניי כשאני עוסקת בשליחות הקדושה הזאת. כשאנחנו רוצים לחתום על הסכם סחר חדש עם בריטניה שאחרי הברקזיט, זה לא עניין של ימין ושמאל, אלא עניין שמשרת את טובת המדינה.
"מהרגע הראשון אמרתי גם שאני רואה את עצמי כשליחה של כל הקהילות היהודיות בבריטניה. נפגשתי עם כולן, מהפלג הכי חרדי עד לאנשים הכי ליברלים ופרוגרסיביים. יש כאן קהילה יהודית של רבע מיליון יהודים, והיא צריכה להיות קשורה לישראל - בין אם מדובר באורתודוכסים, שהם הזרם המרכזי כאן, ובין אם אחרים.
"ברגע שאנשים דיברו איתי, הם הבינו שאני כאן בשביל לעבוד, ושאני מבינה שהאתגרים העומדים בפנינו אינם קשורים לשמאל ולימין, החומות פשוט נפלו. האתגרים של ישראל הם כאלו שאני יכולה לחלוק עם כל אדם שאכפת לו מישראל ומהעתיד שלה, ולא חשוב מה הוא שם בקלפי. צריך להילחם באיראן, וצריך להבין שהמלחמות שלנו בעזה הן מול ארגון טרור.
"אחד ההישגים הגדולים שלנו הוא שבריטניה הכירה עכשיו בזרוע המדינית של חמאס כארגון טרור. אחרי מבצע שומר החומות התחלנו להאיץ את הפעילות המדינית סביב הנושא, וזה קרה".
• • •
איך התמודדת עם כל ההגבלות והסגרים בשנה הראשונה שלך בתפקיד?
"זו היתה אחת השנים הקשות בחיי. כל הזוהר של עבודת השגריר הפך להיות עולם של קוביית זום. לא יכולתי להביא את האישיות שלי לידי ביטוי. הבנות הגדולות - מעין (7), שלומדת בכיתה ב', ואלירז (5), שלומדת בכיתה א' - לא הלכו לבית הספר במשך חצי שנה. הן לא הסתגלו לסביבה החדשה, כי הן לא למדו את השפה. נעה (3), שהולכת לגן, כבר שרה שירי ילדים בריטיים בתוך כמה חודשים.
"מהרגע שבתי הספר חזרו לתפקד ושהמדינה נפתחה, חווינו חוויה אחרת לגמרי. התחלתי לפגוש אנשים. החוויה הכי טובה שהיתה לי אז היתה הכנס השנתי של המפלגה השמרנית באוקטובר. עם הרקע הפוליטי שלי, כנס מפלגתי נראה לי דבר מאוד טבעי ללכת אליו.
"היו שם אנרגיות מטורפות, 24 שעות שבהן אנשים לא מפסיקים להיפגש. האירוע של חברי ישראל בוועידה היה אחד האירועים עם הכי הרבה משתתפים, וראית איך השרים עולים בזה אחר זה ומדברים בשבחה של ישראל. זה היה מפגן תמיכה עצום. המפלגה השמרנית ממש חיבקה את ישראל בחום שלא ראיתי לפני כן במקומות אחרים.
"בוריס ג'ונסון עצמו הוא חבר טוב מאוד של ישראל. הוא מתכתב בווטסאפ עם ראש הממשלה בנט, יש ביניהם תקשורת ישירה. והוא ביחסים מצוינים גם עם השר לפיד. יש ביניהם קשר אישי, מהימים שבהם ג'ונסון היה ראש עיריית לונדון, ואפילו קודם. בכנס של המפלגה השמרנית הקרינו תמונות שלהם בצעירותם, וכולם דיברו על החברות הארוכה ביניהם.
"הקהילה היהודית כאן עוברת תקופה מאוד קשה, מאחר שישראל היתה סגורה במהלך השנתיים האחרונות, והם לא יכלו לבקר בה בחופשיות. זה אחד הדברים שהיו הכי קשים ליהודים פה".
את מרוצה ששמעת לעצתו של נתניהו?
"דיברנו לאחרונה. הוא היה אמור לבקר בלונדון, וזה בוטל בגלל האומיקרון. הוא אמר לי: ׳אני מקווה שאת שמחה בעצה שנתתי לך׳. אמרתי לו שכן".
• • •
את רואה היום שינוי במעמד של ישראל בבריטניה לעומת תקופות קודמות?
"הסיטואציה היום שונה. אם בעבר התעסקו איתנו בגלל ההתנחלויות ודברים מהסוג הזה, זה כבר לא הנושא על סדר היום. אנחנו נמצאים במציאות שבה יורים עלינו טילים מעזה, וצה"ל מפעיל כוח מול ארגון טרור שעושה שימוש ציני בילדים.
"התפקיד שלי הוא לצאת לכל אולפן ולכל במה, גם הכי קשים ובעייתיים. אין במה שלא הופענו בה. במשרד שלי תלויה תעודת הוקרה שמשרד החוץ שלח לי אחרי מבצע שומר החומות, כי מהרגע שהמבצע התחיל וניתנה הנחיה של משרד החוץ שהם רוצים אותנו באולפנים, לא נותרו אולפן טלוויזיה או רדיו שלא הלכתי אליו.
"פשוט סיפרתי את הסיפור של המשפחה שלי. אמרתי שבזמן שאנחנו מדברים, אמי, שהיא בת 63, נאלצת לשבת במקלט בבית שלה, כי יורים עליה טילים. שהכנסת, שבה שירתתי 11 שנים, פונתה לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. אולי זה חלק מהחוזקה שהבאתי לבריטניה - הניסיון התקשורתי העשיר שלי ויכולות בשפה האנגלית.
"אני חושבת שאי אפשר להעביר מסר פעם אחת. חייבים לחזור עליו ללא הרף, כדי להעביר את הסיפור האנושי הישראלי. בסוף אנחנו לא נראים מסכנים, ואני לא חושבת שהמטרה שלנו היא שניראה מסכנים. צריך לדבר על נושא הדה־לגיטימציה לישראל. הרי התביעה של חמאס היא שישראל לא תתקיים.
"יש בעולם שינוי מאוד עמוק ביחס לישראל, בזכות שני דברים: ראשית, הסכמי אברהם, שהם גיים צ'יינג'ר שלא היה בזירה המזרח־תיכונית ובין ישראל והעולם הערבי מאז הסכם השלום עם מצרים. זה אירוע בסדר גודל היסטורי, וצריך לראות כמה עמוק מחלחלת פה ההבנה הזו, דווקא אצל הבריטים. במשך שנים הפקידים של משרד החוץ הבריטי היו צריכים לבחור בין החברים שלהם במפרץ לחברים שלהם בירושלים, והיה ברור למי יש יותר כוח, בגלל הנפט. היום, פתאום, כל החברים האלה מדברים באותה השפה.
״וכאן בא העניין השני: פגשתי לפני כמה ימים את טוני בלייר לפגישה פרטית. זה אדם שהקדיש את חייו הפוליטיים לנושא המזה"ת. הוא מכיר היטב את האזור. אתה שומע אותו אומר לך באופן פרטי, וגם בפומבי, שהיום יש מציאות שבה הפלשתינים מחפשים אהדה ולא מדינה, והם לא ישיגו כלום בדרך הזאת, כי הם ממשיכים להשתמש בטרור נגד ישראל.
"הוא אומר שישראל לא יכולה יותר לשאת את הסיטואציה הנוכחית, כי היא ניצבת בפני הנהגה חלשה ברמאללה ושטח בוער של חמאס, שאינו רוצה בקיומה של מדינת ישראל. יש כאן התפכחות מסוימת, ואני חושבת שהיא יוצרת שיח חדש. חשוב שהישראלים יידעו את זה, כי הרבה פעמים ניסו לומר שהיחס לפלשתינים לא יתקבל. היום יש יותר הבנה למציאות שבה פועלת ישראל״.
זה אומר שנמאס לבריטים מהפלשתינים, או שהם מבינים את הערך המוסף של ישראל?
"קודם כל, אני חושבת שהם מבינים את הערך המוסף של ישראל, בטח בעידן הפוסט ברקזיט. בריטניה עוסקת בדבר אחד - הכלכלה הבריטית, והדרך שלה לשגשג עוברת בשיתופי פעולה עם מדינות שיש להן עוצמה טכנולוגית. לכן, כששרת החוץ הנוכחית, אליזבת טראס, היתה שרת סחר, ביקרתי איתה בישראל, וזה מה שהיא חיפשה - את שיתוף הפעולה הזה.
"הסוגיה הפלשתינית קיימת פה, אבל לא ממקום של שיח מעשי, אלא ממקום שאומר שהפלשתינים מסכנים. לזה טוני בלייר מתכוון כשהוא אומר שעם הסימפטיה הזאת הם לא ישיגו דבר. הם מצליחים לגייס כל מיני ידוענים שעסוקים בשיח הקורבנות, ולא בשיח שדואג לעתיד. כל מדינות העולם מתמודדות היום עם משבר כלכלי ובריאותי, סין ורוסיה מאוד מטרידות את ארה"ב ובריטניה, ולסוגיה הפלשתינית נשאר מעט מאוד קשב".
• • •
ובכל זאת, אנחנו מדברים על מדינה שבה מפלגה גדולה שהתיימרה להגיע לשלטון, הלייבור, הפכה למפלגה אנטישמית. זו מציאות מאוד שונה מהתיאור האידילי שלך לגבי בריטניה.
"השנים של ג'רמי קורבין בראשות הלייבור (2015-2020; א"ב) היו אולי הקשות ביותר עבור הקהילה היהודית בבריטניה. אני שומעת הרבה מאוד יהודים שמדברים על העידן ההוא כעל תקופה שבה הם חשבו שלא יוכלו עוד לחיות פה. אבל אני בקשר מאוד טוב עם המנהיג הנוכחי של הלייבור, קיר סטארמר. התפקיד שלנו כשגרירות הוא תמיד לשמר יחסים עם כל הכוחות הפוליטיים, לא רק עם המפלגה השלטת.
"בלייבור מתנהל היום תהליך לא קל, איטי, של התנערות מהקורביניזם. זו לא מהפכה שעושים ביום אחד, אחרי שנים כל כך קשות. קורבין עצמו הוקא מהמפלגה, אבל יש לנו עסק עם תופעה. המגמה היא ללא ספק מאבק באנטישמיות.
"הופעתי בכנס האחרון של ידידי ישראל בלייבור, ויש שם הבנה שהשנים של קורבין פגעו מאוד במפלגה, כי האנטישמיות היא דבר שמאוד פוגע ברוח הבריטית. ויש כאן אנטישמיות, צריך להגיד את זה. ראיתי אותה ברחובות.
"במבצע 'שומר החומות' היו כאן שיירות מכוניות שהסתובבו ברחובות השכונה היהודית ועברו ליד הבית שלנו וצעקו 'מוות ליהודים' ו'נפגע בבנות שלכם'. רב הותקף בגלל החזות היהודית שלו. צריך לדבר על זה באופן גלוי. החיידק האנטישמי מבעבע באירופה, ובריטניה לא חפה מזה. אבל יש כאן נחישות במאבק באנטישמיות ואפס סלחנות לביטויי אנטישמיות כאלה. ראש הממשלה ג'ונסון הגיב בחומרה על האירוע של שיירות המכוניות, ונפתחה חקירה. או למשל אירוע התקיפה שלי באוניברסיטה. הרי כל שגרירי ישראל כאן הותקפו. רון פרושאור, מארק רגב - כולם עברו חוויות דומות. ההבדל הוא שזו פעם ראשונה שכל הממסד הבריטי - בכירי הממשלה וראשי הלייבור - הגיבו בחריפות ואמרו שאלה דברים שאסור שיקרו בקמפוסים".
האנטישמיות בבריטניה היא לא אנטישמיות של מהגרים. היא התפשטה בקרב שכבות מסוימות של החברה הבריטית "הילידית", הגיעה ל־BBC, ואם לא הספיק לנו קורבין אחד - אחיו הבכור, פירס קורבין, מנהיג כעת את ההתנגדות לחיסונים, וגם זו תנועה עם היבטים אנטישמיים חזקים ביותר.
"מתנגדי החיסונים, והאנטישמיות שקשורה בהם, הם תופעה גלובלית, לא ייחודית לבריטניה. יש כאן קהילה מוסלמית גדולה, שלפעמים שומעים את האנטי־ישראליות בשיח שלה. אבל אני בעד שיח עם כל הקהילות.
"לפני שבוע פגשתי את אחד המוסלמים האמיצים כאן, אד חוסיין, יועץ לשעבר של טוני בלייר, שמקדם סובלנות מוסלמית ומתנגד לקיצוניות. הוא איש מאוד חיובי ומקסים, שרואה את השינויים במזה"ת וחושב שהעתיד היהודי־ערבי הוא טוב, אם נחזק את הכוחות ואת האנשים שרוצים לשתף פעולה על בסיס סובלנות ולא שנאה. יש פה זרמים תת־קרקעיים מאוד חיוביים, יש עם מי לעבוד.
"אנחנו כמובן לא חיים באידיליה, יש הרבה אתגרים. הדור הצעיר מאוד מעסיק אותנו כשגרירות. יש פער בין מידת ההבנה והאהבה של המבוגרים - כמו בוריס ג'ונסון, שמארח את שר החוץ ונושא נאום שבו הוא מדבר על העבר שלו בקיבוץ - לבין הגישה של הצעירים. צריך לייצר חיבור לישראל שלא מבוסס על הרומנטיזציה של שנות ה־50 וה־60. לבנות סיפור חדש.
"אנשים רואים את ישראל כמדינה חזקה, וזה דבר טוב, אבל צריך גם לחזור על הדברים הכי בסיסיים של הציונות - למה יש מדינה יהודית במזה"ת, ומה המשמעות של הקשר ארוך השנים שלנו לארץ. צריך לחזור על הנרטיב הציוני, כי אנחנו נמצאים מול אנשים שטוענים שמדינת ישראל לא שייכת למרחב".
בריטניה נתפסה בשנים האחרונות כאחד המוקדים המרכזיים של ה־BDS. זה עדיין המצב?
"ל־BDS היתה אחיזה מאוד חזקה כאן לפני עשור. ככל שהשנים חולפות, רואים דעיכה של התנועה הזאת. לא רק שאין חרם כלכלי על ישראל, אלא שעם היציאה הבריטית מהאיחוד האירופי, אחת המדינות הראשונות שהם חתמו איתה על הסכם המשכיות סחר היתה ישראל. כשזו התודעה, ה־BDS נכשל כישלון חרוץ. נכון, יש הפגנות, ויש גורמים שקוראים קריאות נגד ישראל. זו מדינה דמוקרטית. אבל אסור לבלבל בין אנטי־ישראליות לבין ארגון שהמטרה המרכזית שלו היתה הובלת חרם בינלאומי על ישראל. אנחנו רחוקים שנות אור ממצב שבו יש לגיטימציה למחשבות הללו.
"הם גם נכשלו במאבק שלהם בהגדרת האנטישמיות הבינלאומית. בריטניה היתה מהראשונות שאימצו את ההגדרה הזאת, ואני חושבת שזה אומר הכל. בפרלמנט הבריטי עובדים כעת על חוק נגד ה־BDS, וזה נכלל בנאום האחרון של המלכה. המאבק בתנועה הזאת עולה מדרגה כל הזמן".
יש בקהילה היהודית גורמי שמאל פרוגרסיביים שמעדיפים לנתק את הקשר עם ישראל?
"בבריטניה הדמוגרפיה עובדת לצד החרדים, לא לצד הפרוגרסיבים. יותר מעשרה אחוזים מהיהודים כאן הם חרדים מהזרם האורתודוכסי המודרני. דמוגרפים טוענים שבתוך 20 שנה, הקהילה תהיה ברובה חרדית, בגלל הריבוי הטבעי ושינויים אחרים. אנחנו מדברים על טווח של דור. בדנ"א שלה, יהדות בריטניה דומה ליהדות גרמניה ההיסטורית. יש יהודים רבים עם תארי אצולה, כאלה שיושבים בבית הלורדים. הם רואים את עצמם מאוד בריטים".
• • •
מה העמדה הבריטית בנושא איראן?
"לבריטניה יש עמדות מאוד קשוחות בנושא האיראני. יש הבנה עמוקה של הבריטים למצב, כלומר, שותפות בפרשנות של החומר המודיעיני שמגיע. איראן היא הנושא המרכזי שאני עוסקת בו בתחום הביטחון, ויש כאן שיתוף פעולה חסר תקדים. משלחות מודיעיניות מישראל הגיעו גם בתקופת הקורונה. כשאני יושבת בחדר עם בכיר בריטי, לרוב אין לנו ויכוח בנושא האיראני.
"הבריטים שותפים למטרה שלאיראן לא תהיה יכולת גרעינית, ללוחות הזמנים, ולהערכה שהזמן בוער. שרת החוץ אמרה בנאום האחרון שלה, כשאירחה את לפיד, שהשיחות הנוכחיות הן ההזדמנות האחרונה, ולא תהיה לאיראן הזדמנות נוספת".
אם השיחות ייכשלו ותעלה על הפרק אופציה של תקיפה נגד איראן, בריטניה תהיה שם?
"לא. אנחנו לא מדברים בשיח הזה. עבור ישראל, ברור שאיום צבאי אפקטיבי הוא חלק מהעניין, הרי בשביל זה הקמנו מדינה, ולצה"ל יש את היכולות שלו. אבל דיפלומטית, אנחנו עדיין במשחק שיש בו הרבה כלים. למערכת הדיפלומטית עדיין יש מה לעשות, לפני שאנחנו מדברים על הפעלת איום צבאי, שתמיד נמצא על השולחן. בעוד שבוע־שבועיים אולי נימצא במצב אחר.
"הבריטים יזמו עם הגרמנים והצרפתים מהלך של מסמך משותף, שאומר שלא יהיו מוכנים להפרות איראניות נוספות של הסכם הגרעין. קול כזה כבר הרבה זמן לא נשמע, כי בריטניה היתה עסוקה בברקזיט. סוף־סוף יש מהלך של שיתוף פעולה מנהיגותי אירופי משותף, שעוסק בנושא האיראני בזירה הבינלאומית.
"מובן שישראל תופסת את העניין האיראני כאיום מיידי וקיומי, ואילו ארה"ב ובריטניה מסתכלות על סין ועל רוסיה כאיומים יותר מיידיים מבחינתן. מה שאותנו, הישראלים, מטריד הוא הזרמת הכספים לאיראן. משטר הסנקציות היה יעיל, אבל היום כספים רבים משתחררים לאיראנים, וברור שכל דולר שמגיע אליהם הולך להשלמת פרויקט הגרעין. אין מחלוקת על זה. כאן אנחנו מפעילים את עיקר המאמץ, כדי שלא תיווצר מציאות שבה איראן מקבלת חמצן כלכלי בתקופה קריטית".
• • •
לבית המלוכה הבריטי יש עדיין בעיה עם ישראל?
"הטאבו הזה נגמר ברגע שגם הנסיך ויליאם וגם הנסיך צ'ארלס ביקרו בישראל. את העובדה שהמלכה לא באה לבקר בארץ ניתן לייחס לגילה".
פגשת אותה בהגשת כתב ההאמנה?
מאז שאני פה, המלכה נמצאת בארמון ווינדזור, בגלל הגבלות הקורונה, כך שהיא קיבלה ממני את כתב ההאמנה בזום. המלכה היתה בווינדזור, ואני בארמון בקינגהאם עם בעלי. מאוד חיכיתי למעמד הזה, זה נחשב לאחד מרגעי השיא בכהונה של שגריר כאן. זה טקס מהאגדות, אירוע ייחודי מאוד לבריטניה.
"השיחה איתה היתה מרתקת ונמשכה יותר מ־20 דקות. היא אישה מאוד חדה ומתמצאת. שאלה אותי שאלות נוקבות על הפוליטיקה בישראל, בדיוק יצאנו אז מכמה מערכות בחירות. היא בירכה אותי על כך שאני האישה הראשונה בתפקיד השגרירה, ואמרה: 'דעי לך שגם הבן שלי וגם הנכד שלי מאוד נהנו בישראל'.
"כלומר, בביקורים של הנסיך צ'ארלס ושל הנסיך וויליאם היה רגע שבו ישראל קיבלה את ההכרה שלהם, אחרי הרבה מאוד שנים שבהן בני המלוכה הבריטים נמנעו מלבקר בארץ. הביקורים האלה פתחו פתח טוב למשפחת המלוכה להבין שישראל היא חלק ממפת ההשפעה הבינלאומית.
"בשיחה עם המלכה היה רגע מרגש במיוחד. לפי הפרוטוקול, יש סימן שמבהיר לך שזה סוף השיחה וצריך לצאת: המלכה שואלת איך היה המסע לארמון בכרכרה. אחרי שהיא שאלה את זה, אור, שהיה לידי, פנה אליה: 'הוד מעלתך, אני רוצה לשאול אותך שאלה'.
"זה הכי מחוץ לפרוטוקול שיש, אבל הוא לא השגריר. המלכה ענתה בחיוב, והוא שאל: 'מניסיון החיים המיוחד שלך, מה העצה שאת יכולה לתת לנו לחיים?'
"היא כיבדה את השאלה, חשבה ואמרה: 'השנתיים האחרונות הוכיחו לנו שהכי חשוב זה להשקיע במערכות יחסים'. מאז אנחנו מסתובבים ואומרים לאנשים שיזכרו שזו העצה החשובה ביותר של המלכה.
"ואז בירכנו אותה יחדיו בברכה 'שנתן מכבודו לבשר ודם', ברכה יהודית שאומרים כשפוגשים מלך. אני מאוד מקווה שתהיה לי הזדמנות לפגוש אותה פנים אל פנים, כי היא אישה מרשימה מאוד. עד שלא מגיעים לבריטניה, לא מבינים את העוצמה שלה כדמות מאחדת ואת ההיסטוריה שהיא ראתה בימי חייה".
איך את מסתדרת עם האוכל הבריטי?
"לונדון הפכה לבירה קולינרית. אני פחות נהנית מזה, כי אני אוכלת כשר, ולכן התפריט שלי מורכב בעיקר מאוכל ביתי. יש שתי מסעדות כשרות שבהן אני מקיימת פגישות עבודה. חוץ מזה, אני מאוד נהנית מפירות וירקות טריים, שיש פה בשפע".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו